פסק-דין בתיק א 18138/01

1.         התובע הגיש תביעה על סך 378,146 ש"ח נגד הנתבע 1 (להלן: "חודור") ונגד בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ (להלן:" הבנק").

            המועדים הרלוונטים לתביעה הם בשנת 1994. התביעה הוגשה בשנת 2001.

2.         לאחר שהחל שלב ההוכחות בתיק, הגיעו התובע והבנק להסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין ולפיכך, ניתן פסק הדין דנן רק בנוגע למערכת היחסים בין התובע ובין חודור.

3.         רקע עובדתי:

א)         חודור עסק בין היתר במועדים הרלוונטים לכתב התביעה בניהול תיקי השקעות וניירות ערך.

בחודש ינואר 94, כאשר התובע היה סטודנט בן 22, הוא קיבל המלצה מחבר לפנות לחודור על מנת שינהל את תיק השקעות ניירות הערך שלו.

חודור נעתר לבקשה. הצדדים חלוקים באשר לתוכן ההסכמה שהיתה ביניהם

חודור הפנה את התובע לחתום על המסמכים הדרושים בבנק אצל פקיד בשם אורי כהן ממחלקת ניירות הערך שבבנק.

ב)         ביום 30/1/94 הוחתם התובע בסניף הבנק על מסמכים ועל הסכם ניהול תיק בינו ובין חודור.

לתובע היה באותו זמן תיק השקעות בשווי של כ- 39,000 ש"ח וכיון שחודור לא הסכים לנהל תיק ניירות ערך שסכומו המינימלי פחות מ- 100,000 ש"ח (כך לגרסתו של התובע), פנו הוא ואימו - דבורה פלאח לבנק, שם הוצע להם להמתין חודש ימים, עד שיגיע מועד פרעון של תוכנית חסכון שלהם, והוצע להם לקחת הלוואה על סך 70,000 ש"ח, שמחציתה תפרע תוך חודש ימים עם פרעון תוכנית החסכון, והיתרה אמורה היתה להיות מכוסה על ידי ניירות הערך.

ג)          בין התאריכים 4/2/94 ל- 6/2/94 רכש חודור דרך חשבונו של התובע ניירות ערך בסכום של 163,130 ש"ח.

בתקופה שבין 10/3/94 עד 25/5/94 מכר חודור ניירות ערך מתיקו של התובע בסכום כולל של 63,358 ש"ח.

4.         תמצית טענות התובע:

א)         התובע טען, כי חודור לא יכל לרכוש ניירות ערך בסכומים העולים על סכומי הכסף, שהיו בחשבון. על כן, כאשר קנה עבור התובע ניירות ערך בסכום של 163,130 ש"ח, הוא חרג חריגה ניכרת מההרשאה שניתנה לו בניגוד לאמור בסעיף 2.3.4 להסכם ניהול התיק בין התובע וחודור, ובניגוד לסעיף 3 להרשאה לניהול תיק השקעות וניירות ערך (נספח ג' לכתב התביעה).

ב)         התובע טען, כי נודע לו על החריגה מייפוי הכח, בדרך מקרית כאשר הוציא תדפיס בנק.

הוא פנה באופן מיידי לנציגי הבנק, ונציג הבנק מר מור הורה לתובע לפנות לחודור מיידית על מנת שימכור את ניירות הערך שנרכשו מבלי שהיה אישור לקנייתם.

התובע פנה למשרדו של חודור אך נאמר לו, כי הוא בחו"ל. בפגישה שנערכה כשבוע לאחר מכן, טען חודור, כי מדובר באי הבנה ומכירת המניות באופן מיידי תגרום להפסדים ולכן הוא ימכור את המניות באופן מדורג.

ג)          התובע טען, כי כתוצאה מפעולותיו של חודור, הוא נשאר ביתרת חובה אדירה, אשר כוסתה במשך מספר חודשים באמצעות פידיון תוכנית החיסכון שלהם בסכום של כ- 37,275 ש"ח ובאמצעות מכירת ניירות ערך בהפסדים ניכרים.

ד)         התובע טען, כי בחודש יולי 94, כאשר יתרת החובה כוסתה כמעט במלואה, ונותר לו רק לפרוע את ההלוואה, הסתבר במפתיע, כי חודור, בניגוד למוסכם, ביצע בפרק הזמן שבין 10/7/94 ל- 23/8/94 רכישה מסיבית של ניירות ערך, כך שיתרת החובה צמחה שוב לכ- 20,000 ש"ח.