פסק-דין בתיק א 18893/05

בפני ערעור על החלטת כב' הרשמת עפרון מיום 20.06.05 לפיה נדחתה בקשת המערערת לביטול עיקול זמני שהוטל על דירת המגורים שלה.

1.   ביום ה 7.3.05 הגיש המשיב תביעה בסדר דין מקוצר נגד המערערת והמשיב הפורמאלי (שאינו צד לערעור), על סך של 405,108.75 ש"ח. הסכום הינו יתרת חובה בחשבונו של המשיב הפורמאלי אצל הבנק. המבקשת נתבעה מכוח ערבותה לחובות המשיב הפורמאלי כלפי הבנק.

2.   ביום 22.3.05 ניתן צו עיקול במעמד צד אחד ע"י כב' הרשמת עפרון, כנגד המשיב הפורמאלי עד לסך של 405,108 ש"ח וכנגד המערערת עד לסך של 218,380 ש"ח.

3.   ביום 18.4.05 הגישה המערערת בקשה לביטול העיקול הזמני שהוטל על הדירה. ביום 6.6.05 התקיים דיון בבקשה במעמד הצדדים וביום 20.6.05 ניתנה החלטתה של הרשמת לדחיית הבקשה וצו העיקול נותר בעינו, ועל כך נסוב הערעור.

טענות הצדדים:

טענות המערערת:

4.      המערערת טוענת כי כב' הרשמת הסתמכה על עובדות בלתי נכונות בעליל לצורך מתן החלטתה ויש בכך כדי לחייב את ביטול ההחלטה.

5.      המערערת טוענת כי כב' הרשמת התעלמה מהלכת אהרונוב הקובעת את דבר קיומה של זכות שביושר תוצרת הארץ באופן שבמקרה שבפנינו עת הוטל העיקול לטובת המשיב, כבר לא היו למערערת כל זכויות בדירה שכן אלו הועברו זה מכבר לבנותיה.

6.      המערערת טוענת כי כב' הרשמת הסתמכה על טעות עובדתית קשה ביותר, לפיה כנגד בנה של המערערת מתנהלים 4 תיקי הוצאה לפועל וכנגד המערערת מתנהל תיק הוצאה לפועל אחד, דבר אשר השפיע באופן מהותי על החלטתה שלא לבטל את העיקול מחמת הכבדה על ביצועו של פסק דין אם יינתן כזה.

7.      המערערת טוענת כי כב' הרשמת התעלמה מהעובדות שהובאו בפניה בנוגע למצבה הבריאותי וגילה המבוגר של המערערת וכי היא אינה יודעת קרוא וכתוב בעברית ובמצב דברים זה הוחתמה על כתב ערבות מבלי שעובדי הבנק טרחו להסביר לה על מה היא חותמת.

טענות המשיב:

8.      המשיב מאמץ את החלטתה של הרשמת ומבקש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה:

9.      הטענה לפיה כב' הרשמת הסתמכה על עובדות בלתי נכונות, מתייחסת לקביעת הרשמת כי הערת האזהרה נרשמה ב 23.12.04 וזאת לפני רישום העיקול. מהלך הדברים האמיתי היה כי ב 23.12.04 הועברו הזכויות בדירה לבנותיה של המערערת באמצעות חתימה על יפוי כוח בפני עורכת דין וכי ביום 22.03.05 הוטל העיקול וביום 6.4.05 נרשמה הערת אזהרה. תיקון מהלך הדברים אין בו כדי להקל במשהו במצבה של המערערת,נהפוך הוא,  על כן אין בו כדי לשנות את ההחלטה גופה.

10.  המערערת סומכת את עיקר טענותיה בבקשה על הלכת אהרונוב. ברם, הדיון בהלכת אהרונוב, אם מתקיימת או לאו במקרה שבפנינו, הנה דיון לגופו של עניין, ואין מקומה בהחלטת ערעור זו לעניין העיקול הזמני. מסגרת הדיון בבקשה שבפנינו הינה על פי תקנה 362 (א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- ,1984 ותקנה 374 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד- 1984.

11.   תקנה 374 קובעת כי על המבקש הטלת עיקול, להראות בראיות מהימנות לכאורה כי קיים חשש שאי מתן הצו עלול להכביד על ביצוע פסק הדין.

לאור העובדה שהמערערת מבקשת להעביר את זכויותיה בנכס לבנותיה, ויתר על כן מבקשת למכור את הנכס המדובר על מנת לממן מעבר לדיור מוגן, תוך ששתי הגרסאות אינן מתיישבות האחת עם השנייה, נוגדות את ההיגיון ואת מהלכם הטבעי של פעולות מן הסוג הזה, אין לשלול הטענה כי המטרה האמיתית היא הברחת נכסים באופן שישאיר את הבנק מול שוקת שבורה.

אומנם כב' הרשמת מסתמכת על עדותו של מר אורנבך, מנהל סניף הבנק לפיה נגד המשיב הפורמאלי מתנהלים ארבעה תיקים נוספים ונגד המבקשת תיק נוסף וזאת עפ"י אינפורמציה שקיבל מעו"ד הבנק, טענה זו לא  הופרכה ע"י המערערת ויתר על כן, המערערת לא הביאה בפני ביהמ"ש חלופות להסרת העיקול שיבטיחו את החוב לבנק.

כמו כן, לא צלח בידי המערערת ליתן לביהמ"ש הסברים מניחים את הדעת בדבר העברת הזכויות בדירה לבנותיה במתנה כאשר ממילא היא מתכוונת להעמיד את הדירה למכירה, כשבמצב דברים זה עליה לשלם מס על שתי העסקאות, שוב בניגוד לכל הגיון כלכלי, לבד זה המבקש להבריח נכס.