פסק-דין בתיק א 18878/07

1.       התובע יליד  1982, נפגע בתאונת דרכים ביום 25.7.05.

          אין מחלוקת לגבי חבותם של הנתבעים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.

          המחלוקת היחידה הינה לגבי גובה הנזק, לגביה הסמיכוני הצדדים לפסוק על דרך הפשרה, מכוח סמכותי לפי סעיף 4ג' לחוק הנ"ל. 

2.       הפגיעה

          א.      התובע נפגע בראשו ובצווארו, ללא איבוד הכרה, ללא אמנזיה, ללא בחילות והקאות ונמצא בחדר מיון במצב כללי טוב. למעט, שפשוף נרחב בראש, שריטה שטחית במצח ולצרציה קטנה בגבה, לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר בלא שאושפז עם המלצות לאנלגטיקה, מעקב רופא מטפל ו- 5 ימי מחלה .

          ב.      ביום 31.7.05 פנה התובע שוב לחדר מיון והתלונן על כאב ראש (וגם על איבוד הכרה למס' דקות בתאונה שלא בא זכרו בת. חדר מיון מיום התאונה) לא נמצא כל ממצא פתולוגי והתובע שוחרר עם המלצה ל- 20 ימי מחלה.

          ג.       התובע טוען ל- 6 חודשי אי כושר, אך בתיק קופ"ח שצרף לתצהירו, יש אישורי מחלה רק ליום 6.10.05 ומיום  5.9.06 עד 9.9.06.

          ד.      התובע עבר טיפולי פיזיוטרפיה.

          ה.      ד"ר רמי דוד אשר התמנה כמומחה  מטעם ביהמ"ש בתחום האורתופדיה היה בדעה כי: "בבדיקה גופנית נמצאה רגישות במישוש גב תחתון, אך לא נמצא כל ספזם פה-וורטברלי. טווח תנועות עמ"ש מותני נמצא תקין בכל מישורי התנועה ולא נמצא כל חסר נוירולוגי בגפיים תחתונות. צילומי רנטגן של עמ"ש המותני לא הדגימו ממצאים חולניים, אם כי הצילומים האלכסוניים של עמ"ש מותני היו באיכות ירודה. צילומי CT של עמ"ש מותני הדגימו בלט דיסק היקפי קל בגבה
5 - 4 L (יש לציין כי תשובה כתובה ל- CT זה שונה במקצת).

                   לסיכום, לנוכח ממצאי הבדיקה הגופנית וממצאים בצילומי הרנטגן, אין לדעתי מר טרבלסי סובל מנכות צמיתה שמקורה בתאונה הנדונה. אין בכוח הממצאים שבצילומי ה- CT להצביע על קיומה של נכות. לנושא נכות זמנית, עיון בחומר הרפואי מאפשר הערכת נכות זמנית בת 20% לתקופה בת חודשיים (24.9.05 -          25.7.05) ונכות זמנית בת 10% לתקופה בת חודשיים נוספים ( 24.11.05
- 25.9.05)".

          ו.       ד"ר דוד לא נשאל שאלות הבהרה ולא נחקר על חוות דעתו, ועל כן נותרה זו בלתי מעורערת.

3.       נזקים

          א.      כאב וסבל

                  1)        "מבחינה משפטית צודק המערער בטענתו, שביהמ"ש היה מוסמך לפסוק לו פיצויים כאמור בתקנה 2 (ב) הנ"ל, אך אין פירושו של דבר שיש לפסוק בדרך שגרה את הפיצוי המקסימלי הקבוע בתקנה זו.

                             סעיף 2 (ב) קובע את מקסימום הפיצויים המגיעים לנפגע בגין נזק לא ממוני באותם מקרים שהתקנה חלה, ובמסגרתה על ביהמ"ש לפסוק את הפיצוי הנראה לו הולם עפ"י נסיבותיו של הענין הנדון לפניו (ע"א 583/89 כראדי נ' דן ואח', פ"ד מ"ה (3) 133, 135).

                             תקנה 2(ב) מהווה חריג למגמה הכללית המתבטאת בסעיף 2(א) לפיה נקבעה נוסחה ברורה ונוקשה לקביעת שיעור הפיצוי בגין נזק לא ממוני. ככל חריג להוראת חוק מהותית, יש לפרש גם חריג זה על דרך הצמצום"  (ע"א 284/88  גבאי ואח' נ' אליהו חברה לביטוח בע"מ ואח', פ"ד מ"ו (4) 837, 842).

                  2)        לתובע לא נגרם שבר, הוא לא אושפז, לא נזקק לטיפולים חודרניים והוכחו 25 ימי אי כושר בלבד.