פסק-דין בתיק א 18218/04

1.         התובע הגיש נגד הנתבעים כתב תביעה על סך 50,000 ש"ח ולהלן תמציתו:

א.         הנתבע 1, מוסד אקדמי שמקום מושבו בעיר ברלינגטון שבארצות הברית, יחד עם הנתבעת 2, יסדו שלוחה אקדמית בתל-אביב (להלן - המכללה או הנתבעת).

ב.         הנתבעים פרסמו עצמם ברבים ופתחו במכללה מספר מסלולי לימוד לתואר ראשון הנפרשים על פני שלוש שנות לימוד.

ג.          התובע נרשם בחודש אוגוסט 2002 ללימודים במכללה, במסלול לימודים לתואר ראשון מערכות מידע/פיתוח תוכנה. התובע התקבל ללימודים והחל את לימודיו בסמסטר קיץ 2002. כמו כן, סיים את סמסטר חורף 2003. בסיום הסמסטר פנו אליו נציגי הנתבעים והודיעו לו, כי מסלול הלימודים לתואר ראשון במדעי המחשב עומד להיסגר והמליצו לו להמשיך במסלול לתואר ראשון במינהל עסקים תוך התחייבות, שכל התלמידים במסלול זה יסיימו את הלימודים לתואר במכללה.

ד.         התובע קיבל את עצת הנתבעים והמשיך את לימודיו במסלול לתואר ראשון במינהל עסקים. התובע סיים שנת לימוד (שלושה סמסטרים) וצבר כ-42 נקודות זכות מתוך 120 נקודות המזכות בתואר ראשון.

ה.         כאשר פנה התובע לתאם את מערכת השעות לשנה השנייה ללימודיו נאמר לו, כי הוא לא יכול להשלים את התואר במכללה ואז התברר לתובע כמו גם לתלמידים נוספים, כי לא יהיה באפשרותם לסיים את לימודיהם מאחר והנתבעים מתכוונים לסגור את המכללה בחודש יולי 2004. בעקבות זאת נאלץ התובע להפסיק את לימודיו.

ו.          מוסדות אקדמיים אחרים אינם מכירים בקורסים של המכללה, אלא אם מדובר במוסד אמריקאי, שיש לו סניף בישראל וזאת רק לאחר דיון בועדה האקדמית של אותו מוסד ולפי שיקול דעתו. זאת ועוד, גם במקרים בהם מקובל להכיר באותם קורסים, הסטודנט חייב לשלם למוסד האקדמי שכר לימוד השווה לשלוש שנות לימוד.

ז.          הנתבעים חייבים להחזיר לתובע את מלוא שכר הלימוד ששילם וכן פיצויים בגין ביטול זמן, עוגמת נפש, הפרת התחייבות, מצגי שווא ורשלנות. התובע זכאי לקבל מהנתבעים את הסכומים הבאים: שכר לימוד ששילם לנתבעים - 18,500 ש"ח, ביטול זמן - 25,500 ש"ח, עוגמת נפש - 30,000 ש"ח. סך הכל 74,000 ש"ח. התובע העמיד את תביעתו על סך 50,000 ש"ח בלבד.

2.         הנתבעת 2 הגישה כתב הגנה, להלן תמציתו:

א.         התובע שילם עבור שנת לימודים אחת ובגינה קיבל לימודים ושירותים. עם סיום שנת הלימודים החליט התובע, כי אין ברצונו להמשיך את לימודיו אצל הנתבעת 1 אלא במוסד אקדמי אחר. התובע לא נרשם להמשך לימודיו ולא שילם שכר לימוד.

ב.         הנתבעת 1 מילאה את התחייבויותיה כלפי התובע ולא הפרה את ההתקשרות עימו. התובע יכול היה להמשיך את לימודיו ולהשלים את חובותיו האקדמיות לתואר ראשון, כמו סטודנטים אחרים אשר למדו עימו ועומדים לסיים את התואר הראשון בסמסטר קיץ תשס"ד.

ג.          הנתבעת שלחה לתובע מכתב בו ציינה, כי לאור העובדה שלא נרשם ללימודים לסמסטר נוסף, הוא אינו תלמיד מן המניין.

ד.         מערכת השעות אשר צורפה על ידי התובע אינה נכונה, זו מערכת השעות כפי שהיה אמור התובע ללמוד אך לא למד אותה בפועל. כמו כן, שיקול הדעת הבלעדי לקביעת מערכת השעות שמור לנתבעת.

ה.         נקודות הזכות שהתובע צבר יוכלו לשמש אותו במוסד לימודים אחר, מה גם שהתובע בחר שלא להמשיך את לימודיו אצל הנתבעת 1 ועל כן נגרמו לנתבעת נזקים, אשר בגינם קיימת לה זכות להיפרע מהתובע. לנתבעת נגרמו נזקים מכך שהתובע הפסיק את לימודיו וטוענת לזכות קיזוז בסך 1,919 ש"ח מאת התובע. התובע קיבל הנחה בסך 8% מהתשלום בגין שכר לימוד וזאת בתנאי שילמד תואר מלא אצל הנתבעת. התובע בחר שלא לסיים את לימודיו אצל הנתבעת ומשכך הוא אינו זכאי להנחה אותה קיבל בפועל.

3.         הנתבעת 1 נמחקה מכתב התביעה.

4.         כל אחד מבעלי הדין, הגיש תצהיר עדות ראשית אחד. התובע הצהיר בעצמו ואילו מטעם הנתבעת הוגש תצהיר המנכ"ל, מר אורי טישלר.

            אין מחלוקת בין הצדדים, שהתובע נרשם בחודש מאי 2002 ללימודי תואר ראשון למערכות מידע ופיתוח תוכנה. לשם זכאות לתואר היה עליו לצבור 120 נקודות אקדמיות.

התובע הפסיק את לימודיו בקיץ 2003 לאחר שלושה סמסטרים, במהלכם צבר 42 נקודות זכות אקדמיות. הנתבעת המשיכה להפעיל את המכללה למשך ארבעה סמסטרים נוספים ולאחר מכן סיימה את פעילותה בישראל.

            המחלוקת העיקרית בין הצדדים היא, האם יכול היה התובע להשלים, במהלך ארבעת הסמסטרים שנותרו, את נקודות הזכות האקדמיות, שישלימו את 120 נקודות הזכות הנחוצות לקבלת התואר או לחלופין, ללמוד במוסד לימודים אחר, שיכיר בלימודיו אצל הנתבעת.