פסק-דין בתיק א 19201/06

1.         התובעת, לייף משין בע"מ (להלן : "התובעת"), הינה חברה פרטית, העוסקת בין היתר בשיווק ובהספקת מכונות אוטומטיות לממכר ממתקים ו/או צעצועים.

2.         התובעת הגישה בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בחיפה ביום 1/06, בתיק הוצל"פ מספר 02-07744-06-8 . 

3.         לטענת התובעת, הנתבע מר רגב מוטי (להלן : "הנתבע") היה בכל המועדים הרלבנטיים לכתב התביעה הבעלים ו/או המנהלים של פאב "שליץ פלוס" (להלן : "העסק")

בין התובעת לנתבע נחתם הסכם ביום 11/2/03 להצבת 3 מכונות בשווי של 12,000 ש"ח בשטח בית העסק לתקופה של 24 חודשים לפחות (להלן : "ההסכם"). על-פי ההסכם, התחייב הנתבע לשמור על המכונות ועל מעמדי הברזל מפני גניבה ו/או נזק. אלא, שזמן קצר לאחר החתימה על ההסכם, הודיע הנתבע לתובעת, כי המכונות והמעמדים נגנבו מבית-העסק. דרישות התובעת לפיצוי עקב אובדן המכונות, נדחו על ידי הנתבע, או לא זכו לתשובה. אשר על-כן, יש לפצותה בסכום האמור.

4.         ביום 9/10/06, הורתה כב' ראש הוצאה לפועל, הגב' דנה עופר, על העברת הבקשות להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן והבקשה עצמה, לבית-משפט השלום בחיפה.

5.         בתצהיר הנתבע, אשר תומך בבקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן ולעיכוב הליכי הוצל"פ (בש"א 15985/06), הצהיר הוא, כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב, מתוך מטרה להתעשר ולא על חשבונו, היות ואין הוא חתום על ההסכם ואינו יודע כיצד הגיעו פרטיו לשם.

בשנת 2003 היה  שותף בעסק למשך חודשיים בלבד, מעולם לא ניהל מו"מ עם התובעת ו/או מי מטעמה, מעולם לא חתם עימה על חוזה כלשהו, הן בתקופת השותפות שלו בעסק והן בזמן אחר. הוא מסכים לעבור בדיקות פוליגרף וגרפולוגית לשם הוכחת טענת הזיוף המועלית על ידו. יתרה מכך, הינו שומר על זכותו להגיש תלונה במשטרה על זיוף, ושימוש בפרטיו האישיים בלא ידיעתו.

הבקשה למתן רשות להתגונן לא הוגשה בזמן, היות ונוהל משא ומתן עם התובעת למינוי גרפולוג מכריע. התובעת מצידה ביקשה, כי הוא יפקיד חלק מהחוב בידיו הנאמנות של בא-כוחו, אלא שסכום זה לא היה ברשותו והוא הציע להפקיד שיק אשר בבעלותו ובבעלות אשתו, אך התובעת סירבה לכך בתחילת ספטמבר 2006.

6.         כב' הרשם שדה נתן לנתבע, ביום 18/10/06, רשות להגן, לנוכח טענת הזיוף, וקבע כי, התצהיר יהווה כתב הגנה והליכי הוצל"פ מעוכבים.

7.         ביום 19/12/2006, הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם חיים אלבז, אשר הינו מנהל עבודה בעסק (להלן : "מר אלבז"). התייחסות לתצהיר זה, תהייה במסגרת פרשת התביעה.

8.         בדיון שהתקיים בפני כב' הרשמת ספרא-ברנע ביום 28/1/07, חזר ב"כ הנתבע על הטענה כי, החתימה על ההסכם אינה שלו. בא כוחו טען, כי הוא המליץ לנתבע שלא להיבדק בפוליגרף, היות והוא נכה בשיעור של 100%, אשר סובל גם מלחץ דם גבוה והבדיקה בנסיבות הללו עלולה להטעות. ככל שמדובר בטענת זיוף החתימה, הבדיקה הראויה הינה בדיקת גרפולוג.

