פסק-דין בתיק א 1914/01

1.         התובעים הם תאגידים מהולנד, העוסקים בטיפוח זנים של צמחי נוי מסוג גרברה.

            בכתב התביעה טענו התובעים כי בהתאם לחוק זכויות מטפחים של זני צמחים תשל"ג- 1973 (להלן: " החוק"), נרשמו על שמם "זכויות מטפחים" לגבי זני צמחי נוי מסוג גרברה שטופחו על ידם, ושפורטו בכתב התביעה (זנים אלה יכונו להלן: " הזנים הרשומים").

2.         התובעים טוענים כי בשנים 1999/2000, ו-2000/2001 ניצלו הנתבעים את הזנים הרשומים ללא רשות התובעים. לכן, זכאים התובעים לטענתם לצו מניעה קבוע כנגד הנתבעים, אשר יאסור עליהם לגדל, לרבות, להכין לצורך ריבוי, להציע למכירה, למכור, לייצא, לייבא, לשווק בכל דרך ו/או להחזיק לצורך אחת הפעולות שלעיל, שתילים או פרחים של הזנים הרשומים.

רקע כללי

4.         חוק זכויות מטפחים מעניק זכויות של "קניין רוחני" למטפחי צמחים. מכוח החוק נקבע קיומו של ספר זכויות מטפחים, אשר בו נרשם מי שטיפח "זן חדש" של צמח (כהגדרתו בחוק), כבעל זכויות בזן זה בספר זכויות המטפחים. 

5.         ס' 36 לחוק קובע את היקף ההגנה על זכות מטפחים בזן רשום. הסעיף קובע:

            " (א)   בכפוף להוראות פרק זה ופרק ז', ניצול זן רשום טעון קבלת רשותו של בעל זכות המטפחים בזן.

          (ב)   בעל זכות מטפחים זכאי למנוע כל אדם זולתו מנצל, ללא

          רשותו או שלא כדין, את הזן שלגביו נרשמה הזכות (להלן - הזן המוגן); לניצול כאמור ייקרא הפרה.

יש לציין כי בסעיף ההגדרות של החוק נקבע כי "ניצול" של זן, פירושו:

          "(1)    גידולו או ריבויו;

          (2)    הכנה לצורך ריבויו;

          (3)    הצעה למכירתו;

          (4)    מכירתו, ייצואו, ייבואו, או שיווקו בכל דרך אחרת;

          (5)    החזקתו לצורך אחת הפעולות המנויות בהגדרה זו;

(6)        פעולות אחרות, שהשר קבע באישור ועדת הכלכלה של הכנסת."

            ס' 36א לחוק קובע:

            " זכותו של בעל זכות מטפחים לא תחול על ניצולו של הזן המוגן וזן שנגזר בעיקרו ממנו, אם הזן נמכר או שווק בכל דרך אחרת על ידי בעל זכות המטפחים או בהסכמתו בשטח מדינת ישראל, זולת אם הניצול כרוך באחד מאלה -

          (1)    ריבוי חוזר של הזן;

          (2)    יצוא חומר ריבוי או חומר מאוסף של הזן, המאפשר את ריבויו במדינה שאינה מגינה על זני הסוג או המין הבוטני אשר אליו שייך הזן המוגן, למעט יצוא כאמור למטרות צריכה".

ס' 65 לחוק קובע כי " בתביעה על הפרה, זכאי התובע לסעד בדרך של ציווי ובדרך פיצויים."