פסק-דין בתיק א 19154/06

מבוא

1. התובע, תאגיד בנקאי שילם לעובדת שלו הגב' מיכאל נעמי שנפגעה בתאונת דרכים את שכרה בתקופה של 29 (או 28) ימי העדרות, מיום 26.10.02 ועד ליום 22.11.02.

2. לטענת התובע ביום 9.9.04 נכרת הסכם בינו לבין הנתבעת- המבטחת של הרכב הפוגע לפיו הוא יהיה זכאי כמיטיב לקבל מהנתבעת 75% מעלות השכר ששילם לנפגעת ולכן הגיש התובע כנגד הנתבעת תביעה לתשלום סכום של 3,983 ש"ח מכח אותו הסכם.

3. התביעה הוגשה במקורה בסדר דין מקוצר, הנתבעת הגישה בקשה למחיקת כותרת ולמתן רשות להתגונן וטענה כי לא מדובר בהסכם "אלא בהבנות שלא גובשו להסכם", (הבקשה הוגשה בשם ישיר-איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ).

4. בהסכמה ניתנה לנתבעת רשות להתגונן ובהסדר דיוני שנערך לאחר מכן הסכימו הצדדים כי פסק הדין יינתן על סמך סיכומים בכתב. התובע והנתבעת הגישו סיכומיהם, התובע לא מימש זכותו להגשת סיכומי תשובה.

דיון

5. עיינתי במכתב מיום 9.9.04 שצורף לכתב התביעה ולא הצלחתי להבין הכיצד מתנערת הנתבעת מתוכנו.  המסמך נכתב במילים "להלן פרוט ההסכמות בינינו" במרבית סעיפיו נעשה שימוש בביטוים "מוסכם כי" "ההסכמה הינה", שאין ספק כי מבטאים הם הסכמה. לא הבנה מוגבלת לא הסכמה מסויגת ולא הסכמה חסרת תוקף משפטי כפי שמנסה הנתבעת בצורה תמוהה לייחס למסמך.
6. עוד יודגש כי המכתב נכתב על נייר  מכתבים של הנתבעת והוא  נושא את הלוגו של הנתבעת. המכתב נוסח ע"י עורך דין דודי וויס מטעמה של הנתבעת אשר גם ם חתם  עליו. על המכתב מופיעה חתימת שני אנשים נוספים הגב' שוש גולנד ומר גליק לצד כיתוב בכתב יד "מאשר".

7. המסמך נחזה להיות הסכם מחייב לכל דבר וענין והתנערות הנתבעת מהתחייבותה לכשעצמה מהווה הפרת הסכם.

8. גם התנהגות הנתבעת לאחר חתימת ההסכם שפעלה לפי הוראותיו כפי שצוין בכתב התביעה המתוקן מצביעה על קיומו של הסכם. עוד יצוין כי בניגוד לעמדתה הנחרצת של הנתבעת בתחילת ההליך למעשה היא לא כופרת בקיומו של ההסכם בסיכומיה.

9. מעיון בתצהירו של עו"ד דודי וייס שניתן בתמיכה לבקשה למחיקת הכותרת ניתן להבין כי המחלוקת בין הצדדים (מעבר לטענת הנתבעת בדבר העדרו של הסכם מחייב טענה בע"פ הסותרת תוכנו של המסמך החתום על ידה) הינה בשני נושאים, מהו משמעות המושג "עלות השכר" וממתי יחויבו הפרשי הריבית וההצמדה.

10. בסעיף 4 להסכם נכתב מפי נציגי הנתבעת כי "מוסכם כי מרשתי תשא בסך של 75% מעלות השכר ששילמה מרשתך לנפגע".  בסעיף 7 להסכם נכתב כי "מוסכם כי לכל דרישה יצורפו... תלושי שכר רלבנטיים לתקופת אי הכושר".

11. על פי אומד דעתם של הצדדים כפי שעולה מנוסחו של ההסכם לעומת המצב המשפטי של מיטיב על פי הדין ותוך התייחסות לתכלית העומדת בבסיסו של ההסכם חסכון בהתדיינות מיותרות בבתי המשפט ובכלל זה חסכון בהוצאות משפטיות הנני סבור כי על פי ההסכם התובע זכאי לתשלום בשיעור של 75% מעלות השכר, עלות השכר הינו השכר ברוטו המשולם ע"י התובע שכן זו העלות הנגרמת לו.

12. תנאי לתשלום כמפורט בסעיף 7 לסכם הינו הוכחת העלות ע"י תלושי שכר שהתחייב הנתבע להציג בפני הנתבעת.  בבקשת הנתבעת למתן רשות להתגונן היא טענה בין השאר כי "הסכום הנטען שנוי במחלוקת ועל מנת לחשבו יש לבדוק את תלושי השכר". המצהיר מטעם הנתבעת העלה טענה דומה בסעיף 3ד' לתצהירו "על מנת לחשב את הסכום המגיע לתובע יש לחשב הסכום שהיה מגיע לנפגע וזאת ע"פ תלושי שכר שמעולם לא צורפו". למרות טענות ברורות אלו בחר התובע שלא להציג את תלושי השכר ובכך לא עמד בנטל ההוכחה המוטל עליו על פי הדין ועל פי ההסכם.

13. מהמסמך הסתמי ששימש לדרישת התשלום  אשר צורף כנספח ז' לתביעה לא ניתן לדעת כיצד חושב הסכום, מה היה השכר ברוטו ומהו סכום המל"ל שנוכה ולא במקרה הוא נזנח בשלב הסכומים ולא אוזכר כלל ע"י התובע. 

14. אך ישועתו של התובע תבוא לו ממסמך המל"ל, נספח ד' לסיכומים אשר הנתבעת לא רק שאינה כופרת בתוכנו אלא שהיא עושה חישוביה על פיו. על פי אותו מסמך השכר הרבע שנתי עומד על 28,082 ש"ח ומכאן שהשכר החודשי הכולל עומד על 9,360 ש"ח, השכר היחסי ל-28 יום יהיה 8,736 ש"ח מתוכו זכאי התובע לפי ההסכם לקבל 75% דהיינו 6,552 ש"ח ולאחר ניכוי סכום המל"ל 6,298 ש"ח  עומדת היתרה לתשלום על סך של 254 ש"ח.

15. בטרם סיום אבהיר כי על פי ההסכם זכאי התובע לתשלום רק בחלוף 45 יום מיום המצאת הנתונים והמסמכים להבדיל מיום התאונה או יום תשלום השכר ולכן הפרשי ההצמדה והריבית צריכים להיות מחושבים רק בחלוף 45 יום לאחר מכתב הדרישה הוא, נספח ח' שנשלח ביום 28.10.05 דהינו תחילת מרוץ הריבית וההצמדה לפי המוסכם הינה מיום 12.12.05.

16. במאמר מוסגר אציין כי התובע בחר בסיכומיו לטעון טענות חלופיות שלא בא זכרן בכתב התביעה ולזנוח את העילה החוזית ואת סכום התביעה ולערוך חישוב כאילו הוגשה תביעה במתכונת שונה לחלוטין, טענות שאין מקום לדון בהן לאור חזית המחלוקת כפי שהיא עולה מכתב התביעה.

סיכום