פסק-דין בתיק א 18383/05

זוהי תביעה לתשלום פיצויים על נזקי גוף שנגרמו לתובע ,יליד 1981, ילד כבן שבע בעת שנפגע, עת נפל ממגלשה ציבורית שהוצבה ע"י הנתבעת מספר 1 עיריית רעננה בגן ציבורי ,נגד העירייה ונגד מבטחת העירייה הנתבעת 2 .

 על פי כתב התביעה  ביום 10/9/88 שיחק התובע בגן המשחקים הציבורי בשכונת רסקו ברעננה ששימש את ילדי העיר . בגן המשחקים היתה מותקנת מגלשה ארוכה ומדורגת כאשר בין שיפוע לשיפוע היה משטח ישר, ומתחת למגלשה היו מונחים בולי עץ . התובע החליק, על פי כתב התביעה , וסיום קטע השיפוע הראשון העליון הגיע למשטח הישר המקביל לקרקע שהמשכו מביא לשיפוע נוסף. הואיל והחלקתו נבלמה בשיפוע הראשון הוא קם והחל לפסוע לעבר השיפוע השני, באותו זמן ילד אחר החליק בתנופה בשיפוע , פגע בתובע והעיפו מהמגלשה מגובה של כשניים וחצי מטר לעבר הקרקע כאשר התובע נופל על בולי העץ שהונחו על הקרקע .

 התובע הועבר ממקום האירוע לבית החולים , אושפז למשך יומיים, קיבל טיפול רפואי במרפאת החוץ האורטופדית של בית החולים. ביום 1/7/96 עבר התובע ניתוח נוסף במרפק ידו שנפגע.

 התובע טוען  כי נותרה לו נכות בתחום האורטופדי , בשיעור של 14.5% ותמך את טענתו בחוות דעת של מומחה הוא פרופ' משה סלעי , אשר קבע בחוות הדעת שלו -

" לאור כל האמור לעיל הנני מעריך את נכותו האורטופדית הצמיתה של מר כהן גיא בעקבות החבלה במרפק ימין מתאריך 11/9/88 בשיעור של

 10% לפי סעיף 41(8) לקבוץ התקנות לפי ההסבר הבא " מצב ללאחר שבר במרפק ימין עם הגבלה בתנועות הכיפוף וכן בפרונציה וסופינציה "

וכן 5% בהתאמה לפי סעיף 75(1) לתקנות הביטוח הלאומי לפי ההסבר הבא " עקב צלקת מכערת ומכאיבה "

התובע מיחס לנתבעת 1 את האחריות לנפילתו ופגיעתו ופירט בסעיף 13 לכתב התביעה את מרכיבי הרשלנות אותם הוא מיחס לנתבעת שהביאו לפגיעתו .

 הנתבעות הכחישו את האחריות המיוחסת לנתבעת מספר 1 , וטענו כי נפילתו הנה תוצאה רגילה של הסיכונים הטבעיים הטמונים בשימוש במגלשה , סיכון אותו נטל אפוטרופסו של התובע ביודעין וברצון .

 הנתבעות אף טענו כי כל מי שנוטל חלק בפעילות של גלישה במגלשה נוטל על עצמו את הסיכונים הטמונים באותה פעילות ובכלל זה נפילה , החלקה ופגיעת גולש .

 הנתבעות בהמשך לטענתן כי אביו אפוטרופסו  של התובע נטל עליו סיכון , ע"י כך שהוא הרשה לו להשתמש במגלשה . שלחו הודעה לצד ג' , אל שני הורי התובע , ה"ה שולמית כהן  ו צבי כהן .

באשר לפן הרפואי, הנתבעות אף הן בדקו את התובע מטעמן, והגישו חוות דעת של המומחה פרופ' יואל אנגל , הקבוע -

" מדובר במצב לארח שבר סופרא קונדילרי במרפקו . שבר זה הותיר את הנפגע עם שינוי ציר משמעותי שתוקן בשלב מאוחר יותר בהיותו בן 15. קיים שינוי ציר מינימלי לווארוס בעצם הזרוע . אין שינוי ציר זה מהווה מגבלה פונקציונלית כלשהיא . הנפגע נותר עם מגבלות טווח מזעריות לכיוון פרונציה וכיפוף. אין מגבלות אלו מהוות עילה למתן אחוזי נכות ע"פ קובץ התקנות ."

ובהמשך

" נותרה צלקת שאינה קלואידית באיזור המרפק בעבור צלקת זו ניתן להעניק בהתאמה 5% נכות על פי תקנה 75(1) א-ב מותאם .

במהלך דיוני קדם המשפט, הודיעו שני באי כוח בעלי הדין , כי בענין הנכות הרפואית של התובע ישנה הסכמה שנותרה אצלו נכות בשיעור של 5% בתחום האורטופדי בגין הפגיעה במרפק, וכן 5% בגין צלקת ניתוחים שנותרה אצלו .

  המחלוקת שנותרה בין הצדדים היא לגבי האחריות לתאונה , והמשמעות הכספית של אותה נכות מוסכמת .

 להוכחת התביעה העיד התובע  לעצמו והביא לעדות גם את הוריו , שהם גם תובעים ,וגם צד ג' במשפט .

  בתצהיר העדות הראשית של התובע , ישנה משום חזרה על האמור בכתב התביעה , והתובע מעיד כי -