פסק-דין בתיק א 18336/05

מבוא וטענות הצדדים

• 1.       לפניי תביעה על פי שטר חוב בסך 10,000 ש"ח, שנעשה לזכות התובעת על ידי הנתבעת 1 ונערב על ידי הנתבעים 2-4, להבטחת חיוביה של הנתבעת 1 לפי חוזה לשכירתו של משרד מאת התובעת. המדובר, אפוא, בתביעה שטרית בין 'צדדים קרובים'.
• 2.       הנתבעים טוענים כי השכירות בוטלה בהסכמה, בעקבות תאונה שאירעה לנתבעת 4, ואשר בעטיה נבצר מן הנתבעת 4 להמשיך בעבודתה בייצור והתקנת ווילונות. הנתבעת 4 הייתה בעלת המקצוע העיקרית בנתבעת 1 שעיסוקה כאמור, ולפיכך נבצר גם מן הנתבעת 1, ומן הנתבעים 2-3 שעסקו בניהול ובשיווק במסגרתה, להמשיך בפעילותם. דבר זה סיכל את תכלית החוזה בשכירת משרד לפעילותם זו של הנתבעים. בעקבות ההסכמה לביטול השכירות בנסיבות האמורות - ויתרה התובעת על השטר. הסכמות אלה ניתנו על רקע עסקה גדולה פי-עשרה שבמסגרתה שכרה הנתבעת 1 מן התובעת חניון באותו בניין, לצורך הפעלתו. עוד טוענים הנתבעים לקיזוז שוויים של פריטי ציוד שונים ששימשו בחניון והושארו בו לטובת התובעת ושוכרי החניון העתידיים.
• 3.       התובעת טוענת כי חוזה השכירות מחייב הסכמה בכתב לקיצור תקופת השכירות, שלא ניתנה בענייננו. עוד טוענת התובעת כי החוזה שולל קיזוז, ומכל-מקום שווי הפריטים המשומשים אינו בגדר סכום קצוב כנדרש לצורך קיזוז בין עסקאות שונות, כאלו הקשורות למשרד ולחניון בהתאמה.
• 4.       הנתבעים משיבים על טענות אלה כי התניה החוזית בדבר קיצור תקופת השכירות שונתה על ידי התנהגות ועל ידי הסכם בעל-פה במועד מאוחר לחוזה; וכי השווי של הציוד הוסכם בין הצדדים, ולפיכך הוא מהווה סכום קצוב.
• 5.       התובעת, מצדה, מכחישה את כל ההסכמות הנטענות על ידי הנתבעים.

6.       המדובר, אפוא, בגרסתו של מנהל התובעת מול גרסתו של מנהל הנתבעת 1, בשאלת קיומן של הסכמות בעל-פה בין הצדדים, שלפיהן תיחתך שאלת החבות השטרית.

דיון והכרעה

• 7.       במחלוקות של גרסה מול גרסה, יש משקל רב להתרשמות ממהימנותם של בעלי הגרסאות. עליי לומר כי במישור זה, התרשמתי יותר ממהימנותה של עדות הנתבע 2 מאשר מזו של מנהל התובעת.
• 8.       אמנם מדובר בגרסה מוקשה-לכאורה של הסכמות המנוגדות לחוזה בכתב. אולם, יש להניח שמדובר בחוזה סטנדרטי שמשמש את התובעת ביחסיה עם שוכריה הרבים. לעומתו, יש סימוכין לכך שמול הנתבעים התרקמה תקשורת בלתי-אמצעית, בעל-פה; מן הסתם על רקע העסקה הגדולה שביניהם בהפעלת החניון.
• 9.       סימן אחד לדבר - בהיעדרו של ביטוי כלשהו בכתב לנשיית התובעת בנתבעים בדבר דמי השכירות בגין המשרד, חרף הפניות האינטנסיביות כל כך, כביכול, שעליהן העיד מנהל התובעת. כלומר, התובעת עצמה מאשרת קיומה של תקשורת בלתי פורמאלית בעל-פה, כנטען על ידי הנתבעים.
• 10.   סימן נוסף לדבר בהישארותו של הציוד בחניון, ללא הסכם בכתב בעניינו. לא סביר שהנתבעת 1 הייתה משאירה ציוד רב ערך בלא להגיע בעניינו להבנה כלשהי עם התובעת, אשר נהנית בפועל מהישארותו המשביחה בחניון. היעדרו של מסמך בכתב בעניין זה מעיד אף הוא על קיומה של תקשורת בלתי-פורמאלית; כמקובל בין צדדים לעסקאות גדולות וממושכות, כדוגמת הפעלת החניון, שהנם גם שכנים באותו בניין המתראים לעתים תכופות.
• 11.   יצוין כי לא הייתה מחלוקת על הפסקתו בפועל של שימוש הנתבעת 1 במשרד, אלא שהתובעת טוענת כי מכוח החוזה - החיוב בדמי השכירות לא פסק עקב כך, עד תום תקופת השכירות המקורית. לו זו הייתה גישתה בפועל של התובעת, סביר שהנתבעת 1 הייתה מנהלת דין ודברים, לרבות בכתב, סביב דרישתה להקדים את החזרת המושכר לתובעת ולהיפטר מן החיוב החוזי האמור.
• 12.   כללו של דבר, היעדרו של דין ודברים בכתב, הן בעניין הפסקת השימוש במשרד, הן בעניין אי-תשלום דמי השכירות בגין יתרת התקופה, והן בעניין הציוד שהושאר בחניון, עד למועד שבו "התפוצצה" העסקה הגדולה בין הצדדים ויחסיהם נעכרו - משקפת קיומן של הבנות והסכמות, ולא מחלוקות; ולפיכך עדיפה בעיניי גרסת הנתבעים בדבר הסכמות כאמור על גרסת התובעת המכחישה אותן.

13.   סייג אחד לאמור מתחייב לגבי שוויו של הציוד שהושאר בחניון. גרסת הנתבעים אינה עקבית בעניין זה, והיא נעה בין 7,500 ש"ח, לבין 17,809 ש"ח, כאמור בתצהיר העדות הראשית מטעמה מאת הנתבע 2 מיום 11.4.05, או אף בתוספת הסכום הנקוב בחשבונית מס' 206 של 6,977 ש"ח, כאמור בתיקון לתצהיר מיום 26.6.05. התרשמותי, לרבות על יסוד מכתבו של השוכר החדש [נ/1], היא שאמנם הוסכם על רכישת הציוד על ידי התובעת, או על ידי השוכר הבא של התובעת במעורבותה של התובעת, אולם לאו-דווקא התגבשה הסכמה על שווי הציוד, ואפשר שהדבר הושאר פתוח עד להשגת סיכום בעניין זה עם השוכר החדש. בכך נשמט יסוד הסכום הקצוב החיוני לטענת הקיזוז בין העסקאות השונות. בנוסף על כך, יש טעם בטענת התובעת כי עניין הציוד שהושאר החניון מתאים יותר להידון במסגרת ת.א. (ש' ת"א) 37393/04 "הלן סיסטמס" ואח' נ' "א. יצחקי" ואח', שעניינו עסקת החניון, שם תבעה הנתבעת 1 כאן את כלל נזקיה מן התובעת כאן ואחרים, ושם ניתן יהיה לברר לאשורה גם את התביעה ביחס לציוד האמור.

סיכום

• 14.   לאור האמור, אני מעדיף את גרסת הנתבעים שלפיה התובעת הסכימה לבטל את עסקת השכירות בנוגע למשרד, ולוותר על שטר הביטחון שניתן במסגרתה, וכי התובעת לא עמדה על הדרישה החוזית הצורנית לקבלת אישורה לכך בכתב.
• 15.   אני דוחה את טענת הקיזוז, לאחר שהנתבעים לא הוכיחו חיוב בסכום קצוב של התובעת כלפיהם בקשר עם עסקת החניון בכלל והציוד שהושאר בו בפרט.
• 16.   הנתבעים נושאים באשם מסוים בגין התדיינות זו, שהייתה עשויה להיחסך לו נהגו לפי החוזה והקפידו על קבלת אישורים בכתב מן התובעת למהלכיהם בדבר סיום העסקה. לפיכך, וגם נוכח ספק מסוים שמא אמנם הייתה עמימות בדבר הסכמת התובעת כאמור, שאולי הייתה כרוכה-מכללא בציפייה, שנכזבה, להמשך מוצלח של עסקת החניון - איני רואה לעשות צו להוצאות לטובת הנתבעים.

17.   התביעה נדחית, אפוא, על יסוד הממצא בדבר ויתור על חיובם החוזי של הנתבעים, ושלא תוך קיזוז חיוב נגדי כלשהו, ללא צו להוצאות.

ניתן היום, ט"ז בתשרי, תשס"ו (19 באוקטובר 2005), בלשכתי.