פסק-דין בתיק א 18697/03

1.       התובעת, העוסקת בשיפוץ מבנים, ביצעה עבודות שיפוצים [להלן:"העבודות"] בחנות לממכר פאות, שבבעלותה של הנתבעת מס' 1 [להלן: "הנתבעת"].

            התביעה העיקרית היא לתשלום יתרת התמורה המגיעה לתובעת, על-פי טענתה, עבור העבודות. הנתבעת טוענת, כי היא איננה חייבת כל תשלום נוסף לתובעת, ובתביעה - שכנגד היא תובעת ממנה פיצויים עבור ליקויים שונים בעבודות שנעשו.

2.         הנתבע מס' 2 [להלן: "הנתבע"] מחזיק ברוב מניותיה של חברת-האם של הנתבעת, הרשומה בארה"ב [מוטי בע"מ].

            התובעת טוענת, כי ההתקשרות למעשה נעשתה איתו.

הנתבע הכחיש בכתב הגנתו ובתצהירו את טענת התובעת בנדון, אך בסיכומים שהוגשו מטעם ב"כ הנתבעים נזנחה טענה זו לחלוטין, ואין עוד להתייחס אליה ( י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית עמ' 512).

יתירה מזו, גם מהראיות, ובעיקר מתמליל השיחה שיוזכר להלן, עולה, כי הצד להתקשרות  עם התובעת היה גם הנתבע בעצמו ובאופן אישי. כיוון שכך,  לא תהיה בפסק הדין הפרדה בין חבותה של הנתבעת לבין חבותו של הנתבע כלפי התובעת.

3.         עיקר המחלוקת בין הצדדים התמקד בשאלה: מהו הסכום שסוכם תמורת העבודות. לגירסת התובעת, הסכום שסוכם הוא: 430,000 ש"ח, בצירוף מע"מ.  כיוון שנעשו עבודות נוספות, שלא נכללו בסכום המקורי, מגיע חשבון התמורה של התובעת לסך של 640,000 ש"ח [כולל מע"מ].

            הנתבעים שילמו לתובעת סך של 206,500 ש"ח [ כולל מע"מ].

            לפיכך, יתרת החוב, על-פי התובעת, היא: 434,273 ש"ח [כולל מע"מ].

לגירסת הנתבעים, הסכום שסוכם הוא: 200,000 ש"ח [כולל מע"מ], ומכאן שהם שילמו לתובעת יותר מהסכום שסוכם.

לעומת-זאת, טוענת הנתבעת בתביעתה -שכנגד לליקויים בעבודות, שסכום הפיצוי עליהם הוערך על-ידי שמאי מטעמה בסך של 140,085 ש"ח, סכום התביעה - שכנגד.

התובעת [הנתבעת - שכנגד] מכחישה קיומם של ליקויים כלשהם בעבודות, טוענת, כי חלק מהליקויים הנטענים לא שייכים לעבודות שהיא עשתה, אלא לעבודות שביצעו אחרים, והיא מכחישה כמובן את הערכת השמאי.

4.         אין חולק, כי לא נחתם כל הסכם בין הצדדים. הסיבה לכך היא, שמנהל התובעת יובל חזיו [להלן: "יובל"] והנתבע, הם קרובי משפחה וההתקשרות ביניהם נעשתה מתוך היכרות זו ולאחר שהתובעת כבר ביצעה עבודה אחרת עבור הנתבעים [ בהיקפים קטנים יותר] באותה חנות [ סעיף 4 לתצ' יובל].

            על מה, אם - כן, מסתמכת התובעת?

התובעת מסתמכת על הצעת מחיר שמסרה לידיו של הנתבע, טרם תחילת העבודות, ובה פירוט העבודות הנדרשות והצעת המחיר: 430,000 ש"ח [לא כולל מע"מ]. הצעת המחיר צורפה לתצהירו של יובל [נספח 1 ].

הצעת המחיר נמסרה, כאמור, לידיו של הנתבע, וזה אף הוסיף עליה בכתב ידו הערה:  "לקרוא למהנדס מוטי" ליד השורה המתייחסת לעבודה מסויימת בקשר לגלריה בחנות.

5.         הנתבע אינו מכחיש, שהצעת המחיר נמסרה לידיו וכן את ההערה האמורה בכתב-ידו, אך לדבריו [סעיף 3 לתצ'] הוא דחה מיד את הצעת המחיר, והבהיר, כי הסכום המוקצה על ידי לתשלום העבודות, הינו: 200,000 ש"ח. לדבריו, יובל הסכים לכך. גם בעדותו [ עמ' 10 לפרו'], שב ואמר, כי לא הסכים להצעת המחיר שנתן לו יובל, והוסיף, כי ההערה בכתב ידו נועדה להסב את תשומת-ליבו של יובל כי יוועץ עם המהנדס בשאלת הגלריה.

            עוד סיפר הנתבע (עמ' 11 לפרוטוקול), כי יובל אמר לו שלא להתייחס למחיר הנקוב בהצעה, אלא לפירוט העבודות בלבד, והוא אמר ליובל, כי הוא מקציב לעבודה זו סך של 50,000$, ששוויים היה אז כ- 200,000 ש"ח.

6.         למעשה, יובל לא אמר מפורשות, כי הנתבע נתן הסכמה מפורשת למחיר הנקוב בהצעה, ואם אני מבין נכונה, הוא מבקש ללמוד הסכמה זו מכך שהוא לא דחה את ההצעה שהוגשה לו [סעיף 19 לתצ']. באשר לנתבע, מתצהירו עולה לכאורה, כי יובל הסכים מפורשות להצעה שלו [200,000 ש"ח], אך בחקירתו הודה (עמ' 13 לפרוטוקול), כי בעצם לא היה סיכום של ממש בשאלת המחיר, אלא הוא נקב בסכום שהוא מסכים להקציב לצורך כך והוסכם להשאיר שאלה זו פתוחה עד לסוף העבודה.