פסק-דין בתיק א 1843/05

1.         בפני דיון מאוחד בתביעתם של התובעים בת.א. 3464/05 ושל התובע בת.א. 1843/05, לפצותם בגין נזקי הגוף שנגרמו להם, לטענתם, בתאונת דרכים שאירעה ביום 06/11/03.

            התובעים בת.א. 3464/05 היו בגדר " נוסעים" ברכב שהיה מעורב בתאונה, והתובע בת.א. 1843/05 - היה הנהג בו.

תביעתם של הנוסעים הוגשה תחילה בבית משפט השלום באילת, כשהנהג (הוא התובע בת.א. 1843/05) לא צורף שם כנתבע, אלא אחר טענת הנתבעת כי באי צירופו יש כדי לדחות התביעה.

בקשת הנתבעת להעברת תביעת "הנוסעים" לדיון בבית המשפט כאן נעתרה, וכך בהמשך אוחד הדיון בשתי התביעות, של הנוסעים והנהג, ופוצל - כשתחילה נידונה שאלת החבות, לפי טענות הנתבעת כי התובע, הנהג, נהג כשהוא תחת פסילת רישיון שהושתה עליו ע"י בית משפט, וכי התאונה אירעה תוך כדי הסעה בשכר - שאינה מכוסה בפוליסה הרלוונטית.

2.         התובעים בת.א. 3464/05 יקראו להלן, לשם הנוחיות - " הנוסעים", והתובע בת.א. 1843/05 - יקרא להלן: " הנהג", או "התובע" - לפי הצורך.

3.         אין חולקין כי התאונה אירעה ביום 06/11/03, בשעת בוקר מוקדמת, סמוך ל - 05:30, בעת שהתובע נהג ברכב מספר רישוי 3573709, שהיה מבוטח ע"י הנתבעת (להלן: - " התאונה").

4.         הנוסעים והנהג נתנו עדויות ראשיות בתצהירים וגם נחקרו חקירה נגדית, ועוד העידו, ולעדויות אלה אתייחס להלן, אבו מחרב מוחמד בן עבדאללה, קרוב משפחתו של הנהג, ומר אזרברגה חליל, מי ששימש בעת הרלוונטית - לפי הטענה, דוור, שהעיד גבי הטענה שהתעוררה בקשר עם המצאת החלטת בית המשפט לתובע כי רישיונו נפסל.

5.         טרם אדון בטענות הצדדים אציין רק כי אין חולקין כי יוחסה לנהג, טרם התאונה כאן, הסעת שוהים בלתי חוקיים, ואף שהכחיש תחילה, הנה הוברר כי כך עשה - לפי הצהרת בא כוחו מיום 21/09/06 (מתוך הסכמתו והצהרתו אלה - משך ב"כ הנתבעת מזכר שביקש להגיש, חתום על ידי מי בשם גלעד דהן).

6.         אחר סיום שמיעת הראיות, הוריתי לתובעים (הנוסעים והנהג) ליתן סיכומי טענות בכתב, בתוך 45 יום, ולנתבעת - ליתן סיכומי טענותיה - 30 יום אחר סיכומי באי כוח התובעים.

            סיכומי הנהג הוגשו ב - 12/11/06 וסיכומי הנתבעת ביום 21/12/06 - אלא שהנוסעים לא נתנו כלל סיכומי טענות, גם לא שום בקשה אחרת, גם לא נתנו טעם לאי הגשת הסיכומים, ודין תביעתם היה להידחות לפי הוראות תקנות 157 (1) ו - 160 (ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984, אלא שאחר עבור המועד, וממש עם סיום הכנת פסק הדין - הוגשה הודעתם הלקונית, ביום 8.1.07, כי הם "מודיעים" כי הם מצטרפים לסיכומי התובע 1 - הא ותו לו.

7.         כאמור לעיל, ראשית דיון נעשה בטענת הנתבעת כי הנהג אינו זכאי לפיצוי על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה - 1975, מתוך שלא היה בידיו רישיון נהיגה תקף, אחר שעוד קודם התאונה הושת עליו עונש של פסילה מלהחזיק רישיון נהיגה, שלפי הטענה - את גזר הדין קיבל לידיו וידע אודותיו - אך לא הפקיד הרישיון, ומתוך הטענה האחרת כי הסעת הנוסעים הייתה בגדר "הסעה בשכר" - שאינה מכוסה בפוליסה, ומתוך כך אין כיסוי ביטוחי.

