פסק-דין בתיק א 182751/02

1.         בפניי תביעה בגין ליקויי בנייה בדירה שרכשו התובעים מהנתבעת ברח' מבוא הדס 2ב' בצור הדסה.

2.         חוזה המכר לרכישת הדירה נחתם ביום 30.11.1999. החזקה בדירה נמסרה לתובעים ביום 2.2.2000.

3.         התובעים טוענים כי בסמוך לאחר מסירת החזקה בדירה נתגלו בה ליקויים שונים. פניות התובעים לנציגי הנתבעת לא הועילו. בשלב מסויים שכרו התובעים את שרותיו של מהנדס מומחה, מר יצחק ילסקי, אשר ביום 15.1.2001 הכין חוות דעת בענין הליקויים בדירת התובעים. על פי חוות דעתו עלות תיקון הליקויים מסתכמת בסך של 32,304 ש"ח כולל מע"מ.

4.         לאחר שהתובעים העבירו לנתבעת את חוות דעתו של המהנדס ילסקי, שלחה הנתבעת מהנדס מטעמה, הוא אינג' רפי מנוס. זה הכין ביום 25.2.2001 חוות דעת לקונית, בה נקבע כי אין בדירה ליקויים למעט 4 אריחים שבורים, מרצפת אחת ששקעה ותיקון צבע במעקה. בדיעבד התברר כי אותו מהנדס הכין חוות דעת נוספת, באותו יום ממש, ובה נקבעו ממצאים הפוכים לאלה שבחוות דעתו הראשונה. חוות הדעת הנוספת לא גולתה לתובעים אלא רק לאחר הגשת התביעה. כך למשל, בעוד שבהתייחסו לגובה המדרגות בס' 1.2 לחוות דעתו האחת, קבע המומחה מנוס כי "גובה נבדק ותקין" ומסקנתו- "אין ליקוי", הרי שבחוות דעתו השניה, מאותו יום ממש, קבע כי "אכן גובה המדרגות אינו אחיד ונע בין 18.5 ל- 20 ס"מ", ומסקנתו- "קיים ליקוי". דוגמא נוספת: בהתייחס למסעד היד שלא הותקן, קבע בס' 1.3 לחוות דעתו כי "אין ליקוי", וראה זה פלא- בחוות דעתו השניה מאותו היום הגיע למסקנה הפוכה- "קיים ליקוי".  יש להתייחס בחומרה להתנהגותם זו של המהנדס רפי מנוס, ושל הנתבעת, ששכרה את שרותיו, משום שיש בה כדי לעשות פלסתר את המוסד של חוות דעת מומחה מטעם בעל דין ולקעקע את מידת האמון שבית המשפט מוכן לתת בחוות דעתו של מומחה שאינו מטעם בית המשפט.

5.         לאחר הגשת התביעה מינה בית המשפט מומחה מטעמו, הוא המהנדס אבי כהן. זה ערך שתי חוות דעת. בחוות הדעת הראשונה, מיום 18.11.2002, העריך את עלות תיקונם של הליקויים בסכום של 31,866 ש"ח כולל מע"מ. ושוב, נמצאנו למדים עד כמה היתה מופרכת חוות דעתו הראשונה של מומחה הנתבעת, שפטר את רשימת הליקויים כמעט בלא כלום.  בעקבות דין ודברים הוסכם בין בעלי הדין כי הנתבעת תתקן את הליקויים בהתאם לחוות דעתו של מומחה בית המשפט. התיקון בוצע בחודש יולי 2003, לאחר שהתובעים פינו את הדירה למשך תקופת התיקונים. לאחר ביצוע התיקונים ביקר מומחה בית המשפט פעם נוספת בדירה, וחיווה דעתו ביום 24.12.2003 כי עלות תיקונם של הליקויים שלא תוקנו הינה 8,850 ש"ח כולל מע"מ.

6.         בהתאם להסדר דיוני הגישו הצדדים תחשיבי נזק שנתמכו בתצהירים.

7.         התובעים טענו כי יש לפצותם בגין נזקים כדלקמן:

            ליקויים שנותרו בדירה- 10,000 ש"ח

            אי התאמה של דלתות שהוסרו במסגרת התיקונים- 1,000 ש"ח

            עוגמת נפש, טרדה ואי נוחות- 15,000 ש"ח

            הוצאות משפט- 20,000 ש"ח

            שכ"ט מומחה התובעים- 1,200 ש"ח

            חלקם של התובעים בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט- 2,360 ש"ח

            המחצית הראשונה של אגרת התביעה- 1,124 ש"ח

            המחצית השניה של אגרת התביעה- 979 ש"ח.

8.         הנתבעת ערכה תחשיב נזק נגדי, ובו טענה כי נגרמו לה נזקים כדלקמן:

            תשלום לתובעים בגין דיור חלופי בתקופת התיקונים- 4,180 ש"ח

            חלקה של הנתבעת בשכ"ט המומחה מטעם בית המשפט- 2,360 ש"ח

            תשלום בגין חוות דעת משלימה של המומחה מטעם בית המשפט- 3,816 ש"ח