פסק-דין בתיק א 18318/05

1. התובעת הגישה נגד הנתבע בקשה לביצוע שני שיקים שנמשכו לזכות התובעת וחוללו עקב הודעת ביטול. השיק הראשון על סך 88,000 ש"ח שזמן פרעונו 28.12.00 (להלן-"השיק  הראשון"). השיק השני על סך 65,000 ש"ח שזמן פרעונו 10.5.01 (להלן-"השיק השני").

2. הנתבעת הגישה התנגדות לביצוע שטר שנתמכה בשלושה תצהירים ושורת מסמכים. לאחר חקירה קצרה של אחד המצהירים בפני כב' הרשמת פומרנץ ניתנה לנתבעת רשות להתגונן.

3. בעקבות זאת הגישה התובעת תצהיר עדות מטעם המנכ"ל שלה. משאלו היו פני הדברים קבעתי התיק לישיבת הוכחות. בפתח ישיבת ההוכחות הסכימו ב"כ הצדדים כי יינתן פסק דין מנומק בדרך הרגילה על יסוד החומר שבתיק והגשת סיכומי טענות. נהיר היה כי הנתבעת פותחת בהגשת סיכומי הטענות. בהמשך, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות והטענות, הומצא בפניי מלוא החומר בגין הליך בקשה להטלת עיקולים וביטולם שהתנהלה בפני כב' ראש ההוצאה לפועל. 

4. עיקר הגנתה של הנתבעת נסמכת על כך שהשיקים האמורים בוטלו בהסכמה כנגד מתן שיקים אחרים, חליפיים במקומם. לטענתה הנתבעת נקשרה בחוזה עם משרד הביטחון לביצוע עבודות שונות בבסיס צה"ל באתר תל השומר, כקבלן ראשי. התובעת נשכרה כקבלן משנה לצורך ביצוע והקמת תאי צבע. לטענתה, נערך ונחתם הסכם ביניהן. התובעת התרשלה בגין איחורים בביצוע העבודות שכתוצאה ממנה היא נאלצה לשלם קנסות ונשאה בהוצאות שונות. לנוכח כל אלו בחודש אפריל 2001 נערכה פגישה  בין מנהלי בעלות הדין. בפגישה זו הוטחו האשמות הדדיות. בסופה של דרך סוכם כי השיק השני יבוטל ובמקומו יינתן שיק חדש על אותו סכום ליום 20.6.01. כך נעשה, והשיק  החליפי  נפרע.

ככל שעסקינן בשיק הראשון אף לגביו הושגה הסכמה כי במקומו יינתן שיק חליפי על אותו סכום שזמן פירעונו 2.2.01. אף במקרה זה השיק החליפי נפרע.

הנתבעת טוענת, מכל מקום, כי לנוכח שורה של תשלומים ששילמה, לרבות על דרך של קיזוז, ממילא זכתה התובעת במלוא התמורה המגיעה לה.

5. התובעת, בתגובתה, מלאה בטענות כרימון כנגד הנתבעת. לשיטתה הנתבעת נהגה ברשלנות ובחובבנות  בהתקשרותה בהסכם עם משרד הביטחון. כך, כאשר באותה תקופה הנתבעת עוסקת בפרוייקט מקביל ומורכב אחר, באופן  שמנהל הנתבעת לא היה פנוי והסתבך בשורה של רשלנויות שונות. כתוצאה מכך נגרמו דווקא לתובעת, ולא לנתבעת, הוצאות ונזקים. מעולם, כך המשך הטענה, לא הושג הסכם באשר להחלפת שיקים. העיכובים בעבודה היו פועל יוצא של רשלנות הנתבעת או קבלני משנה אחרים, ומכל מקום לא באשמתה של התובעת.

6. בחנתי  חומר  הראיות והטענות. נמצאו לי שורה  נכבדה של נתונים ושיקולים לחובתה של כל בעלת דין. אפתח בשורת שיקולים לחובתה של התובעת.

7. ראשית, התובעת, כמדומה, סומכת ידיה בעיקר על החזקות לטובתה מכוח פקודת השטרות. היא אינה מספקת, משום כך, כל גרסה חשבונאית משל עצמה. וכך, התובעת אינה מגישה את כרטיס הנהלת החשבונות שלה. התובעת אינה מפרטת, באורח נוקדני, את התמורה לה הייתה זכאית, לשיטתה, באופן המצדיק את התשלומים להם זכתה מן הנתבעת. אכן התובעת טוענת לנזקים נטענים שנגרמו לה על ידי התובעת. ואולם התובעת אינה טורחת לכמת את הנזקים האמורים, על מנת שישתבצו במסכת חשבונאית שתשכנע את ביהמ"ש כי התובעת לא תזכה בתשלומי-יתר, ככל שאכיר בזכאותה בגין השיק הראשון והשיק השני.

8. שנית, בעיקר, לנוכח כל אלו, לא מוסרת התובעת כל גרסה מפורטת על פיה, במסגרת דרך העסקים הרגילה, לכאורה היא הייתה זכאית, הן לשיק הראשון ולשיק השני שאת פרעונם  היא תובעת, והן לשיקים החילופיים  להם, שלכאורה נפרעו.

