פסק-דין בתיק א 182375/02

מבוא

1.                    מדובר בתביעה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה - 1975 (להלן:"החוק").

התובע, שלום סופר (להלן: "התובע"), יליד 1960, חבר ונהג אוטובוס בחברת "דן", טוען כי ביום 3.1.97, נפגע בתאונה המהווה על פי נסיבותיה, תאונת דרכים  (להלן: "התאונה").

הנתבעות מכחישות את נסיבות ארוע התאונה וטוענות כי אין מדובר ב"תאונת דרכים", כמשמעה בחוק. כן חלוקים הצדדים, בשאלת גובה הנזק.

נסיבות אירוע התאונה

2.                    התובע תאר את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "ביום 3.1.97, בסביבות השעה 17:00 הגעתי עם האוטובוס לתחנת הדלק בחניון באזור חולון. בעת שהאוטובוס תודלק ע"י מתדלק בתחנה, רציתי לסמן את הגעתי לתחנה... לשם כך התחלתי לרדת מהאוטובוס...ובזמן ירידתי כאשר רגל שמאל עומדת על מדרגת האוטובוס התחתונה והימנית כבר על משטח התדלוק, החלקתי על כתם שמן ו/או סולר בתחנת הדלק" (סעיף 3 לתצהיר, ת/1). בחקירתו הנגדית, ציין התובע כי אינו זוכר עם איזה רגל ירד מהאוטובוס אך היות והינו ימני, סביר כי ירד עם רגל ימין. עוד העיד התובע כי לא ראה, בטרם נפילתו, את כתם הסולר שהיה על על הרצפה (עמ' 8-7 לפרוטוקול). במסגרת חקירה חוזרת, שב  התובע והסביר את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: " ירדתי מהאוטובוס, כשהדלת הקדמית נמצאת מול הבוטקה.... כשירדתי מהאוטובוס, ירדתי מהדלת הקדמית על מנת לפנות ימינה והדלת נפתחה כלפי חוץ, כלפי שמאלה. הייתי חייב לעשות מעקף כדי להיכנס. בזמן הירידה, ירדתי לשטח של 22 ס"מ כדי לייצב את הגוף שלי עם רגל שמאל, הפעלתי את המשקל שלי ועקב כך, נפלתי. עקב התנועה הסיבובית שהלכתי כדי לייצב את הגוף שלי במקום הצר של 22 ס"מ, אז נפלתי" ( עמ' 18 לפרוטוקול).

התובע שב ונשאל בחקירתו הנגדית, מדוע בתעוד הרפואי ובטופס התביעה למוסד לביטוח לאומי (להלן : "המל"ל"), לא צויין כי מדובר בתאונת דרכים, והשיב: " לא תרגמתי את זה לתאונת דרכים. חשבתי שמדובר בתאונת עבודה" (עמ' 10 לפרוטוקול). התובע הוסיף והעיד כי לא דיווח למשטרה על התאונה שכן לא היה מדובר בפגיעה של צד שלישי וכי "...זה רק אני. לא תירגמתי את זה ככה לגבי, ראיתי את זה כקטע שקשור לעבודה" (עמ' 10  לפרוטוקול).

3.                    כן העיד מטעם התובע, מר יוסי הורביץ (להלן: "הורביץ"), אשר עבד, במועד הרלוונטי, בדן והיה עד לארוע התאונה.  בתצהירו, תאר הורביץ את נסיבות ארוע התאונה, כדלקמן: "...כשהגעתי סמוך ל"בודקה" בו נעשה הרישום אותו הייתי מעוניין לבצע, ראיתי את החבר, סופר שלום, כשהוא מחליק על המדרגה התחתונה הקדמית של האוטובוס כאשר רגל אחת שלו היתה מונחת על המדרכה והאחרת על המדרגה התחתונה של הפתח הקדמי של האוטובוס...הדלת הקדמית שלו היתה ממש מולי. את הנפילה ראיתי ממרחק של כחצי מטר. על הרצפה היה כתם של שמן וסולר שעליו החליק שלום" (סעיף 4 לתצהיר, ת/3).

בחקירתו הנגדית, עומת הורביץ עם דברים שמסר לחוקר מטעם הנתבעות, העד בועז טובבין (להלן: "החוקר"), בשיחה מיום 5.12.02, כמפורט בתמליל שצורף לתצהיר החוקר נ/16.

לטענת ב"כ התובע, לא הוכחה קבילות הקלטת שכן החוקר אישר בעדותו כי הקלטת יצאה מרשות משרד החקירות ונשלחה לתמלול. בנסיבות העניין, לא ראיתי להידרש לשאלת הוכחת התנאים לקבילותה של הקלטת שכן גם בהנחה שהקלטת קבילה כראיה, סבורה אני כי אין בקלטת כדי לסייע לנתבעות בטענתן. לבקשת הצדדים, האזנתי בקשב רב לקלטת ועל אף רעשי הרקע וקטעים קצרים שאינם ברורים, נראה כי התמליל שצורף לתצהיר החוקר, נאמן לקלטת. יחד עם זאת, סבורה אני כי הורביץ היטיב להסביר בחקירתו הנגדית את הסתירות, לכאורה, בין הדברים שמסר לחוקר לבין עדותו בדבר נסיבות אירוע התאונה.

הורביץ נשאל הכיצד יתכן שלחוקר אמר כי אינו זוכר את פרטי המקרה ואילו בתצהירו, מסר פרטים לגבי נסיבות התאונה והשיב כי כפי שאמר לחוקר,  אין הוא זוכר פרטים כמו יום ושעה, אך :"...אני זוכר שהיתה נפילה. אני זוכר את  מצב הנפילה, שהוא נפל כשהוא ירד מהאוטובוס. אני זוכר את הנפילה תוך כדי הירידה מהאוטובוס" (עמ' 20-19 לפרוטוקול), ואכן כפי שמצוין בעמ' 2 לתמליל, הורביץ השיב לחוקר: "כן אני זוכר משהו, נדמה משהו החליק ליד המשאבה, שמה משהו החליק".

הנתבעות מסתמכות על דברי הורביץ לחוקר כי התאונה ארעה ללא קשר לאוטובוס כאמור בעמ' 6 לתמליל:

" חוקר: יכול בתוך האוטובוס?

יוסף: לא! באוטובוס לא.

חוקר.....

יוסף: באוטובוס לא. אני כמעט בטוח שלא באוטובוס.

חוקר: או יכול להיות במדרגות של האוטובוס?

יוסף: זה היה בתחנת הדלק עצמה  נדמה לי....הוא הלך שמה על קטע, כתם של שמן ליד ה... איפה שנדמה לי חותמים או ששמה איפה שהיה בוטקה..

חוקר: יכול להיות שזה תוך כדי ירידה מהאוטובוס.

יוסף:לא, לא זה לא היה באוטובוס. לא. זה היה ליד תחנת הדלק זה היה

חוקר: לא קשור לאוטובוס