פסק-דין בתיק א 18804/06

1.         בפניי תביעה כספית בה עותרת התובעת "אסם והחברות השלובות בע"מ" ( להלן "אסם" ) לחייב את הנתבעת "הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ" ( להלן "הפניקס" ) לשפותה בגין שכר עבודה ששילמה אסם לאחת העובדות שלה בנסיבות שיפורטו להלן.

2.         בתקופה הרלוונטית לתביעה עבדה גב' מנשוב טלי ( להלן "העובדת" ) בשירותה של אסם.

ביום 10.1.00 נפגעה העובדת בתאונת דרכים על ידי רכב שהיה מבוטח בביטוח חובה על ידי הפניקס. בעקבות התאונה נעדרה מעבודתה למשך תקופה של  53 ימים ( תקופה עליה הסכימו הצדדים ).

התאונה הוכרה על ידי המוסד לביטוח לאומי ( להלן "המל"ל" ) כתאונת עבודה. אסם שילמה לעובדת את מלוא שכרה בגין תקופת ההיעדרות הנ"ל לרבות הטבות למיניהן. את התשלום ביצעה תחת שני כובעים, האחד, מכח הסכמי העבודה והנוהג החלים אצלה במקרים כגון אלה, והשני, כחליפתו של המל"ל מכח היותה "מעביד מורשה" כמשמעותו בתקנה  22 (א) לתקנות הביטוח הלאומי ( ביטוח מפני פגיעה בעבודה ) תשי"ד-1954. את דמי הפגיעה ששילמה במקום המל"ל, קיבלה אסם בחזרה מהמל"ל על פי תקנה 22 (ב) לתקנות הנ"ל ( למעט דמי פגיעה בגין תקופת הזכאות הראשונה, שחובת תשלומם חלה על המעביד, בין אם המדובר במעביד רגיל או במעביד מורשה ).

ביום 25.6.02 פיצתה הפניקס את העובדת על כל נזקיה בעקבות התאונה, והחתימה אותה על שטר קבלה ופטור לרבות תביעות מיטיבים למיניהם, ולמעט המל"ל.

אסם ששילמה לעובדת את מלוא שכרה, וקיבלה מהמל"ל החזר לגבי חלק מהשכר הנ"ל כפי שיפורט בהמשך, עותרת בתביעה זו לחייב את הפניקס לשפותה בגין הפרש השכר ששולם על ידה כמיטיבה לעובדת, כמתואר לעיל.

3.         הצדדים הגיעו להסכמה למתן פסק דין על סמך חומר הראיות הקיים בתיק וסיכומים בכתב.

4.         מקור זכות החזרה של התובעת ( המעביד ) אל הנתבעת ( המזיק ) בגין הטבת נזק גוף בדמות שכר עבודה.

זכות החזרה של אסם אל הפניקס לתשלום הפרש השכר נובעת משני מקורות נורמטיביים. הראשון הוא חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ( להלן "חוק הביטוח הלאומי" ). חוק זה קובע הסדרי חזרה לטובת המל"ל או "מעביד מורשה" הבא בנעליו, כלפי צד שלישי ( המזיק ), בנוגע לסכומים המשולמים על פיו.

אחד ההסדרים מצוי בסעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי הקובע כדלקמן:

"היה המקרה שחייב את המוסד לשלם גמלה לפי חוק זה משמש עילה גם לחייב צד שלישי לשלם פיצויים לאותו זכאי לפי פקודת הנזיקין, או לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-197567, רשאי המוסד או מעביד שאושר לכך לפי סעיף 343 לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי על הגמלה ששילמו או שהם עתידים לשלמה. החזיר מעביד למוסד את הסכום ששילם המוסד לפי הוראות סעיף 94, או שילם מעביד לעובד דמי פגיעה בעד תקופת הזכאות הראשונה לפי הוראות אותו סעיף רשאי המוסד או המעביד, לתבוע מאותו צד שלישי פיצוי בעד הסכום שהוחזר למוסד, או ששולם לעובד בידי המעביד כאמור."

כפי שניתן לראות, הסיפא של הסעיף מסדירה את זכות החזרה של המל"ל או "מעביד מורשה", אל המזיק, לגבי גימלאות ששילמו לניזוק על פי חוק זה, ואילו הרישא מסדירה את זכותו של כל מעביד ( הן הרגיל והן המורשה ) לחזור אל המזיק לגבי דמי פגיעה ששולמו על ידו בעבור תקופת הזכאות הראשונה, ושלגביהם אין הוא זוכה להחזר מהמל"ל. 

יובהר כי דמי הפגיעה המשולמים על ידי המל"ל מחושבים לפי שיעור של 75% מהשכר על פי סעיף 97 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 ( להלן "חוק הביטוח הלאומי" ), ולכן, זכות החזרה המוקנית למעביד כלפי המזיק לפי סעיף זה, ובכלל זה לגבי תקופת הזכאות הראשונה, מכסה רק 75% מהשכר ששולם על ידו לעובד בגין תקופה זו, ולמעביד נותר הפרש בשיעור של 25% מהשכר שלגביו לא נקבע בסעיף זה, הסדר חזרה מיוחד מאת המזיק.

5.         לגבי הפרש זה וסכומים נוספים ששולמו על ידי אסם כהטבה, שלא מכח החובה המוטלת עליה על פי חוק הביטוח הלאומי, ואשר לא נקבע לגביהם הסדר חזרה מיוחד בחוק הביטוח הלאומי ( כמו למשל השכר המשולם לעובד על ידי המעביד בגין שלושת הימים הראשונים של הפגיעה כמצויין בסעיף 93 לחוק הביטוח הלאומי ), חל החוק לתיקון דיני הנזיקין האזרחיים ( הטבת נזקי גוף ) התשכ"ד-1964 ( להלן "חוק ההטבה" ), שכן סכומים אלה הינם בגדר הטבת נזק גוף כהגדרת מונח זה בחוק ( ראה סעיפים 1 ו-5 לחוק ההטבה ), וזכות החזרה לגביהם נקבעה בסעיף 2 לחוק הנ"ל.

6.         ברי הוא כי שני ההסדרים הנ"ל אינם דוחקים אחד את השני, אלא דרים בכפיפות אחת ביניהם, שכן חוק הביטוח הלאומי קובע הסדר חזרה מיוחד אל המזיק כמתואר לעיל, בהתייחס לסכומים המשולמים על פיו, ואילו זכות החזרה הקבועה בחוק ההטבה חלה על סכומים המשולמים על ידי המעביד שלא על פי חוק הביטוח הלאומי ושלא נקבע לגביהם הסדר מיוחד בחוק זה או בחוק אחר. ( בעניין זה ראה פסק דינו של כב' השופט פרידמן בת"א (חיפה) 20713/05 רבוע כחול ישראל בע''מ נ' אישי ישיר לביטוח בע''מ , תק-של 2006(3), 12919.)

7.         מהות זכות החזרה של המעביד אל המזיק

בשני המקרים הנ"ל זכותה של אסם הינה זכות סוברוגטיבית, שכן במימוש זכות החזרה אל המזיק ( הפניקס ) מכח סעיף 328 (א) לחוק הביטוח הלאומי, פועלת אסם כחליפתו של המל"ל, וכבר נפסק כי זכות החזרה של המל"ל המעוגנת בסעיף 328 (א) הנ"ל הינה זכות סוברוגטיבית. הדברים נאמרו מפורשות בע"א 6881/95 ,5557/95 סהר חברה לביטוח בע"מ נ' אלחדד דוד,  פ"ד נא(2), 724 ,עמ' 752-753, ע"י כב' השופט אור כדלקמן:

" מקובל לראות בזכות זו של המוסד כלפי המזיק זכות סוברוגציה (ברק בספרם של טדסקי, אנגלרד, ברק וחשין דיני הנזיקין - תורת הנזיקין הכללית (ירושלים, תשל"ז), בעמוד 649; פסק הדין ע"א 61/55 מגן צ'טווד נ. גרוסברג פ"ד י' 190 בעמוד 195). ממיון זה נובעות מסקנות נורמטיביות שונות. עולה ממנו, כי על המוסד להוכיח, בגדרי תביעת השפוי שלו, גם את זכותו של הניזוק בנזיקין כלפי המזיק (קציר, בספרו הנ"ל, בעמוד 939). תוצאה נוספת של מיון זה היא, שזכותו של הניזוק כלפי המזיק גודרת את זכותו של המוסד לביטוח לאומי. הוא לא יוכל להיפרע מן המזיק מעבר לחבותו של המזיק כלפי הניזוק (ראו קציר, בעמודים 849-850).באופן דומה, טענות הגנה שיש למזיק כלפי הניזוק עומדות לו גם נגד המוסד (ברק בסיפרו הנ"ל, בעמוד 651)." ( ההדגשה אינה במקור )

8.         באשר לזכות החזרה של אסם מכח חוק ההטבה, אף היא זכות סוברוגטיבית. מסקנה זו עולה מפסק הדין בד"נ 24/81 יעקב חונוביץ ו-2 אח' נ' אאידה כהן ו-10 אח', פ"ד לח(1), 413 ,עמ' 427-428, שבו נאמרו הדברים הבאים: