פסק-דין בתיק א 19036/04

התביעה והעובדות שאינן במחלוקת

1.         בפניי תביעה שעילתה רשלנות מקצועית של עורך דין. הנתבע מצידו הגיש הודעת צד שלישי נגד בנק לאומי למשכנתאות ונגד ה"ה אולגה וגאורגי וינוקורוב.

2.         בשלהי אוגוסט 1997 או בסמוך לכך החליטו התובעים למכור את דירתם ברחוב לאון בלום בחיפה ולרכוש דירת מגורים תחתיה. ביום 31.8.97 חתמו התובעים על הסכם עם גב' טובה פולק, בו רכשו ממנה את דירת המגורים שלה ברחוב פרויד בחיפה (להלן: "עסקת הרכישה").

לצורך מימון חלק מהתמורה בעסקת הרכישה, נטלו התובעים הלוואה מבנק לאומי למשכנתאות (להלן: "בלמ"ש" או "הבנק"). הואיל ועל הדירה בפרויד היתה רשומה באותה עת משכנתא על זכויות גב' פולק, רשמו התובעים את השעבוד בגין ההלוואה שנטלו, על הדירה בלאון בלום ובהמשך (ולאחר סילוק המשכנתא של גב' פולק) ביקשו להעביר שעבוד זה לדירה ברח' פרויד. (מה שמכונה בעגה הבנקאית: "גרירת משכנתא").

3.         בהסכם מיום 4.12.97 מכרו התובעים את דירתם ברחוב לאון בלום לה"ה אולגה וגאורגי וינוקורוב (להלן "וינוקורוב") (להלן: "עסקת המכר" או "ההסכם").

4.         הנתבע, עו"ד במקצועו, ייצג את התובעים בעסקת הרכישה מגב' פולק ובעסקת המכר לוינוקורוב.

5.         בהתאם להסכם התחייבו התובעים לסלק את המשכנתא הרשומה על דירתם עד 20.12.97 ולהמציא אישור מתאים המצביע על סילוק המשכנתא (סעיף 3 להסכם).

סעיף 4 להסכם שעניינו מועדי תשלום התמורה, קובע כי סך 5,000$ ישולם במעמד חתימת ההסכם, תשלום שני בסך השווה ל-60,000$ לא יאוחר מ-31.12.97 ובתנאי שעד לאותו מועד ימציאו התובעים אישור הסרת המשכנתא. התשלום השלישי בסך שווה
ל-81,000$ לא יאוחר מ-15.2.98, והיתרה בסך 9,000$ לא יאוחר מ-31.3.98 כנגד מסירת החזקה ומסירת האישורים הנחוצים לצורך העברת הזכויות בדירה על שם וינוקורוב.

הנתבע הנחה את התובעים להסדיר את עניין גרירת המשכנתא עם בלמ"ש, וביום 25.12.97 מסר הבנק לתובע מסמך שכותרתו גרירת הלוואה ומהווה אישור לכל מאן דבעי לפיו התובעים גררו את כל ההתחייבויות שקיבלו על עצמם בגין ההלוואה על הדירה לדירתם החדשה ברחוב פרויד. עוד נרשם באישור כי הנכס הקודם (דהיינו הדירה בלאון בלום) משוחרר בזה מכל שעבוד הרשום לזכות הבנק. (מסמך זה - נספח ו' לתצהיר התובע יכונה להלן: "אישור הגרירה"). בסמוך לקבלת אישור הגרירה נתבקשו התובעים ע"י בלמ"ש לחתום על התחייבות לרישום משכנתא לטובת וינוקורוב שנטלו אף הם הלוואה מבלמ"ש בסך 233,000 ש"ח (שווה ערך ל-60,000$ באותו מועד). בעקבות החתימה על כתב התחייבות זה (נספח ו'1 לתצהיר התובע), העבירו וינוקורוב לתובעים את התשלום בסך 60,000$ ביום 29.12.97.

6.         ביום 17.2.98 לאחר שהתובעים לא קבלו מוינוקורוב את התשלום השלישי בסך 81,000$ פנו לנתבע וביקשו שיוציא מכתב דחוף לב"כ וינוקורוב בדרישה לקבל את הכסף. למחרת הודיע להם הנתבע כי ב"כ וינוקורוב מודיעה שוינוקורוב לא משלמים הואיל והתובעים לא הסירו את המשכנתא. הנתבע הפנה את התובעים לבלמ"ש כדי לבקש שהבנק יכין בדחיפות בקשה לביטול רישום משכנתא ביחס לדירה. הבנק הנפיק ביום 22.2.98 בקשה המופנית לטאבו לביטול רישום השעבוד על הדירה והרישום נמחק בלשכת רישום מקרקעין ב-24.2.98.

7.         התובעים טוענים כי כתוצאה מהסרת המשכנתא באיחור כאמור לעיל, הוגשה תביעה נגדם בדרך של הודעה לצד שלישי בת"א 14712/99 בבית משפט השלום בחיפה בטענה לפיה בשל האיחור במחיקת השעבוד הפרו התובעים את ההסכם עם וינוקורוב בהפרה יסודית ובאופן שגרם לוינוקורוב להפר מצידם את החוזה עם גב' זרצקי לה מכרו את דירתם. באותה תביעה טענה התובעת שם, גב' זרצקי, כי וינוקורוב הפרו את החוזה עמה מיום 30.10.97 בהפרה יסודית, מאחר שלא הסירו את המשכנתא לטובת בנק כרמל מדירתם עד 28.1.98, כפי שהוסכם בחוזה, אלא ב-26.2.98 (איחור של 29 יום). לטענתה, נוכח העיכוב בהסרת המשכנתא של וינוקורוב על דירתם וחוסר יכולתה לגרור את המשכנתא שלה לדירה שרכשה מוינוקורוב, חויבה גב' זרצקי בריבית בשיעור 6.3%, בעוד הריבית אותה היה עליה לשלם במידה וההלוואה היתה מתבצעת ב-28.1.98 היתה ריבית בסך 5.8% בלבד. גב' זרצקי לא הסתפקה בנזק הכספי (הפרש של חצי אחוז לחודש המסתכם בכ-1,600 ש"ח), אלא עמדה על זכותה לקבלת פיצויים מוסכמים לפי החוזה שבינה לבין וינוקורוב בסך 10,000$ והפרש ההלוואה שהועמד לפי חשבונה על סך
17,799 ש"ח נוספים וכן פיצוי בגין עוגמת נפש. תביעתה הועמדה על סך 74,601 ש"ח. וינוקורוב (הנתבעים בת"א 14712/99), טענו בהודעה לצד ג' כי כל סכום שיחויבו בו, יש להשית על התובעים אשר הפרו את ההסכם בהפרה יסודית, והסירו את רישום השעבוד באיחור של חודשיים.

8.         התובעים סיפרו לנתבע אודות התביעה שהגישו וינוקורוב נגדם, אך הוא היה מוכן לייצגם רק בתמורה לשכר טרחה. התובעים החליטו לשכור שירותי עורך דין אחר והתגוננו. התביעה התנהלה בפני כב' השופט ש' לבנוני ועל-פי המלצתו נאותו הצדדים לקבל פסק דין מנומק על דרך הפשרה תוך הסתמכות על החומר שבתיק ועל סיכומים. ביום 22.7.04 ניתן פסק דין בת"א 14712/99 לפיו חויבו וינוקורוב לשלם לגב' זרצקי סך 76,488 ש"ח, והתובעים חויבו לשפות את וינוקורוב בכל סכום שיאלצו וינוקורוב לשלם לזרצקי בגין החיוב בפסק הדין (להלן: "פסק הדין").

התובעים פנו לנתבע בסמוך לאחר קבלת פסק הדין של כב' השופט לבנוני בדרישה כי יפצה אותם אך הוא סירב וייעץ להם להגיש ערעור. הם היו נכונים שהוא יגיש ערעור וישא בעלויות, אך משסירב לממן את הערעור החליטו לא להגיש ערעור.

טענות הצדדים

9.         התובעים טוענים כי היה על הנתבע לדאוג למחיקת רישום השעבוד על דירתם עד 31.12.97 בהתאם לאמור בסעיף 4 ב' להסכם. אילו הנתבע היה דואג כי כך ייעשה, היו וינוקורוב יכולים לגרור את המשכנתא מדירתם לדירת התובעים, לקבל כספים, ולאפשר לגב' זרצקי לגרור את המשכנתא שלה לדירתם. דבר זה לא התאפשר, על-פי הטענה, רק בשל כך שהשעבוד לבלמ"ש על דירת התובעים לא נמחק ב-31.12.97. התובעים מדגישים כי כל התקופה לא אמר הנתבע כי יש בעיה כלשהי והתובעים סמכו עליו כי נושא המשכנתא טופל על ידו כראוי. במחדלו זה התרשל הנתבע לפי הטענה.

התרשלות הנתבע היא שגרמה לנזקי התובעים המתבטאים בסכום שחויבו בפסק הדין. התובעים טוענים כי שילמו לגב' זרצקי סך 76,198 ש"ח במסגרת הסכם לפריסת תשלומים שערכו עמה לאחר קבלת פסק הדין. עוד נאלצו לשאת בהוצאות ושכ"ט עו"ד בסך נומינלי של 6,861 ש"ח, וכן הם מבקשים לחייב את הנתבע בעוגמת נפש שנגרמה להם בסך
15,000 ש"ח.

10.        הנתבע טוען כי פעל כעו"ד סביר, מילא את תפקידו והנחה את התובעים בדבר כל המסמכים שיש לקבל מהבנק. לטענתו, את אישור הגרירה שקיבלו התובעים מהבנק לא העבירו אליו אלא ישירות לוינוקורוב או באת כוחם.

11.        הנתבע טוען כי מאחר שוינוקורוב נטלו הלוואה מאותו בנק של התובעים הרי שכולם (בלמ"ש, וינוקורוב והתובעים) ידעו כי המשכנתא של התובעים נגררה לדירה בפרויד, ובכך יש משום סילוקה, הגם שטרם בוטל רישום השעבוד בטאבו. לטענתו, פעולה פורמלית של מחיקת המשכנתא על הדירה בטאבו היתה צריכה להיעשות ע"י התובעים בעצמם או ע"י בלמ"ש שטיפל בגרירת המשכנתא. לטענתו, כלל לא נאמר לו, לא ע"י התובעים ולא ע"י וינוקורוב, כי בנוסף להלוואת בלמ"ש ישנה הלוואה נוספת מבנק כרמל שאותה מבקשים וינוקורוב לגרור מדירתם לדירת התובעים. בהיעדר פניה אליו או טענה לפיה אין ביכולתם של וינוקורוב יכולים להשלים את קבלת המשכנתא, לא יכול היה לדעת שיש דחיפות בהוצאת שטרי הפטר ומחיקת שעבוד התובעים על דירתם.