פסק-דין בתיק א 1817/03

       מבוא

1. 4 שיקים לא סחירים בסכום כולל של 10,479 ש"ח שנמשכו לפקודת התובעת בלבד, הופקדו בחשבונו של צד ג'  המתנהל בסניף הנתבע.
2. התובעת טענה כי 4 השיקים נגנבו ממנה ובשל רשלנות הבנק התאפשר פרעון השיקים למרות היותם למוטב בלבד, בשל כך הגישה התובעת תביעה כנגד הבנק לתשלום סכום של 100,500 ש"ח, שהוא סכום המשקף לטענתה את נזקיה הישירים והעקיפים.
3. הבנק הנתבע כפר בחבותו, הסביר כי השיקים הופקדו ע"י צד ג' בחשבונו המתנהל בסניף הבנק כשהוא מציג מצג לפיו צד ג' הוא המוטב על פי השיקים. בנוסף גרם הבנק לאחר שנודע על טענות התובעת לזיכוי בגין שני שיקים מתוך הארבעה, שיקים בסכומים של 3,469 ש"ח ו-3,540 ש"ח אותם הוא היה מוכן לטענתו להשיב לתובעת והוא היה מוכן לשלם לתובעת את הסכום הכולל של שני השיקים האחרים- 3,470 ש"ח כנגד ויתור על טענותיה כלפיו.
4. צד ג' אישר כי הפקיד השיקים הנ"ל בחשבונו, אותם רכש במסגרת עסקת ניכיון שיקים, הוא כפר כי הציג עצמו כמוטב על פי השיקים והסביר כי לא הבחין כי מדובר בשיקים המיועדים למוטב בלבד.

5. לאחר שהוגשו תצהירי העדות הראשית מטעם התובעת והנתבע, הגיעו כל שלושת הצדדים להסכמה להכרעת הדין על פי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ובהתאם לכך סיכמו הצדדים טיעוניהם בע"פ.

       תמצית טענות הצדדים.

6. התובעת כפרה בקבלת מכתבו של הנתבע מיום 21.1.03 בו הוצע לה  לקבל 3,470 ש"ח ביחד עם שני השיקים שלא כובדו. התובעת בטיעוניה הדגישה את הדרך הבלתי ראויה בה פעל הבנק, לטענתה לא ניתן לקבל את גרסת פקידת הבנק הגב' קורן המתארת בסעיף 7 לתצהירה כי האותיות א.ח. בשם הנפרע "א.ח. הדברות בע"מ" יכלו להחשב כראשי התיבות של מר אבנר חדד, שכן לטענת התובעת המוטב היחידי אשר יכול היה להסב את השיק הינה התובעת ששמה לא דומה לשם "אבנר חדד" ובמיוחד שההפקדה נעשתה לחשבון "הצריף-אב".
7. התובעת טוענת לקיום יחסים מיוחדים בין הנתבע לבין הצד השלישי שהועדף במקרה זה שלא כדין על פני התובעת. לטענתה הנתבע ידע שהצד השלישי לא עוסק בהדברות והיא מדגישה את העובדה כי לאחר פרעון שני השיקים הראשונים, ביקר מנהל התובעת בבנק והתריע בפני סגנית מנהל הסניף בדבר שיקים נוספים שאמורים להיות מופקדים ולמרות זאת כיבד הבנק את שני השיקים הנוספים שהופקדו לאחר מכן- שיקים שהיו לפקודת התובעת בלבד.
8. התובעת טוענת כי הנתבע לא נהג במקצועיות, תוך קיום החובות המוטלות עליו. מנהל התובעת חזר והדגיש כי הנתבע אינו שומר חינם ועליו לקיים החובות המוטלות בבנק במדינת ישראל.
9. מנהל התובעת הפנה לתלונה שהגיש במשטרה שהעתקה צורף לתביעה. הוא הכחיש כי מר איתן רז שהוזכר בטיעוני הצדדים היה שותפו והוא הכחיש כי הוגשה תלונה למשטרה ע"י איתן רז כנגד התובעת.
10. מנהל התובעת הבהיר כי הוא לא מיהר להגיש תביעתו כטענת הנתבע, הוא תאר את מגעיו עם מינהלת הבנק והמפקח על הבנקים והבהיר כי התובעת שניזוקה מרשלנות הבנק לא היתה צריכה להמתין זמן נוסף.

11. באשר לנזק טענה התובעת כי מעבר לנזק הישיר בגובה השיקים, נגרם לה נזק של אובדן ימי עבודה, נסיעות ללקוחות ולבנק, הוצאות שונות, איבוד לקוחות, ביזבוז זמן, ייעוץ משפטי של עורך דין, עוגמת נפש ואגרת בית משפט.
12. הבנק הנתבע בפתיחת טיעוניו נימק את כיבוד השיקים למרות היותם בלתי סחירים במצג מטעה שהציג הצד השלישי במועד ההפקדה.
13. לטענת הנתבע מיד לאחר פניית התובעת ביום 31/12/02 הוא מסר תגובתו תוך זמן סביר ואף פעל ביעילות אל מול הבנקים אשר מחשבונם נמשכו השיקים.
14. הנתבע מדגיש כי שני שיקים הושבו לבנק תוך זיכוי החשבונות, עובדה שהביאה להקטנת הנזק. התובעת יכולה היתה לקבל את שני השיקים הנ"ל לחזקתה מיד לאחר מכן ולמעשה לגבותם באותו מועד ובאשר לשני השיקים האחרים בסכום 3,470 ש"ח הבנק היה מוכן לשלם תמורתם לתובעת כנגד הצגת תלונה במשטרה וויתור על תביעות, שני תנאים שהתובעת לא קיימה.
15. לטענת הנתבע, כתב התביעה לוקה באי דיוקים שנכנסים לגדרו של חוסר תום לב. שכן לטענתה התובעת בחרה להעלים מבית המשפט את דבר קיומו של סכסוך עסקי פנימי בתוך החברה בין מר בודן לבין שותפו מר איתן רז ובהיותו "עובד" שהואשם על ידה בגניבת השיקים הינו אלא שותפה של התובעת. לגרסת הנתבע בין השותפים מתנהלות במשטרת ישראל תלונות הדדיות על גניבת שיקים וזו הסיבה שמר בודן לא הצליח להביא את אישור המשטרה הנדרש.
16. הנתבע טוען כי התובעת מנסה להיפרע פעמים פעם מהנתבע ופעם ממר רז.
17. הנתבע חולק על הנזקים הנטענים, לדבריו לא הוכח כי התובעת לא יכולה לפנות לנמשכים ולקבל את כספה ובמיוחד במועד בו הוצע לה לקבלם בחזרה- מועד הסמוך למועד הפקדת השיקים. לגרסת הנתבע זו פעולה שאדם סביר היה נוהג ובמקום זה בחרה התובעת לתבוע את הנתבע.