פסק-דין בתיק א 19174/03

1.    העברות כספים שבוצעו על ידי הבנק הנתבע (להלן: " הבנק"), מחשבונה של הנתבעת, לחשבון משותף לה ולאמה, לשם הפחתת יתרות חובה בחשבון זה, הן העילה לתביעה זו.

הנתבעת טוענת שההעברות הללו בוצעו על ידי הבנק שלא כדין, והיא מבקשת לחייב את הבנק בהשבת הכספים שהועברו ובפיצויה בגין הנזקים שנגרמו לה בשל אותן העברות.  

2.    וזה "סיפור" המעשה.

בתקופה שבין 10.7.97 ל-9.5.98 העביר הבנק מיוזמתו סכומים שונים מחשבונה האישי של התובעת אצלו לחשבון משותף לה ולאמה הגב' מישל שוורץ (להלן: " החשבון המשותף"). באופן כזה בוצעו 11 העברות, הראשונה שבהן בסכום של 36,167.64 ש"ח והיתר - בסכומים שנעים בין 1,400 ש"ח לכ-2,970 ש"ח.

בסך הכל הועבר מחשבונה האישי של התובעת לטובת החשבון המשותף, סכום של 55,745.48 ש"ח (נספח 10 ה' לכתב התביעה המתוקן). 

דבר ביצוען של ההעברות הללו נתגלה לתובעת רק בעקבות תביעה שהוגשה נגדה (ונגד אמה) על ידי הבנק בדצמבר 1997 לסילוק חוב בסכום של 81,023.99 ש"ח בחשבון המשותף.

תביעה זו התנהלה במסגרת ת.א. 104337/97 והבנק, לאחר שנשמעו עדויותיהם של הגב' נחמה שטרוזר מטעמו, ושל עו"ד אפשטיין מטעם התובעת, חזר בו למעשה מהתביעה נגד התובעת (כאן), אלא שלגבי האופן שבו על ההליך להסתיים נפלה מחלוקת בין הצדדים, ולעניין זה אשוב בהמשך.

באותו הליך התברר שהתובעת ובעלה אפי ניב  - מי שנתן תצהיר עדות ראשית בהליך כאן (להלן: " ניב") - התייצבו בבנק אצל סגנית מנהל הסניף הגב' נחמה שטרוזר, ולאחר אותה פגישה, ב-4.1.1995, הזרימו לחשבון המשותף סכום של 450,000 ש"ח. סכום זה כיסה את כל החבויות של התובעת לבנק בקשר עם חשבונות שונים שנוהלו אצלו. אלה כללו לבד מהחשבון המשותף שיתרת החובה בו עמדה אז על סכום של  121,687.19 ש"ח, גם חשבון אישי של התובעת וחשבון של חברה בשם מהנדס מ. שוורץ בע"מ. חברה זו (להלן: " החברה")  נוהלה על ידי אמה של התובעת, הגב' מישל שוורץ, ושתיהן - האם והבת, ערבו לחובותיה לבנק.

מדף חשבון שצורף כנספח ב' לתצהירו של ניב, עולה, שמיד עם הפקדת הסכום של 450,000 ש"ח ב- 4.1.1995, בוצעו 3 העברות שונות מחשבון זה בסכום כולל של 316,000 ש"ח. הסכום הגבוה ביותר - 261,000 ש"ח, הועבר לחשבון החברה, וכעבור מספר ימים הועבר לאותה מטרה סכום נוסף של 10,000 ש"ח. לאחר הפעולות הללו נרשמה בחשבון המשותף יתרת זכות של 2,117 ש"ח בלבד.

נראה שסכום החוב הכולל של התובעת לבנק עלה בסופו של דבר על הסכומים שהגב' שטרוזר רשמה במהלך הפגישה עם בני הזוג ניב על גבי הפתק (נספח א' לתצהירו של ניב), וכשניב השיב בחקירה נגדית שהסכום של 450,000 ש"ח עלה רק במעט על סכום החוב (פרוטוקול מה-12.1.2005, עמ' 12) - הוא לא טעה.

3.    כעולה מסיכומי הבנק, על חלק מהדברים שסוכמו באותה פגישה עם הגב' שטרוזר, אין הצדדים חלוקים  ואלה הם:

התובעת תשוחרר מערבותה לחברה;

המשכנתה שרבצה על הנכס ששועבד להבטחת הערבות הזו - דירה ברובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים - תוסר.

ואכן, לאחר שהוזרם הסכום של 450,000 ש"ח בוצע הסיכום האמור וגם על כך אין מחלוקת. ערבות התובעת לחובות החברה בוטלה והמשכנתה הוסרה (נספחים  ג'1-ג'3 לתצהיר עדות ראשית של ניב).

כאן ראוי להעיר: ניב טוען בתצהירו שהמשכנתה הבטיחה את כל חובותיה של התובעת לבנק ולא רק את ערבותה לחובות החברה. אלא ששטר המשכון לא הוגש על ידי מי מהצדדים; הגב' שטרוזר טענה בהליך הקודם שהמשכנתה הבטיחה רק את הערבות לחובות החברה (פרוטוקול מ-22.1.2001, עמ' 6); היא חזרה על כך גם בהליך כאן, אם כי בהמשך הצהירה: " אני לא יודעת על שטר המשכון מה כיסה או לא כיסה" (פרוטוקול מה-21.6.2006 עמ' 29,30), ובית המשפט (כב' השופטת ריבה ניב), מציין בהחלטתו מה- 17.3.02 שהשעבוד על הנכס " נרשם כבטוחה לחשבון העסקי" כשהוא מכוון בזה לחשבון החברה, להבדיל מהחשבון המשותף.

ניב מזכיר אומנם בחקירתו "יפוי כוח בלתי חוזר לבנק לפרוע ולמכור את הנכס לכל חוב שנתלי חבה לבנק" (פרוטוקול מה-12.1.2005, עמ' 13), אך יפוי כוח כזה לא הוצג. יש אפוא לצאת מתוך הנחה שהמשכנתה על הנכס בירושלים הבטיחה רק את הערבות לחובות החברה.

4.    בפועל, שמה של התובעת לא נגרע מהחשבון המשותף לאחר הפגישה עם הגב' שטרוזר, וכפי שהדברים מוצגים בהליך כאן על ידי הבנק - הצדדים נותרו חלוקים בשאלה אם הסיכום עם הגב' שטרוזר מינואר 1995 התפרש גם על החשבון המשותף.

מהמחלוקת הזו נגזרת מחלוקת נוספת והיא: ככל שעל הבנק להחזיר לתובעת את הסכומים שמשך מחשבונה האישי לטובת החשבון המשותף - מהו שיעור הריבית שיש לזקוף על הסכומים הללו.

ההסתייגות ביחס לאופן הצגת השאלה הראשונה שבמחלוקת, נוגעת לטענת התובעת כי ההחלטות שניתנו על ידי בית המשפט לעניין סיום ההליך בת.א. 104337/97, מקימות לחובת הבנק השתק פלוגתה בשאלה זו. ואולם, לפני פרשו הצדדים מחדש את ראיותיהם גם בשאלה הראשונה שבמחלוקת, ובשלב הזה אני רואה להתייחס למכלול טענותיהם בשאלה זו, כפי שהועלו לפני.