פסק-דין בתיק א 1853/04

עניינן של התביעות שלפני הוא רכישת זכויות בדירות מגורים בבניין שנבנה על ידי הנתבעת 1.  

הנתבעת 1 (להלן: "הנתבעת"), באמצעות מנהלה, הנתבע 2 (להלן: "הנתבע"), התקשרה בהסכם קומבינציה עם בעל קרקע לבניית בית משותף, בן 10 יחידות מגורים, ברחוב ביאליק ברמת גן, (להלן: " הבניין"), כאשר מחציתן יוקנו לבעל הקרקע ומחציתן לנתבעת.

הנתבעת מכרה את דירותיה לרוכשים שונים. בכלל אלה נמכרה דירה אחת לתובעים 2-1 ודירה אחרת לתובעים 4-3.

לפי הסכמי המכר שבין הצדדים, מיום 10.1.80 ו- 2.6.80, בהתאמה, אמורות היו הדירות להימסר לרוכשיהן עד ליום 31.3.81. עוד נקבע כי רישום הזכויות על שם הרוכשים בלישכת רישום המקרקעין, כיחידות בבית משותף יתבצע תוך 12 חודשים מרישום הבניין כבית משותף בפנקס רישום המקרקעין. בפועל, נרשם הבניין כבית משותף רק ביום 6.9.95. היחידות לא נרשמו על שם התובעים, בחלוף שנה לאחר מכן. במהלך התקופה מאז נרשם הבניין כבית משותף ועד הגשת התביעה, נוהלו מגעים בין הצדדים להסדרת הרישום של הדירות על שם התובעים, ובכללם תשלומים שהתובעים טוענים כי נדרשו לשלם לנתבעים שלא כדין, ועשו רק על מנת לקדם את הרישום, אך גם זאת לטענתם, ללא הועיל.

בנסיבות אלה, הגישו התובעים ביום 17.6.04 תביעות נגד הנתבעים בהן עתרו התובעים לחייבם לרשום את הזכויות בדירות על שמם, ובצד זה תשלום הפיצוי המוסכם, תשלום בגין עגמת נפש וכן החזר הכספים ששולמו על ידם לנתבעים שלא כדין.

ביום 25.10.04 ניתנו נגד הנתבעים פסקי דין בהעדר הגנה המחייבים אותם לבצע את הרישום ובאם לא יבוצע ימונה עו"ד אלטלף, בא כוח התובעים ככונס נכסים לביצוע הרישום (להלן: " פסקי הדין"). עוד הושתו על הנתבעים לשלם לתובעים סכומים שונים. בהמשך מונה עו"ד אלטלף, ככונס הנכסים אכן פעל לרישום שבוצע בסופו של דבר על ידו.

בדיון ביום 30.12.07, קיבלו הצדדים את הצעת בית המשפט לפיה הואיל והוסדר הסעד העיקרי של הרישום, אזי המחלוקת באשר לביטול פסק הדין, שאלת הפיצוי, ככל שמגיע לתובעים, ואם כן ממי מהנתבעים, תוכרע על ידי בית המשפט על פי שיקול דעתו, לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, ללא נימוקים, לאחר סיכומי טענות.

בנסיבות אלה, לא ראיתי צורך לפרט את טענות הצדדים.

אציין בקצרה:

התובעים:

בסיכומיהם מייחסים התובעים לנתבעים הפרות שונות, בין היתר, באופן רישום הזכויות, כאשר במסגרת זו נרשם 1/8 על שם הנתבע ו- 1/8 ע"ש הנתבעות, דבר שאינו תואם את האופן בו היה צריך לבצע את הרישום. הדבר גם מקנה לדעת התובעים עילת תביעה ישירה נגד הנתבע ולא רק הנתבעת. עוד נטען כי על הנתבע עצמו היה לפעול בשם הנתבעת ולבצע את כל החיובים שהוטלו עליה מכוח היותו מנהלה ונושא המשרה בה.

עוד נטען כי הנתבעת באמצעות הנתבע לא טרחה להצטייד באישורי מיסים הדרושים לשם העברת הזכויות בדירות על שם התובעים. התובעים מצביעים על פרוטוקולים נוספים שאמורים היו להימצא לגירסת הנתבעים בקשר עם העברת הזכויות בשנת 2000, עת הועברה יחידה מסויימת על שם רוכשיה, התובעים אף מצביעים על תשלום שלא כדין ששולם לנתבע ותוך הבטחות שהרישום יוסדר, אך גם הבטחות אלה לא קוימו.

עוד מופנה בית המשפט לאורכות שניתנו לנתבעים להגיש כתב הגנה, לרבות לאור פניות בעניין של בא כוחם דאז, אשר לא טרח לבסוף להגיש כתבי הגנה עד שניתנו פסקי דין בהעדר הגנה.

סופו של דבר, הרישום הוסדר רק בעקבות מינויו של בא כוח התובעים ככונס נכסים שהצליח להסדיר את הרישום מבלי שהדבר עלה לנתבעים כל סכום, ולפיכך מתבקש בית המשפט ליתן דעתו גם לענין זה.

לפיכך עותרים התובעים להשאיר את פסקי הדין על מכונם ובשים לב גם לפסיקת שכר כונס הנכסים.

הנתבעים:

ב"כ הנתבעים בסיכומיו מפרט את השתלשלות הרישום והקשיים בביצועו מחמת נסיבות שאינן באחריות מרשיו. כך תולים הנתבעים את הסיבה לעיכוב ברישום בחלק מרוכשי היחידות שלא שילמו את התמורה בגין רכישת היחידות, אי הסדרת המסמכים הדרושים לרישום. עוד מפנים להשתהות מצד התובעים בנוגע להשלמת הרישום ותשלום היתרה בגין רכישת הדירות. הסכומים ששולמו על ידי התובעים, היו סכומים שהוסכם בין הצדדים כי אלה מגיעים מהם בגין רכישת הדירות כמו גם הטרחה הנוספת שנגרמה בגין מחדליהם שהנתבע נאלץ לשאת בהם כגון אגרות ושכר טרחה ומכל מקום הדבר נעשה ללא כפייה. הנתבעים אף מציינים שאין עסקינן במי שעיסוקו בבניית דירות אלא בפעילות נקודתית כאשר החברה מפעילה בעיקר דוכן לממכר מזון בשוק.

הנתבעים מדגישים את העדר אחריותו של הנתבע וכן שלא קיימת עילה לחיובו האישי במחדלי והפרות הנתבעת, ככל שכאלה קיימות. מכל מקום, לעמדת הנתבעים רישום הזכויות על שם הנתבע בשיעור מסויים, אין בו כדי לקשור אותו לחיובים שיש להשית על הנתבעת, ככל שיש להשית עליה, ובוודאי שלא פיצויי מוסכם שכן אינו צד להסכם בין הצדדים. בנוסף, נטען להתיישנות התביעות הכספיות ומכל מקום ליתן את הדעת להתנהגות התובעים. בית המשפט אף מופנה לשיקולי צדק שונים לעניין ההפרה.

הנתבעים מבהירים כי אי הגשת כתב הגנה במועד נבעה מאי הבנה בין הנתבעים לבין בא כוחם הקודם וכי יש לבטלו גם מחובת הצדק כמו גם לאור סיכויי ההגנה.