פסק-דין בתיק א 18284/00

1.         עסקינן ב-4 בקשות נפרדות שהוגשו מטעם בנק לאומי לישראל בע"מ (להלן - "הבנק"), לביצוע 9 שיקים (להלן - "השיקים") כנגד הנתבעות אושרת פרץ (להלן- "הנתבעת 1"), גילה מזרחי (להלן- "הנתבעת 2"), עפרה מזרחי (להלן- "הנתבעת 3"), וחברת ראם שיווק בשר בע"מ (להלן - "הנתבעת 4") על סכום כולל של 265,583 ש"ח.

הדיון בכל הבקשות אוחד.

הנתבעות התנגדו לביצוע השיקים, ובתום הדיון בהתנגדותן, ניתנה להן רשות להתגונן.

רקע

2.         ביום 1.8.95 פתח הבנק לחברה בשם י.ד מזרחי שיווק מוצרי עוף, הודו כבד ובשר בע"מ, שמנהלה מר אלי מזרחי (להלן - "מזרחי") חשבון חוזר שמספרו 145000/09, בהתאם לתנאי ניהול חשבון חוזר דיבטורי עליו חתמה החברה (להלן: "החשבון"). ביום 19.8.96 שינתה החברה את שמה ל"פאר שיווק מוצרי בשר בע"מ" (להלן: "החברה").

3.         ביום 14.1.96 חתמה החברה על אגרת חוב, שיעבוד קבוע ושוטף- שטרות (להלן "אגרת החוב") ולפיה משכנה, בשעבוד קבע, את כל השטרות שהחברה מסרה או תמסור לבנק לביטחון או לגביה או לשמירה וזאת לטובת הבטחת תשלומם של "הסכומים המובטחים" כהגדרתם באיגרת החוב.

בהסתמך על איגרת החוב ועל שיקים שהופקדו לטובת החברה ממקורות שונים, ניתנו לחברה מעת לעת אשראים ו/או משיכות יתר בחשבון.

4.         עקב הגידול בסך התחייבויותיה של החברה, התקיימה במהלך שנת 1995 פגישה בין מנהל הסניף, מר מנפרד, לבין מזרחי, פגישה שבמהלכה הסביר  מזרחי את הצורך באשראי נוסף לצרכי השקעות שהתחייבו מדו"ח ביקורת שנערך לבקשת משרד הבריאות. במהלך התקופה שלאחר מכן, הופקדו בחשבון החברה השיקים נשוא תביעה זו מהנתבעת 1 כלתו של  מזרחי, מהנתבעת 2 - גיסתו של מזרחי, מהנתבעת 3 - בת דודתו של מזרחי ומחברת ראם שיווק מוצרי בשר, שאותה ניהל  מזרחי. 

5.         שורש המחלוקת הוא בתשעת השיקים המסוימים של הנתבעות, אשר הוגשו על ידי הבנק למימוש אך חוללו, והבנק ביקש ביצוע השיקים בהסתמך על הוראת השעבוד שבאגרת החוב, ובין היתר על הסעיפים הבאים:

סעיף 8(א) באגרת החוב - לבנק זכות עיכבון על כל השטרות שימסרו לבנק על ידי החברה, בכל עת, בין לגבייה, בין לביטחון ובין לשמירה.

סעיף 3(א) לאגרת החוב - כל שטר יחשב כממושכן לבנק מיד עם מסירתו.

סעיף 4 לאגרת החוב - לא תהיה כל הגבלה על העברת הבעלות בשטרות שנמסרו לבנק וכן לא תהיה הגבלה על משכונם.

טענות הצדדים

6.         לטענת הבנק, יש לדחות את התנגדותן של הנתבעות לביצוע השטרות בשל היותו אוחז בשטרות כשורה לפי סעיף 28 לפקודת השטרות.

6.1        הבנק "אוחז" - משום שהשיקים נשוא ההליך סוחרו לבנק על ידי הנפרעת וכי הבנק אוחז בהם.

6.2        הבנק "נטל את השטר כשהוא שלם ותקין לפי מראהו"- מאחר שאין כל פגם בשטרות.

6.3        הבנק "נעשה אוחז השטר לפני שעבר זמנו" - מאחר שהבנק אחז בשטר לפני מועד זה וכי קיימת חזקה לכאורה מכוח סעיף 35(ד) לפקודת השטרות שכל סיחור נעשה לפני שעבר זמנו של השטר וחזקה זו לא נסתרה בענייננו.

6.4        לבנק "לא היתה לו ידיעה שהשטר חולל לפני כן"- מאחר שבמועד סיחורם של השיקים לבנק, טרם הגיע מועד פרעונם, וממילא במועד זה טרם חוללו השיקים באי-פרעון.

6.5        הבנק "נטל את השטר בעד ערך"-  מאחר והבנק הוכיח אחיזה בעד ערך כאשר המדובר בשטרי טובה וגלגולי שיקים. ובנוסף משום שניתנה תמורה ו/או ערך בעד השיקים, אף בטרם כשלון התמורה, אם בכלל. וכן בהתאם לחזקת סעיף 29(א) לפקודה, לפיו אין אדם מתקשר בשטר וחותם עליו אלא חלף התמורה. מעבר לכך טוען הבנק כי הלכה פסוקה היא כי הפקדות שיק לגבייה, לעכבון לביטחון,  נכיונות למתן אשראי בגין השיק ומשיכות יתר , מהוות מתן ערך.

6.6        הבנק "נטל את השטר בתום לב ובשעה שסיחרו לו השטר לא הייתה לו ידיעה שזכות קניינו של המסחר פגומה" -  הבנק תומך יתדותיו בעדותו של מנהל הבנק המכחיש לחלוטין מתן ייעוץ למזרחי לגייס ולהפקיד ממסרים דחויים, מטעם קרובי משפחתו. עוד טוען הבנק כי מדובר בניסיון הונאה שהבנק נפל קורבן לו, לטענתו, " הנתבעות היו שותפות לנסיון הונאה רחב היקף במסגרתו הופקדו בחשבון החברה שיקים רבים בסכומים לא מבוטלים שנמשכו על ידי גורמים שונים ובינם הנתבעות שסורבו במועד הצגתם לפרעון עקב העדר כיסוי ו/או הוראת ביטול על-מנת לאפשר לחברה לקבל אשראי מבלי שהייתה כוונה כי השיקים יפרעו מלכתחילה."

            עוד נטען כי השיקים הופקדו במכוון בקומה העליונה של סניף הבנק אצל פקידי קבלה שלא הכירו את משפחת מזרחי ועסקיה, מתוך מטרה ברורה להוליך את הבנק שולל, על ידי מצג של בטחונות שווא, שבהסתמך עליהם הקצה הבנק אשראי לחברה.