בראש ההסכם מופיע מספר טלפון של אדם בשם יניב. ב"כ התובעת טען בעניין זה, כי יניב הוא מישהו מעסקו של הנתבע ולא של התובעת. כן טען הוא, שמר אלבז, הוא זה אשר החתים את הנתבע על ההסכם.

מר אלבז, אשר היה נוכח בישיבה זו, העיד כי, טרם חתימת הנתבע על ההסכם, המכונות הללו היו במקום, תחת בעלים קודמים, אשר אם אינו טועה שמו ירון או רון, והלה התקשר אליו למשרד והודיעו שהבעלים מתחלפים ואז נשלח הוא מטעם התובעת לערוך הסכם התקשרות מחדש. כנראה שלא פגש אדם העונה לשם יניב.  ככל הנראה הוא שאל את הנתבע בעת החתמתו מהו הטלפון להתקשרות והלה נתן לו את הטלפון של יניב, או שאחד המנהלים במקום אשר היה נוכח נתן לו את הטלפון.

הנתבע טען מצידו, כי אינו מכיר את מר אלבז ולא ראה אותו מימיו.

9.         בסיומה של אותה ישיבה, הורתה כב' הרשמת ספרא-ברנע לתובעת, לאחר ששמעה את מר אלבז, להגיש בקשה לתיקון כתב התביעה (תצהיר עדות ראשית שלו). בקשה מעין דא לא הוגשה, ועל כן הורתה היא ביום 15/2/06 על העברת התיק לקביעה.

10.       פרשת התביעה

מטעם התביעה העיד מר אלבז ותצהירו הוגש וסומן כ- ת/1.

מר אלבז הצהיר, כי הוא התקין ביום 11/2/03 בעסקו של הנתבע 3 מכונות + מעמד ברזל בשווי כולל מוסכם של 12,000 ש"ח, לאחר שהנתבע פנה אליו אישית בבקשה כי יוצבו מכונות בשטח עסקו. הנתבע הוא אחד מבעלי העסק ו/או מורשה חתימה ולכן חתימתו מחייבת.  טענת הנתבע, כי חתימתו על ההסכם מזויפת, הינה טענה שקרית. חתימת הנתבע על ההסכם מחייבת אותו באופן אישי וכך גם היה מחויב למכונות. מאז שהוצבו המכונות בעסקו  הוא קיבל באופן קבוע (אחת לשבועיים לערך) את התמורה בשיעור של 30% מהפדיון שלהן. זמן קצר לאחר הצבת המכונות, הודיע לו הנתבע, כי המכונות נגנבו מהעסק. במסגרת סעיף 3 להסכם, הסכים הנתבע, כי הוא אחראי לפצות את התובעת על כל נזק שייגרם למכונות, כולל גניבתן משטח בית העסק. הפיצוי המוסכם לו התחייב הנתבע, באם יגרם נזק כאמור, הוא 4,000 ש"ח לכל מכונה + 200 ש"ח למעמד.

מר אלבז העיד, כי יש אצל התובעת מסמך, אשר מיפה את כוחו לחתום על ההסכם או על התצהיר. התובעת רוכשת מידי כמה חודשים מכונות וממלאת את המלאי שלה, באשר למכונות נשוא דיוננו, המכונות נרכשו ב- 2003.

הוא החתים את בעל הבית החדש על ההסכם.  לאחר 6-7 חודשים עובדי התובעת באו ולא ראו את המכונות וניסו ליצור קשר עם הנתבע. לאחר מספר חודשים הם הבינו, שאת המכונות לא יוכלו לאתר ואז נכתב מכתב ההתראה (מיום 30/11/05 - ח.ל.ה.). הסיבה שבגינה פנה לעורך דינו רק שנתיים ותשעה חודשים אחרי מועד המכירה הינה, שיש להם עסקים רבים שנגנבים שם מכונות, לעיתים הם מנסים לאתר את בעל העסק מספר חודשים, מה גם שזה יכול להיות קשור לעומס במערכת. הוא בעצמו לא חיפש את המכונות, אלא חייג לעסק מספר פעמים, דיבר עם עובדי המקום, אולם עם הנתבע לא שוחח. את הנתבע פגש בזמן חתימת החוזה.