פסק-דין בתיק א 1867/95

בפני תביעה לפינוי וסילוק יד ממקרקעין מוסדרים ורשומים על שם המדינה בלשכת רישום המקרקעין בבאר שבע, הידועים כגוש 39053 חלקה 3 באזור מועצה אזורית תיכונה                (להלן :"הקרקע").

התובעת הנה מדינת ישראל באמצעות מנהל מקרקעי ישראל.

הנתבעים הנם בני משפחת אל עמרני ובני משפחת סעידין.

לכתב ההגנה של הנתבעים צורף כתב תביעה שכנגד ובו נטען כי הרישום בלשכת מנהל מקרקעי ישראל נעשה שלא כדין.

בין הצדדים אין מחלוקת בקשר לעובדה כי הנתבעים נמצאים ומתגוררים בקרקע נשוא התביעה.

בפתח דברי אדון בטענת התובעת לחוסר סמכות עניינית לדון בתביעה שכנגד שעניינה טיב הרישום בלשכת מנהל מקרקעי ישראל.

סעיף 51(א) (4) לחוק בתי המשפט, התשמ"ד-1984, מקנה  לבית המשפט השלום הסמכות לדון בתביעה שכנגד במקרים הבאים :

"(4) תביעה-שכנגד לתביעה אזרחית שנושאן אחד או שהן נובעות מאותן הנסיבות, יהיה שוויו של נושא התביעה-שכנגד אשר יהיה."

אין מחלוקת כי התביעה לרבות התביעה שכנגד דנות באותה מסכת עובדתית ומאותן הנסיבות.

אכן, בפקודת הסדר מקרקעין, הסמכות לדון בתביעות מסוג התביעה שכנגד נתונות בידי בית המשפט המחוזי, אך סעיף 51(א)(4) לחוק בתי המשפט,  מקנה לבית המשפט השלום הסמכות לדון בתביעה שכנגד כאשר ברי לכל כי נושא התביעה הוא אחד והן נובעות מאותן הנסיבות.

משכך, אין לי אלא לקבוע, כי הסמכות העניינית לדון בתביעה זו, לרבות התביעה שכנגד נתונות לבית המשפט השלום.

לטענת התובעת, הנתבעים מחזיקים במקרקעין מוסדרים ורשומים על שם מדינת ישראל, וכי בהסתמך על החוק והפסיקה אינם יכולים לרכוש זכויות כלשהן לאחר הרישום בלשכת רישום המקרקעין מיום 05.12.1968.

לטענת הנתבעים הם בעלי הזכויות להירשם כבעלי הקרקע וכי הרישום שהתבצע נעשה בלא ידיעתם, ומשכך נעשה שלא כדין. עוד טענו כי נולדו על הקרקע ומחזיקים בה עוד מלפני קום המדינה.

לטענתם, נציג המנהל,מר שלמה ציזר, הגיע לקרקע על מנת לערוך מדידות בשלהי 1976, מתוך כוונה להגיע להסדר עמם, ועל ידי כך נוצר מצג שווא של המדינה לעניין הבעלות על הקרקע, בד בבד טענו כי הגישו תביעות לגבי המקרקעין לפקיד ההסדר וכי עד מועד התביעה סברו בתום לב כי העניין נתון בדיונים וטרם הוכרע.

מטעם התובעת העידו מר גבאי גלעד - ראש צוות ביחידה לפיקוח בשטחים פתוחים, ועובד במנהל מקרקעי ישראל, מר ששון עזרא - סגן מנהל היחידה לפיקוח בשטחים פתוחים ועובד במנהל מקרקעי ישראל, מר אלעטאונה עבטאן - סגן פקיד הסדר בלשכת הסדר המקרקעין בבאר שבע.

מטעם הנתבעים העידו הנתבע 9 - מר סולימאן עלי נאצר אל עמרני, הנתבע 12 - חליל סלאמה עיד סעידין, הנתבע 1 - עלי עיד נאצר אל עמראני.

התובעת מבקשת כי בית המשפט יורה לנתבעים להתפנות מהקרקע ולהשיבה לתובעת כשהם פנויים וריקים מכל אדם, חפץ ובעלי חיים השייכים להם, כמו כן מבקשת התובעת להורות לנתבעים להימנע מכניסה למקרקעין או לתפוס בהן חזקה.

במרכז טענות הנתבעים בכתב התביעה שכנגד, טוענים כי רישום המקרקעין נעשה שלא כדין וכי המדינה ביצעה הרישום מבלי לשמוע את טענתם, שהרי הם מתגוררים ושוהים בקרקע עשרות שנים ואף עוד מטרם קום המדינה, ועל המדינה היה ליזום פנייה על מנת לקבל את תגובתם. כמו כן טענו כי הגישו תביעות לגבי המקרקעין לפקיד ההסדר ועד למועד הגשת התביעה דנן, סברו כי בקשתם נדונה.

לאחר שמיעת הראיות וניתוח העובדות אל מול המצב המשפטי החלטתי לקבל את התביעה ולדחות את התביעה שכנגד מן הטעמים שיפורטו להלן.

דיון