פסק-דין בתיק א 188009/02

מכח הסכמת הצדדים, תוכרע התובענה על פי סיכומי הצדדים בכתב.

רקע :

עניינה של התובענה, הן טענות התובעת לחוב כספי שחב לה הנתבע, סוכן ביטוח, בגין עמלות שקיבל ביתר, ו/או עמלות שלא הוחזרו על ידו במקרה של ביטולי פוליסות ו/או מקדמות שקיבל ועליו להשיב.

הצדדים הגיעו להסדר דיוני ,שאושר ביום 28.7.03 ע"י כבוד השופטת ינון, המגבש את המסגרת העובדתית בתיק ( להלן:"ההסדר הדיוני"):

ביום 20.09.2000, התקשרו התובעת, חברת ביטוח, והנתבע, סוכן ביטוח, בהסכם המפרט את מסגרת העמלות שישולמו לנתבע בגין שווק פוליסות ביטוח של התובעת (להלן: "ההסכם").

התנהלות הצדדים הייתה כדלקמן: התובעת שלמה לנתבע עמלה בשיעור עמלה שנתית לה הוא יהיה זכאי בגין הפוליסה, עם כניסת הפוליסה ששיווק לתוקף. במקרים בהם בוטלה הפוליסה לפני תומה, נוצר לנתבע חוב כלפי התובעת בסך החלק יחסי מהעמלה שקיבל עבור תקופה בה לא קמה לו זכות לקבל עמלה.

לטענת התובעת, מדובר בחוב בר-פירעון ואילו לטענת הנתבע, הוא לא התחייב להחזיר לתובעת את ה"הפרשים" כהגדרתו, אלא הוסכם ביניהם, כי במקרה של היווצרות הפרשים לטובת התובעת, תקוזזנה פרמיות עתידיות וקיימות.

החל מיולי 2001, הפסיק הנתבע לשווק את פוליסות הביטוח של התובעת.

השאלה שנותרה במחלוקת, היא האם רשאית התובעת לתבוע את הנתבע בגין חובותיו כלפיה, כטענת התובעת, או שמא עליה לקזז את הסכומים אותם חב לה הנתבע מסכומים אשר יזקפו אצלה לזכותו בגין הפוליסות ששיווק, כטענת הנתבע.

באשר לגובה החוב, הוסכם בין הצדדים כי הוא יקבע על פי דף החשבון של התובעת. ממנו יש לקזז 1000 ש"ח בתוספת מע"מ, הוצאות שנפסקו לחובת התובעת ביום 11.11.02 על ידי כבוד השופט יפרח.

ראוי לציין, כי ההסכמה למתן פסק דין על יסוד הכתב הושגה עוד בשנת 2004.

ניתנו הוראות להגשת סיכומים שאכן הוגשו בפועל. סיכומי התובעת הוגשו ביום 22.1.04 וסיכומי הנתבע הוגשו ביום 11.2.04.

דא עקא, מחמת טעות מינהלית לא נמצאו סיכומים בתיק כאשר הובא לביקורת שיפוטית.

כתוצאה מכך, ניתנה החלטה למחיקת התובענה מחוסר מעש.

בחלוף הזמן, לבקשת הצדדים, התבררה הטעות והתיק הוחיה מחדש.

הצדדים השלימו טיעונים בעל-פה בפני, ביום 11.4.06 וריעננו את הסכמתם למתן פסק דין על יסוד הכתב.

לזמן שחלף יש חשיבות מבחינת אופן פירעון העמלות, הנזקפות לטובת הנתבע בחשבון המתנהל אצל התובעת.

עמדת התובעת :

התובעת טוענת, כי ההסכם בין הצדדים קבע מנגנון תגמול לנתבע עבור שיווק פוליסות ביטוח. על פיו, הנתבע קיבל מקדמות, אשר היו שוות לעמלה השנתית לה הוא יהיה זכאי בגין אותה הפוליסה. לטענתה, במקרים בהם בוטלה הפוליסה או הופסקה לפני שחלפה השנה הראשונה לקיומה, היה על הנתבע להשיב לתובעת את החלק היחסי במקדמה אשר לגביו  לא קמה לו זכות לקבל עמלה.

התובעת טוענת, כי לאחר הצטברות יתרת חוב משמעותית של הנתבע כלפי התובעת, היא החלה לדרוש את  השבת הכספים ששולמו לו ביתר, אך הוא נמנע מלעשות כן.