פסק-דין בתיק א 18617/03

1.         התובע יליד 27.10.1950 עותר לחייב את הנתבעות - מבטחות השימוש ברכב - לפצותו בגין נזקי גוף שנגרמו לו בת.ד. מיום 13.3.02 כנהג הרכב-מונית. התאונה הוכרה כת.ע. במל"ל.

            אין מחלוקת בארוע, בחבות ובחלות חוק הפלת"ד,. המחלוקת בהיקף ובשעור הנזק.

            עובר לתאונה עבד התובע כנהג מונית ובעסק משפחתי לייצור ושיווק וילונות.

2.         לבדיקת מצבו הרפואי של התובע מונה מומחה בתחום אורטופדי מטעם ביהמ"ש אשר בדק את התובע וערך חוו"ד. המומחה יצא לתקופה ממושכת לחו"ל ולא ניתן היה להעידו ועל כן מונה בהחלטת 16.11.06 מומחה אחר במקומו.זהות המומחה האחר נקבעה על פי בקשה מוסכמת של ב"כ הצדדים (פרוט. 16.11.06,בקשה בהסכמה מיום20.11.06 והחלטה מ 31.12.06).

3.         פרופ' סלעי משה, הוא המומחה האחר המוסכם, בדק את התובע ביום 28.2.07 ואלה עיקרי חוות דעתו: התובע נהג מונית לעת התאונה ופחח וצבעי רכב עצמאי לעת הבדיקה, נפגע בת.ד. ב 13.3.02, נבדק במיון בי"ח מאיר ולאחר ביצוע C.T.  לכפות הרגליים אובחנו שברים עדינים בבסיס עצמות מפרק 3,4 בכף הרגל ימין. הנפגע טופל ניתוחית ע"י קיבוע מפרקי בסיס עצמות מפרק 1,2 ואח"כ גבס ופיזיותרפיה  למספר חדשים בהם לא עבד. לעת הבדיקה אינו מקבל טיפול רפואי אורטופדי. תלונות התובע בפני המומחה היו לכאבים בכף הרגל לאחר יום עבודה, צליעה כשיש כאבים, אי יכולת לעסוק בספורט ותרדמת בגב הבוהן הגדולה.

            בבדיקתו מצא המומחה כי התובע הולך ללא צליעה ובנעלים רגילות, נמצאה צלקת ניתוחית עדינה בגב כף הרגל במרווח בין הבוהן ה-1 והשני באורך של 5 ס"מ, עומד היטב על עקבים ובהונות, קיים קשיון נוח של מפרקי בסיס מסרק 1 ו-2 ותנועות מפרקי הקרסול ומפרקים סבטלריים תקינות.

בפרק דיון  ומסקנות מציין המומחה, כעיקר, כי בצילומים עדכניים אין לראות התפתחות של שינויים ניווניים במפרקי כף הרגל והקרסול כך שהסיכון להופעתם בעתיד קלוש. המומחה העריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של התובע בעקבות התאונה בשיעור 10% לפי סעיף 35(1) לתקנות "עקב מצב לאחר קיבוע מפרקי (LISFRANC) בסיס מסרק 1 ו-2 בכף רגל ימין עם השפעה קלה על כושר הפעולה הכללי והתנועות". המומחה מציין כי השתמש בסעיף כסעיף מותאם. עוד מציין המומחה כי אינו צופה החמרה בעתיד או צורך בטיפולים רפואיים אורטופדיים וכן לא מגבלה לעבודתו. המומחה מוסיף הערכתו לקיומה של תקופת אי כושר מלאה בת 3 חדשים ותקופת אי כושר חלקי (50%) לחדשיים נוספים.

בעדותו מציין המומחה, כעיקר, כי דברי התובע בעדותו לשימוש במשחות וולטרן להקלה על כאביו כשימוש יום יומי סבירים ביותר, המומחה הסביר על דגם כף רגל את הסיבה לקיומם של כאבים באזור הפגיעה ומקבל כסביר והגיוני את תלונותיו. המומחה מסביר כי הכאב והמגבלה הקיימת כמתואר ניתנים לעידון ע"י מדרס ו"יש הצדקה למידרס או לנעל טובה שהאימום שלה עושה את עבודת המידרס". למומחה הוצג סרט וידאו המתעד את התובע, בין היתר, במוסך בו הוא עובד. המומחה מציין כי מדובר ב"תבנית הליכה רגילה ותקינה" (פרוט. 6) והוא מוסיף כי הדבר מתיישב עם האמור בחוות דעתו לפיה אין לתובע כל מגבלה "לעבודתו" או "בעבודתו" ("בשני המקרים אין מגבלה" - פרוט. 6). המומחה הסביר את בחירתו בסעיף המותאם בתקנות לעומת סעיף 49 ואת שיעור הנכות אותה העריך (10%) (פרוט. 7).

עוד מציין המומחה שתבנית הליכת התובע בצילומי הווידאו תואם את התבנית בבדיקתו, תלונות התובע סבירות ותואמות את ממצאיו, סבירות הופעתם של שינויים ניווניים בעתיד קלושים ומכומתים באחוזים בודדים ותוצאתם האפשרית כאב "ואיתם צליעה או הזקקות לתרופות" ואף אם כך יקרה לא היה מוצא להגבילו בעבודה או בספורט זולת "ריצות ארוכות". על כל פנים, המומחה מציין כי תלונות ומגבלות נטענות של התובע מבוטאות בכאב שלהקלתו קיים טיפול כגון משחות, מדרס או נעל טובה (פרוט. 7, 5).

התובע מתייחס למומחה כאל מומחה "נוסף" ולא "אחר", משווה בין השניים ועותר לקבל את הערכת הנכות הצמיתה בת 10%, הערכת תקופות אי הכושר בהתאמה לאישורים שהוצאו "בזמן אמת", את סבירות תלונות התובע, הצורך בנעליים מתאימות ו/או מדרסים, צורך השימוש במשחות ותכיפותן, העדר סיכוי להטבה עם סיכון להחמרה והוא טוען לנכות תפקודית גבוהה משיעור הנכות רפואית.

הנתבעות  מתייחסות למומחה כאל מומחה "אחר" דבר התואם את החלטת 16.11.06. לטענתן ממצאי בדיקת המומחה אינם מתישבים עם לשון תקנה 35 (1) (ב) וע"כ היה עליו להעריך העדר נכות צמיתה. לטענתן גם תקנה 49 (4) אינה מתאימה ו"לכל היותר, היה המומחה צריך לקבוע נכות חלקית ונמוכה מ-10%". כן טוענות הנתבעות כי לנכות הרפואית קיימת השפעה תפקודית מועטה ביותר ואין לה כל השפעה על כושר השתכרותו.

על מעמדו של מומחה רפואי מטעם ביהמ"ש "אין צורך להכביר מילים..." (ע"א 9418/04) והלכה היא כי לא בנקל יסטה ביהמ"ש מחוו"ד מומחה רפואי אותו מינה  (ע"א 9598/05) .

המומחה פרופ' סלעי מונה כמומחה תחת מינויו של מומחה קודם כמפורט בהחלטת 16.11.06, הצדדים לא השיגו על כך וזהות המומחה היתה מוסכמת. לאחר שבחנתי את חוות הדעת ועדותו ונתתי דעתי לטענות ב"כ הצדדים מצאתי לקבל את ממצאיו והערכותיו לרבות התאמת הסעיף בתקנות ושיעור הנכות, להם סיפק הסבר מניח את הדעת ומסבר את האוזן בעדותו כמפורט לעיל.

נכותו הצמיתה של התובע תוצאת פגיעתו בתאונה נשוא התובענה הינה 10% .

לפגיעת התובע בתאונה, תוצאתה והנכות שנותרה לו בעקבות כך, יש השפעה על תפקודו וגריעה ממנו אשר יכולה להתבטא, במידת מה, בהיבט התעסוקתי והכללי כאחד.

השפעת הפגיעה, תוצאתה, הכאב כעיקר והנכות הצמיתה, על הנפגע - התובע - בתחומים שונים אינה בהכרח זהה לשיעור הנכות הרפואית, ובענייננו ודאי לא למעלה ממנה. היא נתון מרכזי אך לא חותך (ר' ע"א 61/03 אריה חברה ישראל לביטוח בע"מ נ' אבני וע"א 3049/93 גירוגיסיאן נ' רמזי) ובפרט כך ביחס לנושא כושר ההשתכרות וביהמ"ש יכול לקבוע שיעורו של הפסד וגריעה בלי להדרש לקביעת שיעור "נכות תפקודית" אלא ע"ס ראיות ונתונים אחרים בהערכה הסתברותית ועל דרך האומדן (ר' גירוגיסיאן הנ"ל וע"א 3526/99 הפניקס נ' דנינו). שיעור ההשפעה ותוצאתה הכספית ידונו ויקבעו, בעיקרו של דבר, בראשי הנזק.

ראיות התובע היו:  עדותו ומסמכים.

ראיות הנתבעת היו: עדות חוקר, קלטות וידאו, מסמכים ותע"צ.

נזק וראשיו בסדר הופעתם בסיכומי התובע: