פסק-דין בתיק א 1843/99

עיקרה של תובענה זו היא השאלה מה היקף זכותו של מי שזכאי לקבלת שוויין של מניות בחברה. שוויין, במובדל מהזכות למניות או זכויות כבעל מניות. בהקשר לכך עולה השאלה מה היקף מסת הנכסים של החברה לצורך כך. האם היא כוללת פעילות אשר הוזרמה לחברה שלא בידיעת הזכאי, כאשר בעל המניות סבר בעת הזרמת הפעילות החדשה לחברה, כי לזכאי אין כל זכויות בה לרבות משום שסבר כי  זנח את זכויותיו החוזיות?

תמצית המחלוקות בקליפת אגוז

התובע מבקש לקבל את מחצית משוויין של הנתבעות 2 ו-3. כן מבקש התובע לקבל את חלקו ברווחים של נתבעות 2 ו-3 מיום הקמתן ועד ליום 3.2.1992 ואשר לטענתו נמשכו על ידי הנתבעים האחרים. התובע עותר לקבל החזר בגין הוצאות אשר הוציא במסגרת פעילות משותפת עם הנתבע 1. התובע טוען, כי שווי הנתבעות 2 ו-3 מבוסס על הערכה בלבד והוא מבקש צו למתן חשבונות לצורך הערכת שוויין האמיתי של הנתבעת 2 ו-3 וכימות הנזקים האמיתיים שנגרמו לו, לרבות חשבונות עד עתה , על מנת ללמוד בהם בדיעבד מה היה שווי החברה והמניות, מה היה פוטנציאל החברה לאור תוצאות ההווה.

הנתבעים טוענים, כי לתובע לא היה כל חלק בנתבעת 3, בנכסיה או בפעילותה בעבר ובהווה. כי השקעתו בנתבעת 2 הייתה מזערית ובתחילת דרכה. הנתבעים טוענים כי הפעילות שהועברה מהנתבעת 2 לנתבעת 3 הועברה כדין וכי ממילא לתובע אין כל זכויות בה או לשווייה. הנתבעים טוענים, כי התובע אינו זכאי לחשבונות מעבר ליום 3.2.1992 כפי שנמסרו לו. מבלי לגרוע מטענתם בדבר היקף הנכסים שיש הלביא בחשבון לשם הערכת שווי זכותו של התובע, טוענים הנתבעים כי לא ניתן "לשבת על הגדר" בלא לקחת סיכון ולבוא רגע מסוים בבקשה לקטוף את הפירות מקום שבו מסתבר כי הפעילות שהוזרמה לחברה נשאה פרי. משכך לא ניתן לשחזר לאחור את שווי החברות הנתבעות על בסיס ביצועה במהלך השנים שלאחר המועד הקובע שנקבע כי במועד זה הוא זכאי לשווי 50% ממניות החברה.

תמצית העובדות וטענות הצדדים

רקע כללי

בין הצדדים התנהלו מספר הליכים משפטיים הסובבים סביב עניין ההתקשרות העסקית שביניהם. בע"א 1313/92 זאב צוקר נ' אינקומר בע"מ (לא פורסם- למעט במאגרי המידע המשפטיים שברשת האינטרנט)  סקר כב' השופט מצא את השתלשלות העניינים בכל הקשור ליחסים בין התובע (להלן: " צוקר") לנתבע 1 (להלן: " לוין") סקירה זו בחלקה שימשה אותי כאן בבחינת תיאור העובדות שלא יכולה עוד להיות לגביהן מחלוקת.

בראשית שנת 1985 הסכימו צוקר ולוין לייסד חברה פרטית ולנהל במסגרתה עסק משותף, בו יפעלו כנציגיהן בישראל של חברות עסקיות זרות. אותה עת עבד צוקר בחברת כימיקלים לישראל ו/או בחברת הבת שלה פוספטים בנגב בע"מ (להלן ביחד ולחוד: " כי"ל") ועל כן ביקש שלא להירשם כבעל מניות עד לפרישתו מעבודתו שם.

הצדדים הסכימו, כי עד לפרישתו של צוקר מכי"ל תוקצינה כל מניותיה הרגילות של החברה ללוין ועם פרישתו של צוקר מכי"ל יועברו לו מחצית ממניות החברה ולחילופין יוקצו לו מספר מניות זהה למניות שקיבל לוין.

הצדדים היו חלוקים ביניהם בעניין מועד פרישתו של צוקר מכי"ל והצטרפותו לניהול פעיל בחברה. לוין דרש שצוקר יעשה כן לכל המאוחר תוך שמונה-עשר חודשים מיום הקמת החברה, ואילו צוקר עמד על הארכת התקופה עד לחמש שנים לפחות.

על אף מחלוקת זו, קידמו הצדדים את רישומה של החברה, היא הנתבעת 2 (להלן: " אינקומר"), תוך שסברו, כי יוכלו להתגבר וליישב את המחלוקת בעניין מועד פרישתו של צוקר.

עורך הדין צבי יפה, שטיפל בעבור הצדדים ברישום החברה, פעל על-פי הוראותיהם המשותפות:נעם רישום החברה ביום 31.3.1985 הוקצו ללוין 10,000 מניות רגילות, ולעורך-דין יפה מניה נדחית אחת. לוין מונה כמנהל יחיד בחברה ובין הצדדים הוסכם, כי עד לצירופו של צוקר להנהלתה (במועד שעליו קיוו כי עוד יסכימו) יהיה לוין זכאי לקבלת משכורת מקופת החברה.

הצדדים לא הגיעו להסכמה בעניין מועד הצטרפותו של צוקר לניהול פעיל בחברה וביום 11.9.1986 יזם לוין הליך משפטי ( ה"פ 985/86) בבית המשפט המחוזי בתל-אביב למתן פסק-דין הצהרתי, כי בינו לבין צוקר לא נכרת חוזה בכל הקשור לזכויות הצדדים בחברה. לוין לא הכחיש את העובדה שאינקומר הוקמה בעקבות ההסכמות שהיו בין הצדדים וכן לא הכחיש את תרומתו של צוקר לאינקומר בתחילת דרכה. לוין טען, כי לאור חוסר יכולת הצדדים להגיע להסכמה בדבר מועד הצטרפותו של צוקר לניהול החברה, הרי שלא נכרת הסכם בין הצדדים. טענתו הייתה, כי צוקר לא זכאי לקבל ממניות אינקומר וכל שהוא זכאי לו בגין תרומתו לחברה הוא שכר ראוי.

כב' השופט שטרוזמן דחה את טענותיו של לוין וקבע, כי הצדדים הגיעו לכלל הסכם בדבר ייסודה של אינקומר. אי יכולתם להגיע להסכמה בעניין מועד הצטרפותו של צוקר כמנהל פעיל באינקומר לא גורע מתוקף ההסכם שנכרת ביניהם. ערעור שהגיש לוין על פסק דינו של השופט שטרוזמן ( ע"א 705/88), נדחה.

בהמשך לפסק דינו של כב' השופט שטרוזמן ועוד בטרם ניתן פסק הדין בע"א 705/88 , הודיע לוין לצוקר ביום 8.12.1988 על ביטול ההסכם שביניהם.

צוקר דחה את הודעתו של לוין, הודיע כי בכוונתו לממש את זכויותיו בהתאם להסכם והגיש בספטמבר 1989 תובענה ( ה"פ 995/89) לבית משפט זה. בתובענתו ביקש צוקר, כי מרשם החברים באינקומר יתוקן כך שהוא יירשם כבעל 50% ממניותיה וימונה  בה למנהל. עוד ביקש צוקר בהמרצת הפתיחה לקבל לידיו  את כל החשבונות המעודכנים של אינקומר.

התובענה נסמכת על קביעותיו העובדתיות של כב' השופט שטרוזמן בהליך הקודם בדבר קיומו של הסכם מחייב בין הצדדים בנושא החובות והזכויות בחברה. בתובענה זו נדחו טענות לוין, כי צוקר הפר את ההסכם, כי ללוין קמה הזכות לבטל את ההסכם. עוד נדחתה טענת לוין, כי ניתן להסיק מהתנהלותו של צוקר שההסכם בוטל מכללא.

על אף דחיית מרבית טענותיו של לוין, קיבל כב' השופט גורן (כתוארו דאז) את טענתו, כי ההסכם אינו ניתן לאכיפה.

כב' השופט גורן דחה את טענת לוין, כי על אינקומר חלה פקודת השותפויות, אולם קבע, כי קבלת תובענת צוקר הינה בבחינת כפייה של צוקר על לוין והיא תביא למצב בו אינקומר לא תוכל לתפקד. לשיטתו זוהי תוצאה הרסנית לאינקומר הואיל והיא חברת מעטים בעלת סממנים של שותפות.

התובענה נדחתה  על ידי כב' השופט גורן ביום 3.2.1992 יחד עם זאת ניתן לתובע היתר לפיצול סעדים על מנת שיוכל לתבוע את שווי מניות ו/או לתבוע פיצויים.

צוקר ערער על פסק דינו זה של כב' השופט גורן תוך שהוא עותר לקבל סעד של גילוי חשבונות אשר בית המשפט המחוזי התעלם ממנו.