פסק-דין בתיק א 18928/01

1.         בתאריך 4/7/95 ארעה לתובע תאונת דרכים, בהיותו נוסע באוטובוס "אגד", אשר כתוצאה ממנה נגרמו לו נזקי גוף. עקב כך הוגשה תובענת נזיקין שלו להטבתם. תחילה הייתה שנויה במחלוקת, אף שאלת החבות. זו הוכרעה בפסק דינו החלקי מיום 28/12/04 של כב' השופט גנון באופן שאין עוררין  על חבות הנתבעים כלפי התובע, בהתאם להוראות חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975. עם פרישתו של כב' השופט גנון נותב התיק לטיפולי.

2.         עוד אין עוררין כי התאונה האמורה הייתה אף תאונת עבודה שהוכרה ככזו ע"י המל"ל. ועדות רפואיות של המל"ל פסקו לתובע נכות אורטופדית צמיתה בשיעור של 25%,  לאחר נכויות זמניות, ובעקבות אי כושר עבודה מוחלט לכחצי שנה, מיום 4/7/05 ועד ליום  31/12/95.

3.         נסיונות להסדיר המחלוקת בדרך מוסכמת לא עלו יפה. עקב זאת סוכם כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. בגדרו של חומר זה הונח בפניי תצהירו של התובע, על נספחיו, וכן תיק מוצגים מטעם הנתבעים. אחר כל אלו סוכם כי יינתן פסק דין על יסוד שני מחזורי סיכומי טענות. הנתבעים לא ניצלו ההזדמנות שניתנה להם להגיש סיכומי תגובה לסיכומי תשובה מטעם ב"כ התובע.

4.         עיינתי במכלול חומר הראיות והטענות. עובר לתאונה היה התובע בן 57. הוא צפוי היה לצאת לגמלאות בגיל 67. אין עוררין כי הוא יצא לפנסיה מוקדמת, ולבקשתו. מן הנתונים שבפניי נהיר לי כי בקשתו לצאת לפנסיה מוקדמת הייתה ביום 13/12/95, ואושרה ביום 17/12/95, דהיינו, במהלך תקופת אי הכושר לעבודה.

5.         בעקבות נכותו הצמיתה של התובע הוא זוכה ויזכה לגמלאות המשתלמות לו ע"י המל"ל. בהתאם לחוות דעת אקטוארית של מר שי ספיר ערכן המהוון של גמלאות אלו עולה לסך של 692,374 ש"ח, שערכן המשוערך, כעולה מסיכומי ב"כ הנתבעים עולה לסך של 786,670 ש"ח.

6.         לנוכח גילו של התובע, ויציאתו לגמלאות, ראשי הנזק הנתבעים על ידו הם באשר לכאב וסבל, עזרת צד ג' בעבר ובעתיד, הוצאות שונות והפסד שכר בעבר.  ברי, בהעלם ראשון, כי על התובע לצלוח משוכה גבוהה של גמלאות המל"ל, שאניח לטובתו שעולות לכדי סך של 700,000 ש"ח. ב"כ הצדדים מסכימים כי בגין כאב וסבל זכאי התובע לסכום של 40,980 ש"ח. התובע טוען כי בגין עזרת צד ג' בעבר ובעתיד הוא זכאי לכ- 150,000 ש"ח, ובגין הוצאות שונות לעבר ולעתיד הוא זכאי לסכום של כ- 5,000 ש"ח. הנתבעים חולקים על כך. מכאן, למירב, כי ככל שאקבל את מכלול טיעוני ב"כ התובע בראשי נזק אלו, אלו עולים לכדי 195,980 ש"ח. לנוכח כל אלו, על מנת לצלוח את המשוכה של גמלאות המל"ל, שאלת המפתח היא באשר לאובדן שכרו של התובע עד הנה. לנוכח הנתונים הלכאוריים האמורים שומה על התובע לשכנעני כי הוא זכאי בגין ראש נזק זה לסכום העולה על סך 504,020 ש"ח. בגדר סיכום טענותיו הוא טוען לנזקים בסכום של 849,069 ש"ח. גורל תביעתו ייחרץ, איפוא, לנוכח הכרעה בראש נזק זה.

            שומה עליי, איפוא, לסקור טיעוני ב"כ הצדדים בסוגיה האמורה.

7.         ב"כ התובע טוען כי עובר לתאונה הוא שימש כבודק סמוי באוטובוסים, ויחד עם זאת עבד שעות נוספות אף כנהג מן המניין. לשיטתו, שכרו הממוצע עובר לתאונה עמד על סך של 8,840 ש"ח ברוטו, אשר כלל 3,840 ש"ח בגין שעות נוספות כנהג. התובע נפגע באורח חמור בתאונה והוא סובל בעקבותיה מכתף שמוטה. ועדות המל"ל קבעו כי קיים אצל התובע " דלדול ניכר של שרוול הכתף" וכי " כל התנועות מלוות בכאבים". כתוצאה מכך יש לתובע הגבלה ניכרת בכתף.

            משאלו היו פני הדברים נבדק התובע ע"י רופא תעסוקה אשר קבע ביום 1/12/95 כי "לאור מצב בריאותו הנוכחי הנ"ל עוד לא מסוגל לחזור לעבודתו. המלצתי על עבודה מתאימה אחרת, שלא קשורה בנהיגה ברכב ציבורי או יתר מאמץ פיסי על יד ימין. לפי מנהל מדור רפואי 'אגד-צפון' אין אפשרות להעסיק את החולה בעבודה מתאימה אחרת"(נספח ד' לתצהירו). לנוכח כל אלו נאלץ היה התובע, שלא בטובתו, לצאת לפנסיה מוקדמת.

8.         ממשיך ב"כ התובע ומציין כי משיצא התובע לפנסיה מוקדמת שכרו הממוצע עולה לסך של 4,500 ש"ח, הדומה לשכרו הבסיסי בסך 5,000 ש"ח, בגין עבודתו כבודק סמוי באוטובוסים. יציאתו של התובע לפנסיה מוקדמת גרמה לו, ראשית, לאובדן הפרש שכר חודשי בסך 500 ש"ח. ובעיקר היא שללה ממנו את יכולתו לעבוד כנהג, ולהרוויח בגין כך שעות נוספות בסך של 3,840 ש"ח. הפסד חודשי זה, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה, עולה לכדי 7,257 ש"ח. הפסד זה, המוכפל ב- 117 חודשי עבודה עד ליציאתו של התובע לפנסיה בדרך העסקים הרגילה, עולים כדי 849,069 ש"ח.

9.         הנתבעים מצביעים על מצבו הרפואי הקשה של התובע, ללא כל קשר לתאונה. בעיקר הם מצביעים על נכות גבוהה של 44%, בגין תאונה בעברו הרפואי. התובע משיב על כך כי לכל הדעות, ויהא הדבר אשר יהא, הוא הצליח לתפקד באופן מוצלח הן כבודק סמוי והן כנהג המרוויח שעות נוספות. לנוכח זאת יש לייחס את מכלול הפסדיו רק לתאונה הנדונה בפניי.

10.        הנתבעים מצביעים על כך כי הוועדה הרפואית של המל"ל ראתה לא להפעיל את תקנה 15 לנוכח קביעתה כי התובע " הפסיק עבודתו שלא על רקע התאונה". אכן, כמקובל ב"אגד", היה זכאי התובע לצאת לפנסיה בתנאים קוסמים לאחר ותק של 30 שנות עבודה וגיל 51. עובדה ניצחת היא כי הוא החליט לצאת לפנסיה מוקדמת, בטרם הסתיימה תקופת אי כושרו לעבודה.

11.        ועוד טוענים הנתבעים כי לנוכח מכלול הנתונים שבפניי, לא השכיל התובע להוכיח כי עובר לתאונה הוא עבד כלל כנהג אוטובוס ושמא השעות הנוספות אותן הרוויח, לא היו בגין עבודתו כנהג אוטובוס. לחילופין טוענים הנתבעים כי מכל מקום לא הוכח הנתון  כי אכן מכלול השעות הנוספות יש לייחסו לאובדן יכולתו לעבוד כנהג.

