פסק-דין בתיק א 18692/06

1.       ב"כ הצדדים הסמיכו את ביהמ"ש ליתן פסק הדין בדרך הקבועה בסעיף 4 ג' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975.

2.       התובעת, הגב' מלכה קנטאר, ילידת 1961, נפגעה בתאונת דרכים ביום 16/12/05.

3.       כתוצאה מהתאונה הובהלה התובעת לבית החולים כרמל בשל תלונות באשר לכאבים בצוואר ובגב. בבדיקה נמצאה הגבלה בתנועות עמוד השידרה הצווארי והמותני אם כי לא נמצאו ממצאים חד משמעיים. התובעת שוחררה לביתה עם המלצה להסתייע בצווארון רך, למנוחה בת 3  ימים  ולמעקב על ידי האורטופד בקופת החולים בה היא חברה.

4.       לאחר מכן קיבלה התובעת טיפולים פזיוטרפיים במסגרת מרפאת לין ומהתיעוד שבפניי עולה כי המדובר ב-6 טיפולים בין התאריכים 16/1/06 עד 6/2/06, 6 טיפולים בין התאריכים 14/12/06 עד 21/1/07, וטיפולים נוספים בסוף שנת 2007 (6 במספר).

5.       בנוסף, מהתיעוד הרפואי עולה כי בתחילת שנת 2006 פנתה התובעת לנוירולוג  והתלוננה באשר לכאבי ראש, מתח וחרדה בכל הנוגע לתאונת הדרכים - אך ממצאיו של הנוירולוג היו כי אין ממצאים נוירולוגיים חולניים וכי הוא ממליץ על מעקב בלבד.

6.       עוד יש לציין כי במרץ 2006 בוצע לתובעת CT של עמוד השידרה וסיכומו היה כי קיימים שינויים ניווניים ודיסקופתיים קלים.

7.       מהתיעוד הרפואי ניתן לראות כי למעשה התובעת ממשיכה להתלונן על כאבי צוואר וכתפיים עד לימים אלו.

8.       התובעת נבדקה על ידי מומחה מטעם בית המשפט, ד"ר יצחק וייס, אשר קבע כי לא נותרה לה כל נכות צמיתה בעקבות התאונה. המומחה מתייחס לכל התיעוד הרפואי שנזכר מעלה, אך קובע כי בבדיקה נמצאו תנועות חופשיות בעמוד השידרה הצווארי והמותני, ללא קיפוח נוירולוגי, וכי השינויים הניווניים ובלטי הדיסק שנצפו ב-CT לא באו לידי ביטוי בבדיקה הקלינית.

9.       התובעת טוענת כי למרות חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש יש לפסוק כי נכותה הצמיתה הינה בשיעור של 10%.

10.   בהתאם התובעת עותרת לפיצוי בגין ראשי הנזק הבאים:

11.   כאב וסבל בסכום של 16,000 ש"ח; הוצאות רפואיות בעבר בסכום של 20,000 ש"ח; הוצאות בגין נסיעות בסכום של 10,500 ש"ח; הפסדי שכר לעבר בסכום של 8,000 ש"ח; הפסדי שכר לעתיד בסכום של 103,000 ש"ח (על בסיס 10% נכות ושכר חודשי של 5,000 ש"ח) ובסה"כ עותרת התובעת לפיצוי בסכום של 177,500 ש"ח.

12.   הנתבעת טוענת כי פגיעתה של התובעת הייתה קלה, כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעם ביהמ"ש בכל הנוגע להעדר נכות צמיתה, כי יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין כאב וסבל בלבד וכי יש לנכות מהפיצוי את שכרו של המומחה מטעם ביהמ"ש, כאשר למעשה התוצאה היא שדין התביעה להדחות.

13.   לאחר ששקלתי את טענות ב"כ הצדדים ועיינתי בחומר שהונח לפניי מסקנתי היא כי הפיצוי הראוי הינו בסכום של 22,000 ש"ח.

14.   מסקנתי זו מבוססת בין היתר על העובדה שלמרות שהמומחה מטעם ביהמ"ש קבע כי לא נותרה נכות צמיתה, מן הראוי לפסוק לתובעת את הפיצוי המקסימלי בהתאם לתקנה 2, דהיינו בגין כאב וסבל על בסיס 10% נכות - וזאת לאור הטיפולים הרבים שעברה לאחר התאונה.

15.   כך גם נתתי את הדעת לאישור שצירפה התובעת מאחת מהמעבידות שלה לגבי העדרות מהעבודה במשך כחודש, ומצאתי לנכון לפסוק לה פיצוי מסויים בגין הפסד השתכרות לעבר בכל הנוגע לחודש הסמוך לאחר התאונה (אם כי התובעת לא טרחה לציין מה היה השכר אותו היא קיבלה מאותה מעבידה ולא צרפה כל אסמכתאות לגבי ההפסדים הנטענים באשר למעבידות נוספות).

16.   כמו כן, לאור מספרם הרב של הטיפולים הפזיוטרפיים ושאר הביקורים אצל הרופאים השונים, מצאתי כי אכן נגרמו לתובעת הוצאות נסיעה בסכום מתון (למרות העדר קבלות).

17.   בכל הנוגע לדרישה לנכות מהפיצוי את שכרו של המומחה שמונה מטעם ביהמ"ש, מצאתי שאין מקום לקבל דרישה זו במקרה זה, לאור העובדה שקיים תיעוד עדכני כולל מתחילת שנת 2008, באשר לתלונותיה של התובעת והיה מקום למנות מומחה במקרה זה.

18.   אשר על כן, אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובעת סכום של 22,000 ש"ח ובתוספת 12% שכ"ט עו"ד + מע"מ והחזר אגרת בית משפט משוערכת.

19.   בהתאם לתקנות ולאור המועד בו הודיעו הצדדים על הסכמתם למתן פסק דין בהתאם לסעיף 4(ג) לחוק, ניתן פטור מיתרת אגרה.