פסק-דין בתיק א 18954/06

לפני תביעת שיבוב לתשלום 7,408 ש"ח המהווים לטענת התובעת הוצאות וסכומים בהם נשאה כמבטחת עקב נזק שנגרם לרכב מבוטחה בת.ד. מיום 7.12.03.

הנתבע מצידו מכחיש את החבות ברם טען מספר טענות מקדמיות כגון "מעשה בית דין ו/או השתק עילה ו/או השתק פלוגתא ו/או היה לו יומו" וגם שיהוי.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית שהוגשה ביום 22.8.07 ומפאת קוצר היריעה וריבוי הטענות בתיק כה קטן, לא אחזור עליה.

הצדדים הגישו סיכומים ופסק הדין ינומק באופן תמציתי ובהתאם להוראת תקנה 214 טז' לתקסד"א.

אשר לטענות בדבר מעשה בי דין והשתקים למיניהם, הרי שאין מחלוקת בין הצדדים כי התובעת הגישה תביעה קודמת בגין אותו ענין ואותה תאונה כנגד אדם בשם קנואת חסן ובשל כך התקיים הליך (בו גם הנתבע השתתף כעד) ובסופו נדחתה התביעה היות ונקבע כי אותו מר חסן אינו הנהג הנכון.

ב- 18.10.06 הוגשה התביעה כנגד הנהג "הנכון" הוא הנתבע שלפני.

בסעיף 4 לסיכומיו טוען הנתבע כי הרעיון העומד מאחורי מעשה בי דין או השתקים הוא מניעת "הטרדתו של בעל דין בהדיינויות חוזרות בענין שכבר פסק בית המשפט וכן למנוע עומס יתר על מערכת המשפט והכרעות סותרות בשאלה שנדונה והוכרעה סופית".

הצדדים הפליאו לפרט ולנמק בסיכומיהם לכאן ולכאן ברם העובדות כמו המצב המשפטי פשוטים וברורים.

אין מעשה בי דין, אין השתק פלוגתא ואין השתק עילה.

ביהמ"ש בתיק הראשון לא פסק בענין האשם, לא בענין הנזק אלא בענין אחד ויחיד והוא העדר היריבות מול הנתבע שם.

בין הנתבע שם והנתבע כאן אין יחסי "קרבה משפטית" והעובדה שהנתבע כאן היה עד שם אינה יוצרת קרבה שכזו, הנתבע כאן לא "ניהל" את ההליך שם, לא נשא בהוצאותיו, לא נשא בסיכון משפטי כלשהו, לא היתה לו זכות עמידה עצמאית ולא יכל הוא לטעון שום דבר מעבר למתן עדות.

זאת ועוד, אותו נתבע מר חסן לא טען שהוא בא בנעלי הנתבע כאן והנתבע כאן לא הוכיח שמר חסן פעל בשמו או ייצג אותו או את האינטרסים שלו בהליך שם.

הנתבע כאן אינו מי שבא בנעלי הנתבע-מר חסן בהליך הקודם, מר חסן אינו בא בנעלי הנתבע והם לא ייצגו אחד את השני.

הם אפילו אינם מעוולים יחד (על פי קביעת פסק הדין שם שהסיר אחריות וחבות ממר חסן בלבד) וגם אם היו מעוולים יחד אזי גם אז מאפשר סעיף 11 לפקודת הנזיקין לתבוע אותם "יחד ולחוד" וראה גם סעיף 83 לפקודת הנזיקין.

אומנם דרך ניהול ההליך הקודם מבחינתה של התובעת ראוי לכל ביקורת ונפלא מהבנתי כיצד זה לא התבקש תיקון התביעה מיד עם העלאת הטענות כנגד מר חסן ברם אין בכך (לצערי) כדי למנוע ניהול נוסף של התביעה בגין אותה תאונה כנגד נתבע אחר הוא הנתבע שבפני.

אשר לטענת השיהוי, התאונה ארעה ב- 12/03, התביעה שלפני הוגשה ב- 10/06 קרי תוך פחות מ-3 שנים מיום קרות התאונה ואינני מבין כיצד ניתן לומר שמדובר "בשיהוי ניכר ביותר המגיע כאמור לכדי התיישנות".

משכך, הנני דוחה את כל הטענות המקדמיות שהעלה הנתבע ויש לדון בקצרה בשאלת החבות הנזיקית (הנזק אינו במחלוקת אמיתית).

בפני לא נשמעו עדים ופסק דין זה מתבסס על יסוד העדויות והחקירות שהתקיימו במסגרת ההליך הראשון בת.א. 21932/04 (שלום חיפה).

מטעם התובעת העידו ונחקרו 3 עדות, הגב' צפריר שנהגה ברכב המבוטח וסיפרה כי נסעה ישר בנתיב הימני לאחר מחלף ראשון לציון ומעבר לסיום נתיב ההשתלבות, הגב' צפריר שללה אפשרות שסטתה שמאלה ברם מעדותה עולה כי לא הבחינה במשאית שנסעה משמאל בשום שלב עד לרגע התאונה, היא "חשבה" שהמשאית היתה מאחוריה כל הזמן.