פסק-דין בתיק א 18507/06

רקע עובדתי:

התובעת, תאגיד שהוקם בהתאם לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפיצויים") עותרת לשפותה בגין תאונת דרכים מיום 14.1.1996 בה נפגע עמיר אסולין עת נהג על אופנוע שבבעלות ובאחזקת הנתבע, מעבידו ושולחו בעת הרלבנטית.

לטענתה, נהג עמיר אסולין (להלן: "הנפגע") על קטנוע שמספרו 2650701 ללא שהיה לו ביטוח  לפי פקודת הביטוח וללא ביטוח שכיסה את שימושו בקטנוע. בהעדר כיסוי ביטוחי, פנה הנפגע לתובעת לפצותו בגין נזקי הגוף שנגרמו לו בתאונה, ואף הגיש נגדה תביעה משפטית. התובעת והנפגע הסכימו על פיצוי של 16,000 ש"ח, להם נוספו הוצאות נוספות של התובעת, בקשר עם נזקי הנפגע, סה"כ שילמה התובעת סך של 20,994 ש"ח (בתוספת הצמדה וריבית למועד הגשת התביעה שבפני).

התובעת עותרת לחייב את הנתבע, בעליו ומחזיק הקטנוע, לשפותה בגין הוצאותיה שדלעיל.

בכתב הגנתו טען הנתבע להתיישנות, בחלוף למעלה מעשור מיום האירוע (14.1.96). כן טען שלא ידע דבר על האירוע בתקופה הסמוכה לו, אלא שרק לאחר מספר שנים פגש באימו של הנפגע שסיפרה לו שבנה נפגע בתאונת דרכים במהלך העבודה בשירותו. נטען, שבמועד מאוחר זה לא יכול היה לברר פרטים, ושבהימנעות הנפגע מלהודיע דבר האירוע, איבד זכותו לפיצוי. עוד נטען, שבעסקו היו שני אופנועים - האחד תקין ומבוטח והשני מושבת וחסר ביטוח תקף, ולגבי האחרון ניתנה הוראה ברורה לא להשתמש בו. נטען, שבאם ארעה תאונה הרי שזו ארעה לנפגע עת השתמש בקטנוע המבוטח. כמו כן הכחיש הנזקים וחבותו לשפות את התובעת בגינם.

ההסכם הדיוני והשאלה שבמחלוקת:

הצדדים הסכימו (פרוטוקול מיום 7.1.08) שהנפגע נהג בקטנוע החדש לעת האירוע. עוד הסכימו הצדדים שהקטנוע שמספרו 2650701 לא היה מבוטח לעת האירוע, ולקטנוע שמספרו 5652157 היה ביטוח תקף. משכך, הוסכם לפנות למשרד הרישוי ולבדוק מי מהקטנועים הוא הקטנוע החדש: באם יתברר שקטנוע שמספרו 5652157 הוא הקטנוע החדש, תדחה התובענה (שכן הוא בוטח), ובאם יתברר שקטנוע שמספרו 2650701 - הקטנוע נשוא התובענה - הוא החדש, תתקבל התובענה לעניין חבות הנתבע כלפי התובעת לשפותה.

באחרית הוסכם שלגבי גובה הנזק ויתר הטענות - יוכלו הצדדים לטעון בקצרה בסיכומיהם.

בהתאם להסכמתם דלעיל ופניית התובעת למשרד הרישוי, הובהר שהקטנוע נשוא התובענה שמספרו 2650701 יוצר בשנת 1995 ואילו הקטנוע השני שמספרו 5652157 יוצר בשנת 1987. משכך, הרי שהקטנוע נשוא התובענה הוא הקטנוע החדש, עליו נהג הנפגע לעת האירוע ושלא היה מבוטח לעת האירוע בהתאם לפקודת הביטוח ולשימוש בו.

בנסיבות אלו קמה חבות הנתבע לשפות את התובעת בהתאם לחוק הפיצויים.

מטעם התובעת העיד הנפגע עמיר אסולין ואבו קאעוד, שתצהירה הוגש ללא חקירה נגדית וצרופותיו הוגשו כראיה להימצאם בתיק התובעת ולא כראיה לאמיתות התוכן.

מטעם הנתבע העיד הנתבע בעצמו. כן הוגשו מסמכים.

עיקרי טענות הצדדים בסיכומיהם:

התובעת בסיכומיה טוענת שלאחר הבירור במשרד הרישוי נותרו שלושה עניינים פתוחים -  טענת ההתיישנות, פנייתו המאוחרת של הנפגע וגובה הנזק.

טוענת התובעת שהנתבע מנוע מלהעלות טענת התיישנות בתום הדיון (הגם שזו הועלתה בכתב ההגנה); שהתביעה לא התיישנה שכן מרוץ ההתיישנות מתחיל במועד התשלום ולא במועד התאונה; שהנתבע זנח את טענת ההתיישנות שכן לא הגיש בקשה מתאימה בשלב המקדמי וזנח את הטענה ושהמדובר טענה דיונית שאינה מבטלת את זכות הנתבע לגופה.

עוד טוענת התובעת למניעות ביחס לטענת ההתיישנות, תוך הקבלה לטענת חוסר סמכות עניינית.

טוענת התובעת שתשלום הכספים לנפגע נעשה מכח חבותה עפ"י חוק הפיצויים, ולכן עילת התביעה וזכות החזרה למזיק באה לעולם רק משעה ששילמה הפיצויים לנפגע. תקופת ההתיישנות בתביעות התובעת מתחילה ביום בו שילמה כספים לניזוק, אז נוצרה עילת התביעה כנגד המזיק - שאחרת היתה נקלעת למצב אבסורדי בו מירוץ ההתיישנות החל אולם טרם קמה עילת התביעה. מציינת התובעת שתביעתה היא תביעת שיפוי, להבדיל משיבוב.

ביחס למועד הפנייה של הנפגע טוענת התובעת בסיכומיה שהנתבע לא מסביר איזו טענה יכולה היה התובעת להעלות כנגד הנפגע בגין מועד פנייתו, ומציינת היותו קטין במועד האירוע.

באשר לנזק, נטען שהנתבע בתביעת שיפוי מנוע מלהתערב בשיקולי התובעת בתשלומים לניזוק, בהנחה שאלו היו סבירים. התובעת מפנה לתצהיר אבו-קאעוד וצרופותיו, טוענת שהכחשת הנזק היא סתמית ומוסיפה שלנפגע נגרם שבר ביד, והוסכם על פיצוי בסך 16,000 ש"ח שהוא נמוך ביחס לנזק שנגרם לו. כן נטען שההוצאות הנוספות (חקירה, צילום חומר רפואי) מתבקשות וסבירות ונועדו להקטנת הנזק.