8.         כבר עתה אפתח ואומר, כי אחר ששקלתי את מכלול העדויות והראיות שהוצגו בפני, נחה דעתי כי הנהג, התובע, לא עמד בנטל ההוכחה המונח עליו - ותביעתו ראויה להידחות מתוך הסתירות והפירכות שעלו בעדותו הוא, גם מול עדויות האחרים מטעמו, גם מתוך חוסר אמינותו, כך גם מתוך חוסר במהימנות העדים מטעמו, שהוזמנו להעיד שלב מאוחר, וכמעט בפתח הישיבה שנקבעה לשמיעת הראיות, שנודע על קיומם ומעורבותם כביכול - רק שלב זה.

9.         תחילה אדון בטענת הנתבעת כי הנהג ידע כי הוא נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה עוד קודם התאונה, ונהג בעת התאונה כשהוא תחת פסילה, וכבר אומר כי את טענתה כאן אני מקבלת, ואת טענת התובע כי לא ידע - דוחה.

            לציין כי אין חולקין כי העבירה בגינה הוגש כתב אישום כנגד הנהג נעשתה ב- 16.6.03, גזה"ד ניתן בהעדרו ב- 30.9.03. מחלוקת נתגלעה אחר שנטען כי ההודעה על גזה"ד לפיו נפסל הנהג מלהחזיק רישיון נהיגה נמסרה לו ביום 23.10.03, כשהוא טוען כי לא קיבלה - כשהתאונה כאן ארעה ב- 6.11.03.

מטעם התובע העידו בעניין זה הוא עצמו, ובאופן  כמעט מפתיע, כאמור לעיל, התייצבו במועד שנקבע לשמיעת ראיות, שני עדים נוספים מטעמו - הם מר חליל איזברגה, ששימש במועד  הרלבנטי כדוור, ועוד מי בשם אבו מחרב מוחמד, הנושא שם זהה  לזה של התובע, שלפי עדותו - הוא זה שקיבל ההודעה שהתבררה להיות ההודעה על פסילת רישיונו של התובע - במקומו.

            לעדותם של השניים אינני מייחסת אפילו לא שמץ של אמון, היא אינה מהימנה בעיני, וניתן לומר כי היא כבושה, ואולי אף מוזמנת לצורך, שהרי דבר קיומם לא היה ידוע קודם, ומעדותם לא ניתן היה להעלות דבר, אלא את הסברה כי באו להעיד  מטעם ולצורך, לבד מכך כי עדותם אינה עולה עם שורת ההיגיון .

            כזכור טוען הנהג כי לא ידע, בעת נהיגתו במועד התאונה, כי נפסל מלהחזיק רישיון נהיגה, וכי ידיעתו אודות כך היתה רק סמוך לחודש  05/04, מועד בו  הגיש בקשה לביטול פסק הדין כשבבקשתו שם ציין כי אחר ש"נתפש" על ידי שוטר תנועה - הפקיד הרשיון  ביום   03.05.2004.

            הנהג טען כי ההודעה על  גזר הדין בתיק תעבורה  4978/03, שנשלחה אליו בדואר רשום עם אישור מסירה מס' 11704384 לא נתקבלה על ידו, כי אישור המסירה אינו חתום על ידו, ולצורך תמיכה בטענתו זו העיד, כאמור כמעט במפתיע, את מי ששימש כדוור, מר אזברגה, שמסר, כי אף ששימש בתפקידו - בשנת  2003 - רק כחודשיים ועשרה ימים, וקיבל לפחות  כ-20 דברי דואר רשומים בכל יום בו  שימש בתפקיד - הרי הוא זוכר,  בעת מתן עדותו, מי קיבל את ההודעה,  שסומנה  ת/1, שהוא אינו הנהג אלא אבו מוחרב אחר.

העד העיד עוד כי לו עצמו מספר חתימות, אך החתימה המופיעה על ת/1 - היא שלו. לדבריו הנוהל שהיה נהוג  בסניף הדואר בו עבד היה כי את דברי הדואר הרשומים מקבל אחד, כנציג, שהוא החותם - והוא המחלק אחר כך לנמנעים .