פסק-דין בתיק א 184718/02

1.         התובע, בנק המזרחי המאוחד בע"מ (להלן: "הבנק") הגיש תביעה על סך 405,962 ש"ח נגד הנתבעים.

2.         הנתבעת 4  נתבעה כיורשת המנוח אורי רונן ז"ל, שהיה חתום כערב על ערבות מתמדת להבטחת כל חוב כלפי הבנק באשר לחובות הנתבעת - אורי ויואל רונן חברה לבנין בע"מ (להלן: "חברת אורי ויואל רונן").

3.         הנתבעים 6 - 8 נתבעו כיורשי המנוח יוסף הייבי ז"ל אשר חתם על ערבות מתמדת להבטחת כל חוב כלפי הבנק באשר לחובות חברת בסטבית חברה לבנין בע"מ (להלן: "בסטבית").

לפיכך, הנתבעים 4 , 6 - 8 אחראים בהתאם לכתב התביעה לסכום התביעה רק ככל הנוגע לנכסי העזבונות, ולמצער, כדי שוויו מה שקיבלו ו/או יקבלו - מהעזבון.

4.         יצוין, כי הנתבעת 8 נהרגה בתאונת דרכים לאחר הגשת כתב התביעה.

5.         החברות הנתבעות נותרו חייבות כספים לבנק בגין חשבונות המתייחסים לפרויקט הקמת מבנה מגורים ברחוב נתן 8 ברמת גן, ולמרות פניות הבנק, לא שילמו את החובות לבנק.

הבנק הגיש בקשות למימוש משכנתא לגבי שתי דירות שנותרו משועבדות לטובת הבנק, בדירות מספר 11 ו-12 בבנין (להלן: "הדירות המשועבדות") וב"כ הבנק מונה כונס נכסים על מנת למכור את הדירות, וניתן צו פינוי באשר לדירה מספר 12 (ראה המבוא להסכם מיום 11/9/2001 אשר יכונה להלן: "ההסכם").

6.         לאחר משא ומתן שהתנהל בין הצדדים, נחתם ביום 11/9/2001 ההסכם.

7.         בכתב התביעה נטען, כי החברות הנתבעות לא עמדו בתנאי ההסכם, ולא סילקו את החוב עד ליום 1/11/2001 כפי שנקבע בהסכם.

בחודש דצמבר 2001 או בסמוך לכך ביקשו החברות למכור את הדירות לצד ג' תוך התחייבות שתמורת הדירות תשולם לבנק כנגד הסרת השעבוד, וכך אמנם נעשה.

הדירות נמכרו שלא באמצעות הליכי הוצל"פ.

תמורת המכר הועברה לבנק, השעבודים הוסרו ונותרה יתרת חוב לבנק בסכום שעמד על סך 405,962 ש"ח נכון ליום 28/4/2002.

8.         הנתבעת 1 - לא התגוננה בתיק וההליכים נגדה הוקפאו במסגרת תיק פש"ר 1757/02 בבית המשפט המחוזי בתל אביב.

9.         תמצית טענות הנתבעים :

א)         הנתבעים טענו, כי דין התביעה שהוגשה נגד הנתבעת 4 והנתבעים 6 - 8 להמחק על הסף, שכן הם נתבעים כיורשי המנוחים,  אך עדין לא חולקו העזבונות, ולפיכך לא ניתן היה להגיש את התביעה נגדם אלא אך ורק כנגד עזבונות המנוחים.

ב)         הנתבעים טענו, כי הבנק לאורך תקופת ניהול החשבונות, חייב את החשבונות שלא כדין ו/או באופן מופרז בחיובי ריבית וחיובי עמלות, ותוך הפגנת חוסר תום לב (סעיפים 13 - 15 לתצהירו של מר רונן).

ג)          הנתבעים טענו, כי על פי הסכם הפשרה, היה אמור הבנק למחול לנתבעים על סכום של 150,000 ש"ח לפחות מתוך יתרת החוב בחשבונות, ועל סכום גבוה יותר מהחוב בתיק ההוצל"פ, והבנק הסכים לכך, כיון שהוא ניהל את החשבונות באופן שהביא לחיובי יתר בלתי מוצדקים שנאמדו בסך של 150,000 ש"ח לפחות.

ד)         הנתבעים טענו, כי הם קיימו את הסכם הפשרה בכך שמכרו את שתי הדירות בפרויקט בסכום של 2,476,650 ש"ח אשר היו שווים ל- 570,000 דולר לפי שער יציג של 4.34 ש"ח לדולר נכון ליום חתימת ההסכם.

ותמורת הדירות בצירוף סכום המחילה, היו אמורים לסגור את יתרת החובה שנוצרה בחשבונות.