פסק-דין בתיק א 187663/02

ביום 8.5.01 נשרפה וניזוקה כליל יאטה בבעלות התובעת, שבוטחה ע"י הנתבעת.

התובעת פנתה לנתבעת לקבלת תגמולי הביטוח ואולם סורבה.

בהתאם הוגשה התובענה.

אין מחלוקת כי הסיבה לשריפת היאכטה מקורה בהצתה.

אין מחלוקת כי התובעת לא הציתה בעצמה ובמו ידיה את היאכטה.

אין גם מחלוקת בין הצדדים בנוגע לשווי היאכטה.

הנתבעת טוענת שלוש טענות אשר כל אחת מהן מצדיקה לדעתה, שלילת תגמולי ביטוח מהתובעת כדלקמן:

א.         כי התביעה התיישנה בחלוף שנה מההצתה, וזאת מכח סעיף מפורש בהצעת הביטוח, עליו חתממה התובעת בנפרד והוא מהווה "מסמך נפרד" כנדרש.

ב.         כי אין כיסוי ביטוחי, מחמת שימוש ביאכטה למגורים, בניגוד לתנאי הפוליסה, המחריג במפורש שימוש בכלי השיט כבית מגורים.

ג.          משום שהתובעת גרמה למקרה הביטוח במתכוון, דהיינו השתלשלות האירועים אשר קדמו להצתה מעידה על מעורבותה של התובעת בהצתה.

דיון:

א.         לטענת ההתיישנות -

            מוסכם על שני הצדדים כי מסמך נפרד, הקובע תקופת התיישנות מקוצרת, חייב להיות חתום ע"י הצד שכלפיו מושמעת טענת ההתיישנות (במקרה שלנו, ע"י התובעת).

            הצעת הביטוח הרלוונטית לענייננו היא זו אשר הוגדרה בתצהיר מר גיורא קידר כנספח ג' (2) (הצעת ביטוח ממאי 99 ועד למאי 2000).

            מסמך זה הגדיר מחדש את מסגרת היחסים שבין התובעת לנתבעת ושינה אותו לעומת המצב המוגדר בהצעה הראשונה (נספח ג' (1) לתצהיר מר קידר).

            בתקופת הביטוח השלישית, ממאי 2000 ועד מאי 2001 - זו התקופה בה ארע מקרה הביטוח - לא נחתמה הצעה נוספת לביטוח, שכן הצדדים הסכימו כי ימשיכו לחול ההסכמות הקודמות, הן אותן הסכמות כפי שגובשו בהצעת הביטוח ג' (2).

            בהסכם אשר התגבש על פי הצעת הביטוח ג' (2) אין חתימה של התובעת על מסמך הקובע קיצור תקופת ההתיישנות.

            לפיכך מצאתי לקבוע, כי בהתאם להסכמות הצדדים המוצאות ביטוי במסמכים אשר נחתמו על ידי התובעת וקובלו ע"י הנתבעת, אין הסכמה לקיצור תקופת ההתיישנות.

            לפיכך תביעת התובעת הוגשה במועד.