1. התובע, עופר נצח, יליד 23.10.77, נפגע פגיעה קשה בתאונת דרכים שארעה ביום 12.10.94 והגיש תביעה זו לפיצויים על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975.
הנתבעים אינם חולקים על חבותם על פי חוק הפיצויים והדיון התמקד בשאלת גובה הנזק בלבד.
2. עת נפגע התובע בתאונה, היה תלמיד כיתה י"ב בבי"ס תיכון מטרו ווסט ברעננה, ובן כ-17 שנה. התובע נפגע במהלך ריצת אימון שביצע במסגרת אימוני כושר גופני לקראת שירותו בצה"ל (ת/24 ס' 6).
התובע אושפז ביום התאונה במחלקה הנוירוכירורגית בבי"ח בלינסון כשהוא מחוסר הכרה ומונשם ונשאר מאושפז במקום זה עד 28.11.94, מועד בו הועבר ליחידה לטיפול נמרץ של בי"ח לווינשטיין. במהלך אשפוזו בבי"ח לווינשטיין שבה אליו הכרתו בהדרגה.
ב-26.2.95 הועבר למחלקה לנפגעי ראש במוסד זה, וב-23.3.96 שוחרר מהאשפוז (ת/19).
בסיכום מחלה שנערך בבית חולים לווינשטיין ב-28.2.96 (צורף לת/19) מצויין כי במצבו הנוכחי התובע עצמאי בפעילויות יום יום במסגרת המחלקה, אין מגבלות בטווחי התנועה, הטונוס מוגבר בארבעת הגפיים יותר מצד שמאל, ידיים פונקציונאליות.
בגפיים התחתונות קיימות תנועות אקטיביות בכל המפרקים והכיוונים בטווח מלא עם כוח גס ירוד דיסטלי, התנועות אטקטיות, עצמאי במעברים, קימה לעמידה עם השגחה, מתהלך עם רולטור, ללא מכשירי עזר, עם בריחת האגן ו-סייד פלקסיה משמאל. עוד מצויין כי החולה השתפר מבחינה קוגניטיבית, מתמצא בעצמו, בזמן, במקום ובסיטואציה, במשך האשפוז עבר בגרות בעל פה באנגלית 5 יחידות עם ציון 86. קיים קושי בארגון ועיבוד מיידי, דיסטרקטיבילי מאוד. הדיבור פונקציונאלי עם סלרינג ודיסארטריה, איטי ומונוטוני.
במסמך מצויין כי התובע משתחרר לביתו בהמלצות למעקב נוירוכירורג, המשך טיפול בפיזיותרפיה וריפוי בעיסוק, מעקב במחלקה להפרעות בתקשורת ומעקב במרפאה.
עוד מצויין כי היות והתובע זקוק להמשך טיפול שיקומי כולל באופן אמבולטורי, הומלץ על הפנייתו למכון רקאנטי לצורך קבלת הטיפול הכולל, דבר שנעשה גם מתוך מחשבה ששנוי המסגרת יתרום להשגת שיפור נוסף במצבו, תוך שימת דגש על השתלבותו במסגרת החברתית כחלק מהתהליך השיקומי.
3. לתובע מונו שלושה מומחים רפואיים. מומחית בתחום הנוירולוגיה, ד"ר בלה גרוס, מומחה בתחום העיניים, פרופ' ניימן, ומומחית בתחום השיקום, פרופ' פרבר.
המומחית הנוירולוגית, ד"ר גרוס, ערכה חוות דעת ב-25.10.98 ובדקה את התובע
ב-15.9.98, כ-4 שנים לאחר התאונה. בחוות דעתה סוקרת המומחית את מהלך הטיפול שהתובע עבר ואת תלונותיו ומפרטת את הבדיקה הנוירולוגית שערכה. בפרק "מהלך ודיון" שבחוות הדעת, מפרטת המומחית כי התובע, שנפגע בתאונה בראשו, הגיע למחלקה הנוירוכירורגית בבי"ח בלינסון מחוסר הכרה, מונשם, הגיב לגירויי כאב, בדיקת CT מוח הדגימה קונטוזיה פרונטלית דו צדדית, בצקת מוחית בגומה האחורית ושבר בבסיס הגולגולת. במהלך האשפוז התברר כי קיים דלף של נוזל חוט השדרה מהאוזן שטופל באמצעות נקז מותני וונטריקולוסטומיה פרונטלית. מצויין כי הנקז הפסיק לפעול לאחר יומיים והטיפול הנוסף שנזכר בוצע ללא הצלחה. מצויין כי חלה החמרה ניכרת במצבו של החולה. נמדד לחץ תוך גולגולתי גבוה וטומוגרפיה של המוח הדגימה דימום באזור גרעיני הבסיס מימין. במשך הזמן הדימום נספג אך הודגמה הרחבה ניכרת של חדרי המוח. היו גם סימנים של זיהום קשה. בוצעה הכנסת נקז נוספת.
המומחית מציינת כי התובע הועבר לבי"ח לוינשטיין מחוסר הכרה עם סימני דצרברציה המצביעים על פגיעה קשה בגזע המוח. מצויין כי בבי"ח לוינשטיין החל להתעורר בהדרגה, הופיעה נשימה ספונטנית והתובע החל להבין פקודות מאוד פשוטות. ב-20.2.95 השתחרר ממחלקת שיקום עם סימני פגיעה ניכרים, נותרה המיפרזיס קשה משמאל, חולשה ניכרת של שרירי גב וצוואר, לא היה מסוגל עדיין לעמוד ללא תמיכה, היתה עדיין הפרעה ניכרת בהתארגנות מוטורית ובמעבר ממיטה לעגלה והסעה בעגלה, תפקוד שפה היה ברמה בסיסית, דיבור מונוטוני הפומימי ונצפו הפרעות ניכרות בקוגניציה. ב-26.3.96 שוחרר משיקום בבי"ח לויינשטיין עם סימנים של התחלת שיפור במצבו. היה עצמאי במסגרת פעולות יומיומיות במחלקה, היו כבר תנועות גפיים אך בלטה חולשה משמאל ואטקסיה בכל הגפיים, התהלך עם רולטור, הועבר לשיקום באופן אמבולטורי. במשך שנת 1997 נבדק על ידי פרופ' גולדהמר ועל ידי אופטומריסט בגלל כפילות ראיה והפרעות באקמודציה. במאי 98 נבדק על ידי ד"ר שטרן בבי"ח לוינשטיין שמצא עדין ליקויים מוטוריים, קוגניטיביים והתנהגותיים והפנה אותו להמשך טיפול שיקומי.
המומחית מציינת כי למרות שעברו כבר 4 שנים מאז התאונה, התובע נמצא עדין במסגרת תומכת ושיקומית ולא במסגרת עצמאית.
בסיכום מציינת המומחית כי מדובר בפגיעה מוחית קשה שהותירה את הליקויים הבאים:
"המיפרזיס בינונית משמאל - 40% נכות מותאם לסעיף 29(1)(א)(II);
דיסטוניה והפרעה בקוארדינציה משמאל-20% נכות מותאם לסעיף 29(8)(I);
הפרעה בקוארדינציה מימין - 30% מותאם לסעיף 29(8)(I);
הפרעה בדיבור - דיסארטריה בצורה בינונית, דיבור מונוטוני ואיטי - 20% מותאם לסעיף 29(7)(א)(II);