פסק-דין בתיק א 1897/07

ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש לתת פסק דין על דרך הפשרה לפי סעיף 4ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים.

1.         התובעת, ילידת 1936, נפגעה בתאונת דרכים ביום 29.1.05 (בת 69 במועד התאונה ובת 72 היום). אין מחלוקת בשאלת החבות, והצדדים חלוקים בשאלת הנזק בלבד.

2.         כתוצאה מהתאונה נגרם לתובעת שבר ללא תזוזה בקרסול רגלה השמאלית, והרגל קובעה בגבס למשך כ-6 שבועות. לאחר הורדת הגבס התלוננה התובעת על כאבים ונפיחות והיא נאלצה לעבור טיפולי פזיוטראפיה רבים על פני תקופה ממושכת (הוצג סיכום טיפולים לחודשים אפריל-אוגוסט 2005, ינואר-פברואר 2006, ינואר-2007, המעלה כי מדובר בכ-100 טיפולים).

3.         בתיק מונה מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש, ד"ר קליגמן, שקבע בחוות דעתו כי לא נותרה כל נכות: "מדובר בשבר יחסית קל ללא תזוזה בפטישון הפנימי שטופל שמרנית והתאחה אנטומית עם מהלך החלמה רגיל וללא סיבוכים". יחד עם זאת קבע המומחה כי בסמוך לאחר התאונה יש להכיר בקיומה של נכות זמנית כדלקמן: 100% נכות למשך חודשיים, 50% נכות למשך חודשיים, 20% נכות למשך חודשיים נוספים.

4.         במועד התאונה התגוררה התובעת עם בעלה ז"ל, אשר הוכר חודשים ספורים לפני התאונה (ב-9/04) על ידי המל"ל, כבעל מגבלה בתפקוד וכנזקק לעזרה ברוב הפעולות (הלבשה, רחצה, הכנת מזון וניידות). מדו"ח הערכת תלות של המל"ל (מיום 2.9.04) עולה כי התובעת היא זו שעזרה לו ברוב הפעולות (אושרה לו גם עזרה מוגבלת ע"י המל"ל).

התובעת טוענת כי בשל מצבה לאחר התאונה (העובדה כי היתה מוגבלת בהליכה: הן בתקופה שבה רגלה היתה נתונה בגבס, וגם לאחר הורדתו, שאז סבלה מנפיחות ומכאבים) נאלצה לקחת עובדת זרה בשכר , לתקופה של 3 חודשים, בעלות של 750 דולר לחודש בצירוף סכום של כ-350 ש"ח לחודש-דמי כיס. הצורך בלקיחת עובדת זרה נבע גם מהעובדה שבשל פציעת התובעת בתאונה, היא לא היתה יכולה להמשיך ולעזור לבעלה כפי שעשתה קודם לכן. לא הוגשו קבלות ו/או אישור בדבר תשלום למל"ל בגין העסקתה.

5.         ב"כ התובעת עותר לפיצוי הבא: כאב וסבל - הסכום המקסימלי לפי 10% נכות, עזרת צד ג'  לעבר - 16,950 ש"ח (הסכום לוקח בחשבון עזרה בסך של 5,000 ש"ח לחודש בצירוף ריבית מאמצע התקופה), עזרת צד ג' לעתיד - סכום של 8,000 ש"ח, הוצאות (בגין נסיעה לקבלת טיפולים וקניית תרופות) - 3,000 ש"ח. סך הכל עותר ב"כ התובעת לפיצוי בסך כ-45,000 ש"ח.

6.         ב"כ הנתבעת הדגיש בטיעוניו את העובדה כי עובר לתאונה סבלה התובעת מבעיות רפואיות רבות, שהובילו לאישפוזים חוזרים ונישנים בבתי חולים (הוגש מדגם מייצג מתיק רפואי עב כרס), ועל כן אין לקבל את הטענה כי היא זו שסייעה לבעלה. כן טען ב"כ הנתבעת כי לא הוכחה, בראיה חיצונית, הטענה בדבר לקיחת עובדת זרה. הפיצוי שהוצע על ידי ב"כ הנתבע הינו כדלקמן: כאב וסבל - 5,000 ש"ח, עזרת צד ג' - 4,500 ש"ח, הוצאות - 500 ש"ח. סכום כולל של 10,000 ש"ח.

7.         לאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים ואת התובעת, ועברתי על כל החומר שהוצג בפניי, אני סבורה כי יש לפצות את התובעת בסכום של 22,500 ש"ח. בקביעת סכום זה נתתי דעתי בין היתר לאופי הפגיעה, לעובדה שרגלה של התובעת היתה נתונה בגבס למשך תקופה די ממושכת (3 שבועות גבס עם איסור דריכה וכ-3 שבועות נוספים גבס הליכה), לעובדה שהתובעת נאלצה לעבור עשרות טיפולי פיזיוטרפיה על פני תקופה ממושכת, לנכויות הזמניות שנקבעו על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש, וכן לצורך בקבלת עזרה הן לעצמה והן על מנת למלא את תפקידה בעזרה לבעלה. כן נתתי דעתי להוצאות שנאלצה להוציא בגין נסיעות לצורך קבלת טיפולי הפזיוטרפיה הרבים שנאלצה לעבור.

8.         הנני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 22,500 ש"ח בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ, וכן להשיב לתובעת את האגרה ששלמה.

הסכום ישולם תוך 30 יום מהיום שאם לא כן ישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

מאחר והתיק הסתיים בישיבה השלישית פטורה הנתבעת מתשלום יתרת אגרה.

ניתן היום ב' בשבט, תשס"ח (9 בינואר 2008) בהעדר הצדדים

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים

001897/07א  110 עדי חן ברק התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: