פסק-דין בתיק א 18589/05

1.         זוהי תובענה על סך של 139,174 ש"ח שעניינה דרישה לתשלום שכר טרחת עורך דין אותה הגיש עורך דין כנגד לקוחו.

רקע עובדתי

2.          התובע הינו עורך דין במקצועו אשר ייצג את הנתבע בהליכים שונים בשנים 1992 - 1991.

3.          הנתבע הינו איש עסקים שפעל כבעל מניות בחברת "זהבה גרוס בני ברק בע"מ". לימים, התקשרה החברה בהסכם קומבינציה עם מר חיים שיינפלד, הצד השלישי, בנוגע למקרקעין הידועים כגוש 6105 חלקה 57 בבני ברק.

   (להלן: " החברה"; "המקרקעין"; "שיינפלד").

4.          מר שיינפלד הינו קבלן בניין במקצועו.

5.          על פי הסכם הקומבינציה, התחייב הנתבע למסור לידי מר שיינפלד את  המקרקעין בתמורה לתשלום אגרות הבנייה, התכנון והביצוע הנובעות  מהסכם זה.

6.         לימים, התברר לצדדים כי לא ניתן להוציא את הסכם הקומבינציה אל הפועל כלשונו מאחר שלא היו לנתבע זכויות במקרקעין, בניגוד להצהרתו, ובהעדר זכויות במקרקעין לא ניתן היה להשלים את הסכם הקומבינציה.

7.          מר שיינפלד הפנה את הנתבע לתובע, עורך דינו, בכדי שהאחרון יעזור לו במלאכת השגת זכויות הבנייה והשימוש במקרקעין בהתאם לאחזקותיו במניות החברה, ובכך לאפשר את קיום ההסכם.

8.         לטענת התובע, סיפק הוא שירותים משפטיים לנתבע, עבורם התחייב זה לשלם לו שכר טרחה, ועד היום טרם קיבל את שכרו.

9.         מנגד, טוען הנתבע כי לא חתם על הסכם שכר טרחה עם התובע ולא שכר את שירותיו, אלא סוכם עם מר שיינפלד כי הוא זה שישא בתשלום שכר טרחת התובע.

10.      הנתבע שלח הודעת צד שלישי למר שיינפלד ובה טען כי האחרון נטל על עצמו את האחריות לשאת בתשלום כל ההוצאות הנובעות מההסכם, לרבות שכר טרחת התובע.

11.      מר שיינפלד תומך בגרסת התובע וגורס כי מעולם לא התחייב לשאת בהוצאות ובשכר טרחת התובע, ועל הנתבע לשאת בהם.

דיון

טענת התיישנות

12.      הנתבע העלה טענה מקדמית לפיה דין התביעה להידחות מחמת התיישנות. לטענתו, התביעה התיישנה שכן השירותים המשפטיים אותם סיפק לו התובע נערכו בשנים 1991-1992, וגם כשנלקחים בחשבון הליכים קודמים בין הצדדים, הרי שחלפו למעלה מ- 7 שנים עד להגשת התביעה על ידי התובע.

13.      יובהר כי התובע הגיש בשנת 1999 תביעה כנגד הנתבע בשל עניין זה ותביעה זו נמחקה מחמת חוסר מעש ביום 16.10.02.

(להלן: "התביעה הראשונה").

14.      מנגד, טוען התובע כי המועד הקובע לעניין ההתיישנות הינו המועד בו נודע לו לראשונה על סירובו של הנתבע לשלם לו את שכרו, דהיינו, סמוך להגשת התביעה הראשונה ביום 15.6.99, וכי כל עוד התנהלה בבית המשפט, קרי, עד ליום 16.10.02,  אין לקחת תקופה זו במניין הימים לעניין ההתיישנות.