פסק-דין בתיק א 18618/04

1.       התובע, יליד 1954, נפגע בתאונת דרכים ביום 20.06.03 בסמוך לשעה  13:40, בעת שנהג ברכב מספר 5089610, שבוטח ע"י הנתבעות.  בישיבת יום 23.1.06 הסכימו הצדדים להכרעה בתביעה על פי החומר שיוצג.

2.       לאחר התאונה, התובע יצא בכוחות עצמו מהרכב, הגיע לביה"ח קפלן ברחובות, שם אובחנו אצלו הממצאים הבאים: רגישות מעל סטרנום, רגישות צלעות- שמאל, וסימני חבלה בכף יד שמאל ובזרוע שמאל, מעט נפיחות ביד שמאל, אך ללא מגבלות תנועה. שאר הבדיקות שבוצעו בתובע נמצאו תקינות. התובע אושפז להשגחה למשך יממה לאחריה שוחרר להמשך מעקב הרופא המטפל. התובע המשיך במעקב רפואי במסגרת קופת החולים. במהלך הטיפולים, אובחן כסובל מרגישות בשרירי הידיים, בצלעות קדמיות ותנועות מלאות מלווים כאבים. בהמשך אובחן כסובל מרגישות באזור הצוואר, אצבע קופצת ביד שמאל וכאבים בחזה בזמן תנועות. בצילום רנטגן מיום 21.08.03 נמצא כי גיד הביצפס בכתף ימין מעט מעובה עם הצטברות נוזל מסביב לשרוול, ונמצאו שינויים דלקתיים על רקע פוסט טראומתי. התובע טופל באמצעות טיפול תרופתי וכן סדרה של 32 טיפולי פיזיותרפיה לאורך מס' חודשים. כמו כן אושרו לו בעקבות התאונה חופשות מחלה עד ליום 17.10.03 ובסה"כ 118 ימי אי כושר עבודה, אך המל"ל אישר 90 ימי אי כושר.  ביום 27.11.03 נבדק התובע ע"י רופא תעסוקתי שקבע כי לאור מצבו מומלץ על עבודה שאינה דורשת הרמת משאות כבדים לתקפה של שלשה חודשים.

2.       התובע נבדק על ידי מומחה מטעם בית המשפט, שקבע לו 0% נכות, כפי שנקבע מאוחר יותר גם במל"ל. לטענת התובע, עקב עיסוקו כמלפף מנועים, נותרה לו נכות תיפקודית, שכן הוא מתקשה לאמץ את ידו ולבצע פעולות שבשיגרה הקשורות בהרמת היד לגובה, הגורמת לו לכאבים. לכן, כך טען, נזקק לעזרה רבה במסגרת עבודתו כעצמאי כמלפף מנועים חשמליים, ונאלץ לצמצם את שעות עבודתו. כן טען שהוא נזקק לעזרת הזולת בפעולות יומיומיות ובשל מוגבלות ניידותו, הוא נאלץ להזדקק לשימוש מוגבר במוניות.

3.       התובע תבע הפסדי שכר בעבר בסך 7,100 ש"ח. לא פורט בסיס החישוב. אני מקבל את קביעת המל"ל לפיה במהלך החלמתו, נזקק לחופשת מחלה. ואולם, התובע לא הוכיח שבפועל נעדר מעבודתו, ובתאונה אחרת הסביר שמכיוון שהוא עצמאי אינו יכול להיעדר מעבודתו. אפשר שכך הדבר, אבל במקרה זה נזקו הוא כאב  וסבל ולא הפסד השתכרות. סביר להניח שהתובע נעדר לפחות בתקופה הראשונה לאחר התאונה מעבודתו, ועל כן אני פוסק לתובע בגין הפסדי שכר לעבר 5,000 ש"ח.

4.       התובע תבע הפסד שכר לעתיד בסך 25,000 ש"ח. בהעדר נכות רפואית, ולאור העובדה שהמגבלה שנמצאה לתובע היא רק מגבלה של הרמת משאות כבדים, והתובע מעסיק עובד שכיר שיכול להרים משאות כבדים, וביחוד לאור העובדה שכעולה מדיווחי המל"ל, הכנסתו של התובע לא ירדה אלא עלתה, מן הראוי שלא לפסוק כלל הפסדי שכר לעתיד, אלא שבשל החשש פן לקראת זקנתו של התובע, יתבטאו מגבלותיו באופן שיביא לירידה בהכנסותיו, אני פוסק לתובע בשל הפסד שכר בעתיד סך 7,500 ש"ח.

5.       התובע תבע הוצאות גלובליות, ועזרת הזולת בעבר ובעתיד. אלו נזקים מיוחדים שיש להוכיחם. התובע לא הוכיח נזקים אלה אף לא במעט. מתוך ההנחה שהתובע נזקק לעזרה מעטה בתחילת התקופה שלאחר התאונה ולהשתתפות עצמית במתן תרופות, אני פוסק לתובע בשל כל אלה 1,500 ש"ח נכון להיום.

6.       במסגרת  סמכותו של בית המשפט לפסוק כאב וסבל עד לסכום השווה ל-10% נכות, בנסיבות הענין, אני פוסק לתובע בגין כאב וסבל, בהתחשב בסבלו, בגילו ובכך שעבד למרות סבלו,   נכון להיום, 12,000 ש"ח.  

7.       אין חולק, כי נכון למרץ 2004, התובע קיבל מהמל"ל בגין התאונה תשלומים בסך 26,281 ש"ח. לטענת ב"כ התובע, לטענתו תשלומי המל"ל רלוונטיים אך ורק לנושא הפסדי שכר בעבר ותו לא. בכך טעה ב"כ התובע. תשלומי המל"ל מופחתים מכלל הפיצוי המגיע לתובע ולא מהפסדי שכר בלבד. זאת, בין היתר משום לפי הדין, המל"ל זכאי כלפי הנתבעות להשבת סכומים ששילם, ומשמעות הדבר היא שהנתבעות אינן נפטרות מתשלום הפיצוי המגיע לתובע, אלא שהן משלמות אותו למל"ל, ששילם לתובע, במקום לתובע ישירות.

8.       התביעה נבלעת איפוא בתשלומי המל"ל. יצויין, כי ב"כ הנתבעות הסביר זאת לתובע לפני הדיון, ואף המתנתי להודעת ב"כ התובע בענין זה לאחר שיבדוק עצמו. למרות זאת היה צורך בדיון ובטיעון. לפיכך, אני דוחה את התביעה ומחייב את התובע לשלם לנתבעות הוצאות משפט בסך 2,500 ש"ח בתוספת מע"מ.

המזכירות תמציא העתק לב"כ הצדדים

ניתן היום ג' בשבט, תשס"ו (1 בפברואר 2006) בהעדר הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: