פסק-דין בתיק א 18351/03

בפני תביעה לשכר בגין השמת עובדת ע"י התובעת במשרד ראש הממשלה לצורך הכנת קובץ מסמכים ותעודות לזכרו של יצחק רבין ז"ל, ותביעה שכנגד בגין תשלומי יתר ששולמו לתובעת, לטענת הנתבע.

התובעת עסקה בתקופה הרלוונטית בהשמת כח אדם, ובין היתר סיפקה לנתבע עובדת, גב' עמירה שחר, פנסיונרית של משרד הביטחון, שהיתה בעלת כישורים נדרשים לביצוע העבודה ובעלת סיווג ביטחוני גבוה, לתקופה מיום 09/09/96 ועד ליום 31/12/98.

לצורך זה הוציא משרד ראש הממשלה הזמנה (נספח ב' לתצהיר מנהל התובעת, מר מוטי שחם) שכותרתה: " הזמנת עובד במסגרת תעסוקה זמנית". בחלק העליון של הטופס שמולא ע"י משרד ראש הממשלה נכתב:

" מבקש לשלם לעובד שכר בגובה של 35 ש"ח לשעה".

בחלק התחתון של ההזמנה, שאותו מילאה התובעת נרשם:

" מחיר מאושר לשעה: 35 ש"ח (לא כולל מע"מ)".

לטענת התובעת בסיכומיה התחייב הנתבעת לשלם לתובעת עלות העובד (COST) + 41% " היינו התשלומים הסוציאליים יתוספו על השכר ברוטו של העובד ובסך הכל עלותם של המיסים והתשלומים הסוציאליים היתה 41% כשלסכום זה התווסף מרכיב הרווח לתובעת".

עפ"י חישוב זה, נותר הנתבע חייב, לטענת התובעת, סך של 93,188 ש"ח בגין העסקת הגב' שחר בשנים 1997 - 1998.

לטענת הנתבע נגזר שכרה של גב' שחר מרמות השכר המקובלות בשירות המדינה, בתפקידים ודרגות מקבילים באותה עת, ובהתאם הוסכם בין הצדדים כי בגין העסקתה ישלם הנתבע תמורה המבוססת על שכר ברוטו לשעה של 35 ש"ח בתוספת עמלה של 41%, ובסה"כ 49.35 ש"ח לשעה בתוספת מע"מ.

במשך שמונה חודשים מינואר ועד אוגוסט 1997 חוייב הנתבע בסך של כ- 49 ש"ח לשעה בתוספת מע"מ.

מספטמבר עד נובמבר 1997 הגישה התובעת חשבוניות המבוססות על תעריף שעה גבוה מהמוסכם, לטענת הנתבע, בסך של כ- 103 ש"ח לשעה.

בדצמבר 1997 וכן בינואר ופברואר 1998 הגישה התובעת חשבוניות על כ- 50 ש"ח לשעה, דהיינו עפ"י המוסכם.

בחודשים מרץ עד נובמבר 1998 הגישה התובעת חשבוניות על למעלה מ- 105 ש"ח לשעה.

לטענת הנתבע, באפריל 1998 נערכה ביקורת פנימית ע"י גב' גאולה מלל ששימשה מבקרת באגף הכספים במשרד ראש הממשלה ואז התבררו לנתבע חיובי היתר.

בעקבות זאת התקיימה פגישה בין נציגי הנתבע לנציגי התובעת בה הובהר כי ערך שעה בהזמנות הינו תמיד ברוטו ואינו כולל עמלה ומע"מ. דבר זה נרשם בסיכום הדיון מיום 30/06/98, ובחלק הדן בעניינה של גב' שחר נאמר כי התובעת תבדוק את החשבונות החריגים שהוגשו ותוציא חשבונות חדשים לחודשים מרץ - מאי 1998 וכן זיכוי בגין הסכומים ששולמו ביתר בחודשים ספטמבר - נובמבר 1997.

למרות זאת המשיכה התובעת להוציא חשבונות המבוססים על ערך של 106 ש"ח לשעה ולא הגישה חשבוניות מתוקנות. כתוצאה עיכב הנתבע תשלום חלק מהחשבוניות ובמקביל ניסה לברר מהו מקור החיוב החריג.

בנובמבר 1998 מסרה התובעת לנתבע העתק מאישור נציבות מס הכנסה, שהגב' שחר מסרה לתובעת, ולפיו ניכויי מס ההכנסה שלה הינם בשיעור של 45% - 50% משכרה (להלן: " אישור מס הכנסה").

לטענת הנתבע אין הוא אמור לשאת בעלויות המסים והוא אינו נדרש לסוגיה זו, שהיא בשליטת התובעת, שעליה מוטל לבדוק את הנתונים הכרוכים בכך קודם להתקשרות עם העובד.

למרות זאת, מאחר והגב' שחר כבר עסקה בנושא שלשמו נשכרה וביצעה עבודתה כראוי, הוחלט בדיון במשרד ראש הממשלה מיום 08/11/98 כי לפנים משורת הדין ישלם משרד ראש הממשלה לתובעת בגין עבודתה של גב' שחר סך של 48.50 ש"ח לשעה ברוטו בתוספת עמלה של 41% בתוספת מע"מ, החל מיום 01/04/98.