12.        בעיקר מצביעים הנתבעים על עברו הרפואי המכביד של התובע, ללא קשר לתאונה. ואכן, מן הנתונים שבפניי עולה כי התובע עבר תאונות רבות ולוקה במחלות שונות. ככל שעסקינן במכלול שיקוליי הרי בעקבות תאונה מיום 21/10/77 נקבעה לתובע נכות נוירולוגית צמיתה בשיעור של 44%, עקב סבל שלו ברעד בראש. בעניין זה הונחו בפניי שורה של תלונות לאורך השנים. ועוד יש לקחת בחשבון שורה של מגבלות אורטופדיות, לרבות פגיעה בכתף שמאל, השנייה, הגבלות חוזרות ונשנות בגב התחתון וחבלות בברך וקרסול ימין.

13.        בחנתי מכלול השיקולים שבפניי ודומה בעיניי כי יש טעם רב בטיעוני ב"כ הצדדים ושומה ליתן להם ביטוי משוקלל.  אכן, משכנעת אותי טענת ב"כ התובע כי עובר לתאונה עבד התובע אף כנהג אוטובוס, והדבר נלמד בעליל לנוכח תאונות לא מוכחשות שעבר התובע בתקופה בה טוענים הנתבעים כי הוא לא עבד כנהג אוטובוס, שבהן מעורב בוודאות אוטובוס. מנגד, אכן, אין בפניי כל ראייה המפלחת את שכרו של התובע והמייחסת את מכלול השעות הנוספות, רק לנהיגה באוטובוס.

14.        החלטתו של התובע לצאת לפנסיה מוקדמת, ככל שעסקינן בשיקוליו הסובייקטיביים,  יכול שהיא סבירה. אכן מצא התובע עצמו גם בגיל המאפשר לו לצאת לפנסיה מוקדמת, בתנאים טובים. עובר להחלטתו הוא היה בגיל מתקדם, דהיינו בגיל 57, סובל ממכלול נכויות ומחלות, אליהן חברה התאונה הנדונה בפניי, שלכל הדעות גרמה לו לנכות צמיתה נוספת, בשיעור לא מבוטל.

15.        וחרף כל אלו לא יעלה על הדעת, כך אני קובע,  כי יש לייחס לתאונה שבפניי אובדן שכר, כנטען ע"י התובע. אם אקבל עמדתו כפשוטה הרי יעלה הימנה, אפקטיבית, כי התאונה הסבה לו נכות תפקודית בשיעור של כ- 43%, בעוד נכותו הרפואית עולה כדי 25%.  אני רחוק מלהניח את הנתונים האמורים. אחת מן השתיים: אם נכותו ותחלואיו הקודמים של התובע, לא היו בעלי משקל רב עד לתאונה, לא יכול האפקט המצטבר שלהן לעלות במידה כה ניכרת, בעקבות התאונה; אם נכותו ותחלואיו הקודמים של התובע היו ממילא בעלי משקל רב עד לתאונה, על כורחך אתה אומר  כי החלטתו של התובע לצאת לפנסיה מוקדמת נבעה, ראש לכל, מעברו הרפואי.

16.        כלשעצמי, ובאורח זהיר, הנני סבור כי אין להקל ראש בנכותו של התובע בשיעור 25% ואולם לא ניתן להתעלם מכך שנכות זאת פוגשת בתובע כאשר הוא ידוע חולי ממילא. בהתאם לנתונים שבפניי שכרו הסכוי של התובע נטו, עולה לסך של 7,000 ש"ח. יש לייחס לתאונה נכות תפקודית שהנני אומד אותה ב- 17%. מקדם גידול השכר, של ריבית והפרשי הצמדה בהתאם לחישובי ב"כ התובע המקובלים עליי, עולה לכדי 1.9. התובע זכאי, איפוא, בגין אובדן שכר לעבר לסך של (7,000 ש"ח X17% X117 ח' X1.9) 264,537 ש"ח.

            גם אם ארחיק לכת ואקבע כי נכותו התפקודית של התובע זהה לזו הרפואית, דהיינו היא בשיעור של 25%, יגיע אובדן השכר בראש נזק זה לסכום של 389,025 ש"ח.