פסק-דין בתיק א 187900/02

1.       תיק זה עוסק בשאלת זהות המוכר, אשר לטענת התובע, הונה אותו. התובע טוען כי המוכר הינו הנתבע 2 (להלן: "גרמן"), אשר נטל ממנו 81,500 ש"ח בתרמית, אולם לא סיפק לו את המכונית, שרכש ממנו, ואילו גרמן טוען, כי מדובר באדם אחר, אשר שמו אלכסנדר רחלין, אשר נרצח בחדש מאי 2002 (להלן: " המנוח"), ואשר הוא נהג להציג עצמו כגרמן בפני אנשים שונים.

2.        הליך ההוכחות בפני התקיים רק בין התובע לגרמן. הנתבע 1 (להלן: " כץ") הגיש כתב הגנה. כתב הגנה מטעם הנתבעת 3 (להלן: "חברת מנרן"), לא מצאתי בתיק. כץ וחברת מנרן לא התייצבו לקדמי המשפט וההליך בינם לבין התובע לא התקדם. בקדמי המשפט נמסר, כי כץ ישב בכלא עד דצמבר 2005.

3.       בהחלטה מיום 15.6.05 נקבע כי ת.פ. 5446/02, אשר התנהל בבית משפט שלום בת"א, ישמש חלק מן הראיות בתיק. בתיק זה הורשע גרמן בביצוע עבירות מרמה כנגד רשימת מתלוננים, הכוללת את שמו של התובע, שצורפה לכתב האישום המתוקן בשישית.

4.       בדיון ההוכחות שמעתי חקירה נגדית של התובע ושל גרמן.

עיקרי העובדות שאינן שנויות במחלוקת

5.       בחדש פברואר 2002 הגיע התובע למשרדי חברת "לייזר קאר" ברח' דיזינגוף 154 תל אביב, וזאת במטרה לרכוש רכב.

6.       מחברת לייזר קאר הופנה התובע, לאחר תשלום דמי תיווך בסך של 1,000 ש"ח למגרש מכוניות המצוי בדרך פתח תקווה 60 תל אביב.

7.       גרמן, ששהה אותה עת במשרדי "לייזר קאר" הסיע את הנתבע למגרש המכוניות האמור.

8.       במגרש המכוניות הוצג בפני התובע רכב מסוג פולקסווגן, אשר התובע בדק וביקש לרכשו. התובע חתם על הסכם רכישה, על פיו התחייב לשלם תמורת הרכב סך של 85,000 ש"ח. במעמד החתימה שילם התובע מקדמה בסך של 2,500 ש"ח.

9.       ימים ספורים לאחר החתימה שלם התובע 40,000 ש"ח נוספים במזומן. הסכום האמור נמסר על ידי התובע לידיו של גרמן במקום מגוריו של התובע בחיפה וכי גרמן מסר לתובע קבלה כנגד התשלום. ב"כ גרמן בסיכומיה מציינת, כי אינה חולקת על הטענה, כי בהמשך שולם סכום של 44,340 ש"ח נוספים.

10.   אין מחלוקת כי התובע נפל קרבן למעשי מרמה מצד גורמים שניצלו את יושרו.

ת.פ. 5446/02 מ"י נ' אורי כץ, גרמן מרקביץ ואח'

11.   על פי עובדות כתב האישום מתוקן בשישית, במהלך שנת 2002-2001 או בסמוך לכך, קשרו כץ, גרמן והמנוח קשר לקבלת כספים במרמה ושלא כדין על ידי פתיחת משרד העוסק כביכול במתן הלוואות, למי שאינם עומדים בתנאי הבנקים, ומכירת כלי רכב משומשים וחדשים בדרך של קבלת כספים כמקדמה על חשבון כלי הרכב או ההלוואה במרמה ושלא כדין.

12.   על פי כתב האישום, לצורך ביצוע התרמית טענו כץ, גרמן והמנוח, כי תמורת הכספים, שיקבלו מן המתלוננים, כמקדמה, או כדמי טיפול, ימכרו להם כלי רכב משומשים ו/או חדשים וזאת ביודעם, שהטענות אינן אמת, ובכדי להביא את המתלוננים, במרמה, למסור לידם כספים. כץ, גרמן והמנוח פרסמו מודעות בעיתונות בשפה הרוסית אודות המשרד, שבהן נכתב, בין השאר, בכזב, כי המשרד עוסק במכירת כלי רכב במחירים הנמוכים מן המחירון.

