פסק-דין בתיק א 18657/05

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובעת, ילידת 1950, נפגעה בתאונת דרכים ביום 22.5.03, בהיותה בת 53. כיום התובעת היא בת 57.

3.         הנתבעות מודות בכיסוי הביטוחי ובחבות על פי החוק. המחלוקת נסבה סביב סוגיית שיעור הנזק.

נכות רפואית

4.         התובעת נפגעה כהולכת רגל מפגיעת רכב ופונתה לבית החולים בילינסון. בחדר המיון החלה לסבול מסחרחורות. נצפו המטומות בקרקפת, בעורף, במרפק ובברך. בדיקה נוירולוגית הייתה תקינה. היא עברה בדיקת CT מוח ושוחררה. בהמשך נבדקה על ידי נוירולוג ופסיכיאטר, וטופלה גם תרופתית.

5.         בד בבד עם הגשת תביעתה עתרה התובעת למינוי מומחים בתחומי האורטופדיה, נוירולוגיה ופסיכיאטריה. בהחלטה מיום 25.5.05 ראתה כב' השופטת אסתר דודקביץ למנות רק את הנוירולוגית, דר' רחל הרינג. התובעת עתרה בבקשה נפרדת למינוי פסיכיאטר (בש"א 171521/05); החלטתי לבקש מדר' הרינג שתחווה דעה גם בדבר הצורך במינוי בתחום הפסיכיאטרי. בחוות דעתה מיום 24.8.05 כותבת דר' הרינג: "... הבדיקה על ידי הייתה תקינה. בפרט, לא היתה עדות להפרעות בריכוז או בזיכרון, גב' ממדוב הייתה מסוגלת לספר אנמנזה כרונולוגית ומפורטת, הן לטווח הקצר והן לטווח הארוך, ולא היו הפסקות בקו המחשבה, הסחות דעת או התעייפות מנטלית. הבדיקה הווסטיבולרית המורחבת, לרבות מבחן רומברג, הליכת עקב בצד אגודל, תמרון על שם דיקס-הולפייק ובדיקת התעלות הצדדיות, אף היא היתה תקינה, למעט תלונות סובייקטיביות, אשר לא נמצא להן תימוכין בממצא אובייקטיבי. גם הבדיקה הלא פורמאלית הייתה תקינה, ובפרט לא נצפו קשיים ולא  נראתה 'שמירה', אף בעת ביצוע תנועות חדות. לחלק מהתלונות אשר הועלו על ידי גב' ממדוב בפני אף אין כל תיעוד קודם. לא התרשמתי מחומרת תלונותיה של גב' ממדוב בתחומי או מכך שהן גורמות לה להפרעה תפקודית. נוכח האמור לעיל, הריני סבורה כי גב' גלינה ממדוב סובלת מ - Post-traumatic Syndrome  שלאחר חבלת ראש קלה, המוצאת ביטוייה בתלונות האמורות לעיל, ללא נכות נוירולוגית צמיתה. מחמת הספק זכאית גב' ממדוב לנכות זמנית בשיעור 100% למשך חודש ימים ולנכות זמנית בשיעור 10% למשך 4 חודשים נוספים בעטיה של החבלה האמורה".

6.         בהבהרה מיום 11.1.06 ציינה דר' הרינג כי התובעת אינה סובלת מהפרעה אורגנית מוחית או מהפרעה פוסטקונטוזיולית, וכי בבדיקות פסיכיאטריות שנעשו לה לא נמצאה הפרעה  נפשית; לדעתה, אין מקום במינוי מומחה בתחום הפסיכיאטריה. בהמשך להמלצה זו נדחתה הבקשה הנ"ל למינוי כאמור (כך גם בקשה נוספת, שהוגשה לאחר תום שמיעת הראיות). לא הוגשו בקשות רשות לערער על החלטות אלו.

7.         דר' הרינג לא זומנה כלל לחקירה נגדית. נותרנו, לפיכך, עם  נכויות זמניות כמפורט לעיל ועם העדר נכות רפואית צמיתה.      

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות/הפסדי שכר

8.         בתצהירה טוענת התובעת: "14. טרם קרות התאונה בעלי ואני ניהלנו עסק להדרכת מחשבים, אשר כללו בין השאר קורסים למחשבים. 15. טרם קרות התאונה הייתי אחראית לתפעול הקורסים בעסק, לרבות העברת הקורסים בפועל וביצוע עבודה מנהלית הקשורה לעסק. 16. טרם קרות התאונה הצלחתי לנהל את העסק בצורה טובה ולהתפרנס בכבוד... 27... א. הפסדי השתכרות בעבר: עובר לתאונה הרוויח עסקי המשפחתי כ - 3,000 ש"ח לחודש. בעקבות התאונה ותוצאותיה שהיתי באי כושר מלא במשך חודשיים. אולם גם לאחר מכן, כשחזרתי לעסק תרומתי ירדה פלאים עד כדי היעדר כל תרומה, כך לדוגמא הפסקתי להעביר קורסים למחשבים או לעשות פרסומת לעסק... בהתאם לעצה המשפטית שקבלתי על הנתבעות לפצותני בשיעור 100% בגין החודשיים הראשונים ובשיעור של 70% בגין התקופה עד חזרתי לעבודה. לאחר תום תקופות אלה על הנתבעות לפצות אותי בשיעור ההפרש שבין שכרי עובר לתאונה לשכרי כיום. מצ"ב דוחות מס הכנסה, מסומן ה'. מצ"ב אישורי מחלה, מסומן ו'" (ההדגשות במקור).

9.         על פי שומות המס שצורפו, מסתבר כי בשנת 2002 עמד המחזור העסקי של עסקם של בני הזוג ממדוב על סך של 441,488 ש"ח (ההכנסה השנתית שדווחה הייתה זעומה - 27,127 ש"ח). בשנת 2003, היא שנת התאונה (שהתרחשה כזכור ביום 22.5.03), נותר המחזור העסקי כמעט כשהיה ועמד על 423,895 ש"ח (לא דווח על רווח חייב במס). נתון זה לא מצביע כלל על פגיעה כלשהי. דווקא בשנת 2004, שהחלה יותר מחצי שנה לאחר התאונה, ניתן לזהות ירידת במחזור העסקי לרמה של 332,640 ש"ח, מחד גיסא, אך חזרה לרווח חייב במס של 26,014 ש"ח.

            השפעת התאונה, אם כך, לא ברורה. לא הובאה כל עדות, לא של רואה החשבון של העסק, אף לא של בעלה של התובעת, על מנת לתמוך ולפרט את הטענות בדבר הנזק בהקשר זה.

            גם עדותה של התובעת עצמה בבית המשפט לא תרמה להבהרת התמונה. ראשית, התברר כי העסק כבר סגור (עמ' 9 לפרוטוקול); אין טענה כי העסק נסגר בגלל התאונה. שנית, התובעת מודה תחילה כי היא לא יודעת כלל מה לימדו בקורסים בבית העסק, ובהמשך מאשרת כי מה שכתוב בתצהיר, שלפיו היא נתנה קורסים בעצמה - לא נכון (שם). לדבריה, הייתה "כמו מנהלת... דיברתי עם אנשים", וכמו כן "אני רצתי בכל פתח תקווה ושמתי פלאיירים" (שם). לאחר מכן העידה התובעת כי לא ידעו שיש צורך בהפרדה בין החשבון העסקי לחשבון הפרטי וכי למעשה לא קיבלה "שכר" מהעסק ולפי סעיף 27.א. לתצהירה אי אפשר לדעת מה היה השכר שלה (עמ' 10 - 11 לפרוטוקול).          

10.       אינני יכול לקבל את הטענה, התולה בתאונה את כל תלאותיה של התובעת. מדובר בנכות זמנית, שאף היא נקשרה לתאונה "מחמת הספק", ובהעדר נכות צמיתה. ספק אם הוכח נתון כלשהו. אופי עבודתה, דרך חישוב הכנסתה ותרומתה לעסק נותרו לא ברורים. עם זאת, בשים לב לכך שהתובעת בכל זאת תפקדה בעסק המשפחתי והמומחית ראתה לנכון להעניק לה חודש אחד של אי כושר מלא, אני מעמיד את הפיצוי בראש נזק זה, גם אם על בסיס אומדן מסוים, על סך של 5,000 ש"ח, נכון להיום.  בהעדר נכות, אין כל הצדקה לפסיקת פיצוי לעתיד.

כאב וסבל

11.       בהתחשב בנכות הזמנית, באופי הפגיעה, היקף הבדיקות והטיפולים וכד', אני מעמיד את הפיצוי לתובעת בראש נזק זה על סך של 12,000 ש"ח.

עזרה והוצאות שונות

12.       התובעת לא הוכיחה את הצורך בפיצוי משמעותי בראש נזק זה, לעבר ולעתיד. אני פוסק לתובעת סכום גלובלי, על דרך האומדן, בגין עזרה והוצאות מסוימות מוגברות בסמוך לאחר התאונה בסכום כולל של 3,000 ש"ח, נכון להיום.

לסיכום

13.       אני מחייב את הנתבעות, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת:

א.      פיצוי בסך 20,000 ש"ח;

ב.      שכ"ט עו"ד בשיעור 13% + מע"מ;

ג.       החזר אגרת בית משפט, צמודה.