פסק-דין בתיק א 18676/01

1.         התובע, עורך דין במקצועו, עתר נגד הנתבע לפיצויו בגין עוולת פרסום לשון הרע.

            עפ"י גרסתו ובמסגרת תפקידו ייצג לקוחות בהליכים אזרחיים נגד הנתבע.

במסגרת זו נדרש התובע לבצע מסירה אישית לנתבע, של בקשה למתן צו מניעה בבית המשפט המחוזי בחיפה.

בעת ביצוע המסירה על ידי שליח מטעמו, נתקל השליח בתגובה זועמת של הנתבע, אשר החל לקלל את התובע בנוכחות אחרים ובמקום לחתום על אישור המסירה, רשם הנתבע במקום המיועד לחתימה, את המילים "תאופיק בן זונה".

2.         הנתבע הכחיש את הגרסה העובדתית, כפי שנטענה על ידי התובע ואת אחריותו.

3.         ב-10/03/05 ניתן פסק דין חלקי ע"י כב' השופט גנון (להלן - פסק הדין החלקי), בו קבע כי "אמרת הנתבע כפי שנרשמה על אישור המסירה היא בגדר פרסום לשון הרע בניגוד לחוק, ועל כן עוולה שעליו לפצות את התובע בגינה" (סע' 9 לפסק הדין החלקי).

בנוסף, חייב השופט גנון את הנתבע "בתשלום הוצאות המשפט בגין ההליך עד הלום בסכום הכולל גם שכ"ט עו"ד בסך של 9,000 ש"ח + מע"מ".

נוכח פרישתו של השופט גנון ואי הסכמת הצדדים בעניין גובה הנזק, הועבר המשך הדיון בתיק (לצורך קביעת גובה הפיצוי) לשמיעה בפניי.

4.         ב-15/12/05, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית, לפיה גובה הפיצוי ייקבע לאחר הגשת טיעונים בכתב, ללא שמיעת ראיות.

5.         התובע בסיכומיו, עתר לפיצוי ללא הוכחת נזק בשיעור כפל הפיצוי הקבוע בסע' 7א' לחוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965  (להלן - החוק; ראה הודעת התובע מיום 16/10/05 ובסע' 4 לסיכומיו).

הנתבע טוען, כי נוכח קביעותיו של השופט גנון בפסק הדין החלקי, יש לפסוק לתובע פיצוי בשיעור נמוך.

6.         לאחר עיון בפסק הדין החלקי ובסיכומי הצדדים, להלן קביעותיי:

6.1.       על פי הפסיקה, השיקולים בקביעת גובה הפיצויים בעוולת לשון הרע (ללא הוכחת נזק), הינם -

חומרה האמירה.

מידת הפגיעה (כולל תפוצתה).

האם האמירה נאמרה בכוונה לפגוע.

האם הובעה חרטה על ידי אומרה.

מעמד הניזוק.

סכומי פיצוי שנפסקו בעבר בסיטואציות דומות.