13.   בנוסף, על פי כתב האישום, כץ, גרמן והמנוח הציגו עצמם בפני הפונים למשרד בכינויים שונים ולא בשמותיהם האמיתיים, כמו כן במסגרת הקשר ולשם קידומו, עשו הנאשמים והמנוח שימוש בקוי טלפון, מכשירים סלולריים, חשבונות בנק ושיקים, אשר רשומים על שם אנשים אחרים, על מנת למנוע את זיהויים כבעלי המשרד ומפעיליו. כץ, גרמן והמנוח התחייבו במרמה, ושלא כדין, לספק לפונים את כלי הרכב שבחרו לרכשם תוך פרק זמן קצוב, כל זאת שעה שהם יודעים, כי אין ברשותם את כלי הרכב, וכי אין בכוונתם לספקם.

14.   על פי כתב האישום, כץ, גרמן והמנוח קיבלו מהפונים סכומי כסף כמקדמה, "דמי טיפול", כאשר לכץ, גרמן והמנוח לא היתה כל כוונה לבצע עסקה בפועל עם הפונים ביודעם, שטענותיהם אינן אמת והכל כדי להביא את הפונים במרמה ושלא כדין להעביר לידיהם את הסכומים. כץ, גרמן והמנוח ליוו את הפונים למגרש, בו מוצגים כלי רכב משומשים וטענו בפני הפונים, כי המגרש וכלי הרכב המוצגים בו שייכים להם ו/או לעסקיהם ו/או ברשותם ו/או בשליטתם, למרות שידעו כי בינם לבין מנהלי המגרש ו/או בעלי כלי הרכב האמורים אין כל קשר. עוד הם נהגו לטעון בפני הפונים, כי כלי הרכב, שאותם הם מציעים למכירה, הינם מעוקלים ודרשו כספים כביכול לצורך הסרת העיקול.

15.   במסגרת כתב האישום פורטו שמות המתלוננים והסכומים שנתנו לנאשמים. שמו של התובע מוזכר ברשימה כמתלונן 29 וכן מצויין הסכום, שקיבלו ממנו כץ, גרמן והמנוח כסך של 85,000 ש"ח.

16.   ביום 9.7.03 הודה גרמן בעובדות כתב האישום המתוקן בשישית והורשע בקשירת קשר לביצוע פשע וקבלת דבר במירמה בנסיבות מחמירות.

17.   בגזר הדין קבעה כב' השופטת כוחן כי: "הנאשמים הועמדו לדין בגין פרשת מרמה מסועפת ומורכבת, בה היו הנאשמים מעורבים, כל אחד על פי חלקו, כאשר הם פועלים בתחכום, באופן שיטתי ובתכנון מוקדם."

דיון והכרעה

18.   סעיף 42א' לפקודת הראיות [נוסח חדש] קובע, כי פסק דין פלילי יתקבל כ"ראיה לכאורה", והוא נמנה על הראיות העומדות בפני בית המשפט בבואו להכריע את הדין (ר' קדמי, על הראיות, חלק שלישי, תשס"ד, עמ' 1363-1364). כאמור, גרמן הודה בפני בית המשפט, בכתב האישום בו הופיע גם שמו של התובע כאחד המרומים על ידו.

19.   בפני טוען גרמן, כי הודאתו בעובדות כתב האישום נעשתה במסגרת עסקת טיעון וכי רשימת המתלוננים כללה עשרות שמות ביחס לכל אישום, ולא היתה לה כל השפעה על העונש ולכן לא עמד על מחיקת שמו של התובע מרשימת המתלוננים. בנסיבות תיק זה טענה זו אינה יכולה להתקבל. גרמן, שהיה מיוצג, כאשר הודה בעובדות כתב האישום (בפרוטוקול מיום 9.7.03 מצויין שב"כ הודה בשמו), ידע היטב בזמן ההודאה, כי התובע הגיש נגדו תביעה אזרחית עוד ביולי 2002, וכי הודאתו במשפט הפלילי תשמש כנגדו במשפט האזרחי. מכאן שיכול היה לפעול למחיקת שמו של התובע מרשימת המתלוננים לגביהם הודה בביצוע מרמה, במסגרת עסקת הטיעון. העובדה שכתב התביעה כבר עמד כנגד גרמן (והוא אף התייצב לקדם משפט בעניין ביום 24.2.03) מצביעה על כך שאי המחיקה לא היתה מקרית.