9. שלישית, הנתבעת טוענת כי עיון בגב השיקים מראה כי הם הופקדו רק במהלך שנת 2004, בסמוך להגשת בקשת הביצוע. טרחתי ועיינתי בגב השיקים ולא מצאתי כל אחיזה לטענה זו. מנגד, לא נמצאה לי כל תשובה מניחה את הדעת לטענתה המבוררת של הנתבעת על פיה נקטה התובעת בשיהוי חשוד. אכן, בקשת הביצוע הוגשה בחלוף 3 שנים, כשעסקינן בסכום מצטבר לא מבוטל בסך של 153,000 ש"ח, מבלי שהתובעת טורחת אף לשגר לנתבעת, ולו מכתב התראה אחד. לא נמצא לי כל הסבר בתצהיר התובעת לנתון האמור. אכן ניתן להבין כי התובעת טרחה באיתור מענה של הנתבעת ואף העסיקה חוקר פרטי לעניין זה. ואולם לא זכיתי לקבל כל ראיה מתועדת בעניין זה לא של דוחות חקירה, אף לא רישומים של רשם החברות.

אכן, השיהוי האמור הוא הנתון המרכזי לזכות הנתבעת התומך בגרסתה כי התובעת יודעת כי היא אינה זכאית לשיק הראשון ולשיק השני. משום כך השהתה במתכוון את הגשת בקשת הביצוע, תוך שהיא מהמרת שהנתבעת לא תשכיל להתגונן בפני כך.

10. מנגד, כאמור, נמצאו לי שורה של נתונים השוקלים לחובתה של הנתבעת.

11. ראשית, הנתבעת נכשלת בכשל לוגי במכלול גרסתה. אם אכן, כשיטת הנתבעת, היו לה טענות ומענות נגד התובעת, הדבר אינו מצדיק החלפת שיקים, אלא  מחייב התחשבנות שתוליד, אולי, משיכת שיקים, ובסכומים מופחתים. לנוכח כל אלו לא זוכה לאמוני כל גרסתה של הנתבעת אודות נזקים שנגרמו לה בעטיה של התובעת. מקובלת עליי, למשל, טענתה של התובעת כי ככל שהנתבעת נקנסה בגין פיגורים הדבר הוא פועל יוצא מכך שכאשר התקשרו התובעת והנתבעת, ממילא הנתבעת הייתה אז בפיגור מול המועד החוזי לו התחייבה כלפי משרד הביטחון.

12. שנית, הנתבעת טענה תחילה כי היא לא מצאה, עקב דוחק הזמנים, את ההסכם שלה עם התובעת. גם בהמשך לא הונח בפניי הסכם כאמור. ממילא כל טיעוני הנתבעת שיכול שניתן היה לתמוך אותם בהסכם זה, מתפוגגים עד מאוד.

13. שלישית, הנתבעת טורחת ליתן גרסה  חשבונאית ולתמוך אותה בכרטיס הנהלת חשבונות שלה, ובכך כמבואר יתרונה על התובעת. ואולם הנתבעת אינה טורחת לספק ראיה חשבונאית  מוחצת הנלמדת מדפי חשבון הבנק שלה, בעיקר לעניין הטענה אודות שיקים שטרחה התובעת לגבות, כך על פי הטענה, במועדים מאוחרים יותר לשיק הראשון ולשיק השני. אכן אילו נתון זה היה מוכח להנחת דעתי, ברי שהיה לו משקל נכבד ביותר לחובתה של התובעת.

14. רביעית, מכלול התנהלותה של הנתבעת, למקרא תצהירה, מעורר תמיהות וחשדות. משום מה, ובניגוד לסדר הדברים הכרונולוגי והלוגי, פותחת הנתבעת בפרשת השיק השני, ורק לאחר מכן מתארת את פרשת השיק הראשון. לשיטתה, רק בסמוך למועד פרעונו של השיק השני, התקיימה ישיבה בין המנהלים ובעקבות האשמות הדדיות הוא הוחלף בשיק באותו סכום שזמן פירעונו 20.6.01. אם אלו הם פני הדברים, לשיטת הנתבעת, מה הועילו חכמים בתקנתם? אם אכן הוטחו האשמות הדדיות, מה הרבותא שבסופה של דרך כל שקרה הוא, לטעמה, שבמקום השיק השני, שמועד פירעונו 10.5.01 על סך 65,000 ש"ח, ניתן שיק בדיוק באותו סכום, ובמועד כה סמוך, דהיינו 20.6.01?

15. חמישית, לשיטתה של הנתבעת, השיק הראשון, כזכור על סך 88,000 ש"ח, הוחלף בשיק חליפי באותו סכום שזמן פרעונו 2.2.01. ואולם חרף התחייבות התובעת, לא השיבה לה את השיק הראשון מתוך טענות דחוקות כי "השיק כבר היה במערכת". ואולם אם אלו הם פני הדברים, ודווקא על רקע הפגישה הקשה המלווה בהאשמות הדדיות, מצפה הייתי כי הנתבעת תדרוש, באותה פגישה, הן את השבתו של השיק הראשון, הן את השבתו של השיק השני. ואין צריך לומר שמצפה הייתי לדרישה מתועדת של הנתבעת בגין כל אלו, משהדבר לא קרה.