פסק-דין בתיק א 18311/96

רקע והקדמה

1.         חברת דג'לדטי בע"מ (להלן - דג'לדטי) היתה בשנת 1987 לקוח של הנתבע (להלן - הבנק). היא ביקשה וקיבלה ממנו אשראי, ובין הבטוחות שמסרה כנגד האשראי, הוסבו לו גם שני שטרי חוב, אחד נעשה על ידי התובע (להלן - לניר) ואחד נעשה על ידי חברת לניר (י.ל.) סחר בע"מ (להלן - סחר).

            משהצטברה יתרת חוב שלא נפרעה בחשבונה של דג'לדטי, הגיש הבנק את שטרי החוב (וכן שטרות נוספים שהופקדו כבטחון) לביצוע בהוצאה לפועל.

2.         לניר טוען כי השטרות ניתנו לדג'לדטי לפרעונה של הלוואה, שזו נתנה לו ו/או לסחר (על כך בהמשך). הריבית שנקבעה בהלוואה חורגת מהריבית המירבית המותרת על פי חוק, ובינתיים פרע לניר, לטענתו, את ההלוואה בצירוף הריבית המירבית המותרת, ואף על פי כן הוסיף הבנק ופרע ממנו כספים נוספים. הפרש זה, שבין הסכום ששולם כנגד פרעון ההלוואה בצירוף הריבית המירבית המותרת, ובין הסכום שנגבה ממנו למעשה, הוא סכום התביעה הנדון בתביעה זו, כאשר לצורך כך הציע לניר 3 חישובים אפשריים לחישוב הפרש זה.

3.         וכיצד נקשר הבנק להלוואה שנטלו לניר ו/או סחר מדג'לדטי, במלים אחרות: כיצד נקשר פרעון השטרות לעיסקת היסוד הנטענת? לטענת לניר, בעליה ומנהלה של דג'לדטי, ניסים דג'לדטי (להלן - ניסים), יידע את פקידי הבנק בעת בקשת ונטילת האשראי, הן אודות ההלוואה, שכנגדה ניתנו לו השטרות, והן אודות הריבית הבלתי חוקית שנקבעה לפרעונה. יתירה מזו, טוען לניר, כי חלק מהאשראי שקיבלה דג'לדטי מהבנק שימש למימון ההלוואה שנתנה לו דג'לדטי.

4.         יסוד הטהירות הוא מרכיב יסודי בסחרות השטר. היבטיה של הטהירות חוסכים מהנסב את הצורך בעריכת בירורים באשר לאספקט החיובי-חוזי, במסגרתו הוצאו השטרות לנפרע-המסב ומייתר את הצורך לבדוק את תנאי העסקה, שבמסגרתה הם הוצאו ואם נוצרו טענות הגנה באותה עסקה ( ש. לרנר, דיני שטרות, עמ' 130). בהתחשב בכך ובהתחשב בחזקת תום הלב והאחיזה כשורה הקבועה ב פקודת השטרות [נוסח חדש] (סעיף 29(ב)), מלאכתו של לניר בהוכחת תביעתו אינה קלה.

5.         להשלמת התמונה, יש להוסיף, כי לניר (ביחד עם דג'לדטי והערבים לשטרות) הגישו, אמנם, התנגדויות לביצוע השטרות, שנדחו או התקבלו בחלקן כנגד ערובה, שלא הופקדה, כך שטענות אלה לא התבררו לגופן. טענת מעשה בית דין, שהועלתה בהקשר זה על ידי הבנק התקבלה בערכאה זו, אך נדחתה על ידי ערכאת הערעור.

6.         עוד יש להוסיף להשלמת התמונה, כי תביעה זו הוגשה במקורה גם על ידי ארבעה אחרים, הערבים לשטרות, אולם שלושה מהם מחקו את תביעתם לאחר שהגיעו להסדר פשרה עם הבנק באשר לחובם בגין השטרות והרביעי לא הצטרף לבקשת רשות הערעור שהוגשה על ההחלטה לדחיית התביעה על הסף בשל מעשה בית דין.

            דג'לדטי עצמה נתבעה גם היא בתביעה זו, אולם היא הסכימה למתן פסק דין כנגדה.

באופן זה הדיון התנהל ומתנהל בין לניר ובין הבנק, בלבד.

7.         עוד בטרם דיון בהשלכות המשפטיות של טענות לניר, צריך לניר להוכיח את כל המרכיבים העובדתיים הכלולים בתביעתו. נטל זה מוטל עליו הן מכח היותו התובע בתביעה והן בשל החזקות השטריות, שפורטו לעיל.

            ואלה הם המרכיבים העובדתיים הדרושים הוכחה כדי הטיית מאזן ההסתברויות:

א.         השטרות ניתנו על ידי לניר וסחר לדג'לדטי כנגד ההלוואה האמורה.

            ב.         הבנק ידע על הקשר בין השטרות לבין מתן ההלוואה אמורה.

ג.          הבנק ידע על הריבית הבלתי חוקית שנקבעה להחזר ההלוואה.

ד.         חלק מהאשראי שקיבלה דג'לדטי מהבנק שימש למימון ההלוואה והבנק ידע על כך.

ה.         לניר שילם את כל התשלומים, הנטענים על ידו.

8.         לניר נדרש להוכיח את כל המרכיבים הללו במצטבר, שכן די באי הוכחתו של מרכיב אחד מהם כדי להשמיט את השטיח מתחת לעילת התביעה (לגבי רכיב ד' - ייתכן לראות אותו כחילופי, ולגבי רכיב ה' - ייתכן ואי הוכחת מלוא התשלומים תגרום רק להפחתת סכום התביעה, מכל מקום אין ספק בצורך בהוכחת שלושת הרכיבים הראשונים).

יצוין עם זאת, כי הבנק לא סתר למעשה את דרך חישוביו של לניר באשר לגביית הריבית העודפת (למעט מרכיב המע"מ, שלא נלקח בחשבון על ידי המומחה מטעם לניר), אך זאת, כמובן, רק בהנחה שלניר מוכיח את כל המרכיבים העובדתיים האמורים, שכולם מוכחשים על ידי הבנק.

            אני סבור, על פי המפורט להלן, כי לניר לא עמד בנטל ההוכחה של אף אחד מהמרכיבים האמורים.