פסק-דין בתיק א 18447/03

1.         בפניי תביעה בהליך של סדר דין מהיר בה מבקשת התובעת לחייב את הנתבעת בתשלום סך של 5,204 ש"ח בגין דמי ביטוח עבור פוליסה לביטוח העסק של הנתבעת (להלן: "הפוליסה").

2.         לטענת התובעת, על-פי הצעה בכתב של הנתבעת (להלן: "הצעת הביטוח") היא ביטחה את העסק שלה בהתאם לפוליסה למשך שנה, מיום 1/1/02 ועד ליום 31/12/02 בעלות של 13,132 ש"ח. הנתבעת לא שילמה את דמי הביטוח, כולם או בחלקם, ועל כן התובעת ביטלה את הפוליסה החל מיום 25/4/02. התביעה הינה לתשלום החלק היחסי מדמי הביטוח עד למועד ביטולה.

3.         הנתבעת מבקשת לדחות את התביעה בטענה כי לא התקשרה בהסכם ביטוח עם התובעת, אלא סוכם בין הנציג שלה, מר יגאל שמואלי (להלן: "עד הנתבעת") לבין סוכן הביטוח, מר יורם פרידמן (להלן: "סוכן הביטוח"), כי רכישת הפוליסה מותנה בהסכמה מראש של הנתבעת לעניין גובה דמי הביטוח. על אף זאת, סוכן הביטוח עשה שימוש בהצעת הביטוח בחריגה מסמכות ומבלי שניתנה הסכמתה לסכום דמי הביטוח. כן נטען כי הצעת הביטוח מופנית לחברת הביטוח אליהו, ולא לתובעת, חברת הביטוח הדר.

4.         במסגרת הדיון בתביעה הוגשו תצהירים של גב' שולה גלמן מטעם התובעת (להלן: "עדת התובעת") וכן של עד הנתבעת. שני המצהירים נחקרו בפניי.

5.         לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, בחקירת העדים ובמוצגים שהוגשו לתיק ביהמ"ש, בדעתי לדחות את התביעה.

6.         עד הנתבעת אישר בחקירתו חתימתו וחותמת החברה על הצעת הביטוח, מוצג ת/3 (שם, עמ' 9 שורה 10 לפרוטוקול הדיון) ,אולם, מעיון בהצעת הביטוח עולה כי לא צויין בה עלות דמי הביטוח אף כי בטופס ההצעה הוקדש חלק מיוחד לכך.

7.         חוק חוזה ביטוח אינו מתייחס לשלבים המוקדמים לכריתת הסכם ביטוח, הצעה וקיבול, ובהתאם לכך העניין מוסדר על-פי דיני החוזים הכלליים (ר' ע"א 702/89 אליהו לביטוח נ' אורים ואח', פד"י מה(2) עמ' 819,811).

            בסעיף 2 לחוק החוזים הכללי מוגדרת הצעה כדלקמן:

            "פנייתו של אדם לחברו היא בגדר הצעה, אם היא מעידה על גמירת דעתו של המציע להתקשר עם הניצע בחוזה והיא מסויימת כדי אפשרות לכרות את החוזה בקיבול ההצעה...".

יצויין כי הגדרה זו מתיישבת עם הצהרות הנתבעת המופיעות בדף השני של הצעת הביטוח, ולפיהן "הריני מסכים שהצהרתי זו... ישמשו יסוד לחוזה הביטוח המוצע בזה, ואם תתקבל ההצעה הזאת, אני מוכן לקבל את הפוליסה שיוציא המבטח בהתאם לתנאיו, והנני מסכים לשלם את דמי הביטוח".

בנסיבות העניין, בהעדר רישום של דמי הביטוח בהצעת הביטוח, אין לומר כי אותה הצעה מעידה על גמירות דעתה של הנתבעת להתקשר עם התובעת.

8.         המסקנה אליה הגעתי לעיל מתחזקת לאור העובדה כי במועד הרלוונטי לתביעה, התובעת ביטחה רכבים שהיו בבעלות הנתבעת ולצורך כך הודיע סוכן הביטוח לנתבעת מראש, מהי עלות הביטוח של כל אחד מהרכבים (נספח א' לתצהיר עד הנתבעת).

9.         יתרה מכך, לצורך הוצאות הפוליסה הוזמן דו"ח סוקר אשר בדק את עסק הנתבעת (נספח ב' לתצהיר עדת התובעת). בעקבות קבלת הדו"ח פנתה התובעת לנתבעת במכתב מיום 9/10/02 בדרישה להמצאת אישור בדבר שיפור המיגון בעסק הנתבעת, כנדרש בדוח הסוקר (נספח ד' לתצהיר עד הנתבעת).

            התובעת לא הציגה את ההתכתבות שהייתה בין הצדדים, באם הייתה, לעניין זה ולא העלתה כל טענה כאילו הנתבעת אכן קיימה דרישות הסוקר לעניין מיגון העסק שלה. הדבר שוב מחזק את המסקנה כי לנתבעת לא הייתה גמירות דעת בהתקשרות עם התובעת לעניין רכישת הפוליסה.

10.        טענות התובעת לעניין הסתירות שהתגלו בגרסת הנתבעת וכן העולה ממכתב סוכן הביטוח, נספח ב+ג לתצהיר עד הנתבעת, לפיו הפוליסה הופקה והתובעת דרשה סילוק דמי הביטוח בגינה, אינם משלימים את החסר לעניין גמירות הדעת של המציע, הנתבעת במקרה דנן.

11.        המסקנה אליה הגעתי לעיל, מייתרת את הצורך לדון ולהכריע בטענת הנתבעת, לפיה, הצעת הביטוח הייתה מופנית לחברת הביטוח אליהו ולא לתובעת. על אף זאת, יצויין כי בחקירתו העיד עד הנתבעת כי הוא ייחס משמעות לזהות סוכן הביטוח ולא לחברת הביטוח (שם, 11 שורה 15 עמ'  לפרוטוקול הדיון) ועל כן, אין לייחס חשיבות לטענה.

12.        לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

            התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשלח העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.