פסק-דין בתיק א 182478/02

מבוא

1.         התובע, יליד 1968 נפגע בשתי תאונות דרכים . התאונה הראשונה מיום 4.6.00 שהאחריות לה הינה על הנתבעת 1 להלן: הדר. התאונה השניה מיום 22.1.02 שהאחריות לה הינה על הנתבעת 2 להלן: אריה.

2.         הנתבעת 2 טוענת גם בשאלת החבות ואף העידה את הנהג ברכב המעורב בתאונה הנטענת.

3.         שתי התאונות הינן תאונות עבודה אלא שהתובע לא פנה למל"ל למימוש זכויותיו שם.

שאלת החבות בגין התאונה השניה

4.         אריה טוענת כי בין רכבו של התובע לבין רכבו של הנהג הפוגע הייתה נגיעה בלבד. היא  סומכת טיעונה זה על עדותו של אותו נהג, מר אליעזר דוק.

5.         ייאמר מיד שאף הנהג אינו מכחיש שפגע בתובע. כל שהוא טוען הוא שהפגיעה הייתה קלה וכי לא ראה כי לרכבו של התובע נגרם נזק כתוצאה מהפגיעה. מכאן מבקשת אריה לקבוע כי התובע לא נפגע בתאונה השניה.

6.         עדותו של מר דוק אין בה כדי לאיין את טענת התובע כי נפגע באותה תאונה. לא באה כל עדות מומחה לעניין הקשר הסיבתי האפשרי שבין פגיעה מסוג זה לבין הנזק הגופני.

7.         על כן עסקינן בפגיעה בשתי תאונות דרכים וכל שנותר לדון הוא בשאלת הנזק.

הפגיעה והנכות הרפואית

8.         בתאונה הראשונה נפגע התובע בעת שרכב התנגש ברכבו מאחור. התובע טופל בבי"ח השרון לאחר שהתלונן על כאבים בצוואר ובראש. בהמשך התלונן על טיניטוס באוזן ימין וסחרחורת.

בתאונה השניה נפגע שוב מאחור בעת שנהג ברכב. התובע התלונן על כאבי צוואר וגב תחתון וכן על החמרת הטיניטוס והסחרחורת.

9.         ד"ר הימלפרב מונה כמומחה רפואי בתחום א.א.ג ליתן חוות דעתו באשר להשלכות פגיעתו של התובע בתאונות. המומחה הפנה את התובע לבדיקת ENG  ובדיקת יציבה בבי"ח איכילוב עובר לעריכת חוות דעתו. תוצאות הבדיקות הראו ביצוע ירוד של בדיקת הסקדות, חולשת מבוך מימין של 26% והפרעה בתפקוד המערכת הווסטיבולרית.

10.        המומחה ניתח את בדיקות השמיעה שנעשו לתובע לאחר שתי התאונות ומצא כי לאחר התאונה הראשונה לא הראתה בדיקת השמיעה ירידה כזו אשר מזכה לכשעצמה באחוזי נכות בגין הטיניטוס. אלא שלאחר התאונה השניה כבר נמצא ליקוי שמיעה תחושתי עצבי בתחום התדרים הגבוהים בשתי האוזניים ועל כן יש מקום לקבוע 10% נכות לפי סעיף 72 (4) ד II   למבחני המל"ל.

המומחה מציין כי נראה לו שכבר בתאונה הראשונה נגרם נזק למערכת השמיעה שלא התבטא בבדיקת השמיעה ואילו התאונה השניה הגבירה נזק זה. על כן נראה לו נכון לחלק את הנכות שווה בשווה בין שתי התאונות.

11.        באשר לתלונות התובע על סחרחורת, קובע המומחה כי בדיקת הENG- שבוצעה לאחר התאונה הראשונה מצביעה על פגיעה במערכת הווסטיבולרית הפריפרית משמאל והיא מזכה ב-20% נכות. לאחר התאונה השניה נמצאה פגיעה במערכת הווסטיבולרית מימין. לאור ממצאים אלה מעריך המומחה כי גם בתאונה השניה הייה פגיעה במערכת הווסטיבולרית אך הנכות אינה משתנה. את הנכות הוא מחלק בין התאונות.

12.        על-פי חוות דעתו של ד"ר הימלפרב נכותו המשוקללת הרפואית של התובע בגין שתי התאונות עומדת על 28% נכות ובחלוקה בין התאונות - 14% נכות לכל תאונה.

13.        ב"כ הנתבעת 2 שלח שאלות הבהרה למומחה . המומחה נותר איתן בדעתו שגם לתאונה השניה חלק בסך כל הנכות הקיימת בתובע וכי מצבו אכן מתאים ל - 20% נכות בגין הפגיעה הווסטיבולרית.

המומחה לא זומן לחקירה.

14.        ב"כ הנתבעת 1 מפנה בסיכומיו לפסק דיני בעניין ת.א. 30431/98 איתן דורי נ' איילון חברה לביטוח בע"מ ואח' פורסם בדינים שלום כרך כד עמ' 157. במקרה שם לא ראיתי לקבל את קביעת המומחה (ואין מדובר באותו מומחה). אין המקרה שם דומה לעניין כאן. שם סמך המומחה על מכלול נתונים סובייקטיביים ובהם תלונות התובעת, טענתה כי מדובר בחבלת ראש וכו'. במקרה שבפני כאן סמך המומחה את קביעתו על ממצאים אובייקטיביים שעלו בבדיקות שנעשו לתובע בסמוך לאחר התאונה ובסמוך למתן חוות דעתו.

כך גם לא ראיתי כי הוכחה הטענה כי העובדה שהתובע עבד בצעירותו, זמן מה כתקליטן היא שגרמה לנכותו. המומחה לא נשאל על כך ולא הומצא כל מסמך רפואי מעברו של התובע שילמד על בעיות שמיעה או טיניטוס עובר לתאונות. 

15.        לאחר ששבתי ועברתי על חוות דעתו של ד"ר הימלפרב ועל תשובותיו לשאלות ההבהרה, ראיתי לאמץ את מסקנותיו הן לעניין הקשר הסיבתי הרפואי והן לעניין שיעור הנכות.