פסק-דין בתיק א 19171/06

בפניי בקשה לסילוק על הסף של התובענה בתיק זה, וזאת מחמת מעשה בית דין.

התביעה בתיק זה היא תביעה כספית חוזית לפיה על הנתבעת לשלם לתובעת  סכומים נוספים עבור הפרשי תשלומים על פי הסכם רכישת הדירה שנחתם בין הנתבעת לתובעת.

טענות המבקשת

בין הצדדים בתיק זה התנהל הליך קודם (ת.א. 26861/04) במסגרתו הגישה המבקשת תביעה כנגד המשיבה בגין איחור במסירת החזקה בדירה (להלן- ההליך הקודם).

המשיבה הגישה כתב הגנה במסגרת ההליך הקודם, ובסעיף 37 לאותו כתב הגנה טענה טענת קיזוז.

במסגרת ההליך הקודם הוגשו תצהירי עדות ראשית, ובסעיף 34 לתצהיר עדות ראשית של מר זיו אלון שהוגש מטעם המשיבה בהליך הקודם, טענה המשיבה את טענת הקיזוז פעם נוספת.

בהמשך ההליכים במסגרת ההליך הקודם התקיימה ישיבת הוכחות במסגרתה נחקרו עדי הצדדים על תצהיריהם ולאחריה הוגשו סיכומים מטעם הצדדים.

מטעמים שאינם ידועים למבקשת, המשיבה נמנעה מלחזור על טענת הקיזוז בסיכומים שהוגשו מטעמה.

ביום 17.11.05 ניתן פסק דין של בית המשפט בהליך הקודם לפיו חויבה המשיבה לשלם למבקשת סך של 39,843 ש"ח. בפסק הדין אין התייחסות לטענת הקיזוז ובדין נעשה כך מאחר והמשיבה זנחה את טענתה בסיכומיה. המשיבה לא הגישה ערעור על פסק הדין בהליך הקודם.

לאחר מתן פסק הדין בהליך הקודם, העלתה מחדש המשיבה את טענת הקיזוז כמפורט בסעיף 2 למכתבה מיום 19.1.06 ותחילה שילמה למבקשת את סכום התביעה בניכוי טענת הקיזוז.

בהמשך המגעים בין הצדדים שילמה המשיבה למבקשת את הסכום במחלוקת ובמקביל הגישה את התביעה הנוכחית לתשלום הסכום נשוא טענת הקיזוז בהליך הקודם.

לטענת המבקשת, פסק הדין שניתן בהליך הקודם הביא לסיום סופי ומוחלט של ההתדיינות בית הצדדים ולפיכך מושתקת המשיבה מלהגיש תביעה נוספת שעילתה היא זהה לטענת הקיזוז שנטענה על ידה בהליך הקודם.

טענות המשיבה

החוב של המבקשת למשיבה בגין הפרשי מע"מ ע"פ ההסכם בין הצדדים אינו במחלוקת וגם בהליך הקודם לא טענה המבקשת טענה המצדיקה את מחדלה באי תשלום יתרת חובה למשיבה.

המבקשת עושה שימוש לרעה בהליכי משפט.

לטענת המשיבה, המקרה שלפנינו אינו מעשה בית דין מאחר וטענת הקיזוז מעולם לא נדונה לגופה ולא הוכרעה מעולם.

לפי טענתה, השתק עילה מתקיים מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה ע"י בית המשפט המוסמך.

בנסיבות עניינינו, כאשר במסגרת ההליך הקודם המשיבה העלתה את טענת הקיזוז, המבקשת לא הביאה התייחסותה לטענה זו, ובית המשפט לא דן בטענה זו ולא נתן בה החלטה, הרי שלא מתקיים מעשה בית דין.

עוד טוענת המשיבה כי במידה ופסק הדין בהליך הקודם היה מתייחס לטענת הקיזוז לגופה, אזי הדרך הראויה הייתה להגיש ערעור ככל שההכרעה בסוגיה זו הייתה מוטעית. אולם, שעה שהתביעה לא נדונה לגופה, אזי היה מקום מצד המשיבה להגיש את התביעה הנוכחית.