פסק-דין בתיק א 18134/05

המבקשת עותרת לדחיית התביעה על הסף, מחמת התיישנות.

עסקינן בתביעה כספית של המשיב, שהינו עו"ד במקצועו, שהוגשה ביום 1.3.05, כנגד המבקשת, לקבלת תגמולי בטוח עפ"י פוליסת אחריות מקצועית.

במהלך חודש 4/90, התקבל אצל המשיב, מאחד מלקוחותיו, מכתב תלונה שייחס למשיב רשלנות בביצוע עבודתו, אשר כתוצאה ממנה נגרם לו נזק.

המשיב הודיע בחודש 7/90 למבקשת באמצעות סוכנות הביטוח מדנס אודות התלונה.

במהלך שנת 1992, הגיש הלקוח תביעת נזיקין כנגד המשיב בביהמ"ש המחוזי. עם קבלת התביעה, פנה המשיב אל המבקשת וביקש את טיפולה בתביעה.

ביום 2.9.92, דחתה המבקשת את פנייתו של המשיב.

המשיב ניהל הגנתו בשלוש ערכאות שונות, עד שנדחה ערעורו בביהמ"ש העליון ביום 21.7.02.

טענות המבקשת

לטענת המבקשת, התובענה דנן הוגשה לביהמ"ש ביום 1.3.05, כ - 20 שנה לאחר התרחשות האירועים הנטענים וכ - 13 שנה לאחר הגשת התביעה כנגד המשיב ע"י לקוחו.

התביעה התיישנה, הן מכח סעיף 31 לח' חוזה הביטוח, התשמ"א-1981 [להלן: "החוק"], הקובע התיישנות של 3 שנים, הן עפ"י חוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, הקובע תקופת התיישנות של 7 שנים מיום הגשת התביעה, והן עפ"י פקודת הנזיקין [נוסח חדש], תשכ"ה-1968, הקובע תקופת התיישנות של 10 שנים מיום המעשה או המחדל שבגינו אירע אותו נזק ועד הגשת התביעה בבית המשפט.

אף סעיף 70 לחוק, המהווה סייג לתקופת ההתיישנות ומאריך את תקופת ההתיישנות הקבועה בסעיף 31 לחוק מ - 3 שנים ל - 7 שנים, ביחס לתביעות לתגמולי ביטוח בביטוח אחריות מקצועית, איננה יכולה להועיל למשיב.

מיום הגשת התביעה כנגד המשיב ע"י לקוחו בשנת 1992, חלפו למעלה מ 7 שנים ועל כן, דינה של התביעה להידחות.

טענות המשיב

על פי לשון פוליסת בטוח לאחריות מקצועית, שהוצאה ע"י המבקשת באמצעות ש. מדנס סוכנות לבטוח בע"מ, מתחייבת המבקשת "לשפות" את המבוטח בגין תביעה או תביעות אשר תוגשנה נגדו בתקופת הביטוח, בשל היפר חובה מקצועית שמקורה, בין היתר, במעשה רשלנות.

כאשר התחייבות המבקשת הינה "לשפות" את המשיב, הרי תקופת ההתיישנות החלה על פי דין ועל פי התחייבות המבקשת, הינה שלוש שנים מהמועד בו חוייב המשיב בפס"ד חלוט נגדו ע"י ביהמ"ש העליון מיום 21.7.02.

מאחר וטרם חלפו 3 שנים מיום שניתן פס"ד חלוט ע"י ביהמ"ש כנגד המשיב ועד הגשת התובענה דנן בביהמ"ש, טרם חלפה תקופת ההתיישנות ודינה של הבקשה להידחות.

דיון

אין חולק בענייננו, כי על פי סוג התביעה תקופת ההתיישנות הרגילה נקבעה בסעיף 31 לחוק, ולפיו תקופת ההתיישנות של תביעה של תגמולי ביטוח הינה 3 שנים לאחר קרות האירוע הביטוחי.

המחלוקת המרכזית הינה, במתן פרשנות למונח "שיפוי" והשלכותיו על תחילת מועד תקופת ההתיישנות וקרות האירוע הביטוחי.

אינני סבור כדעת המשיב, כי התחייבות המבקשת "לשפות" את המשיב -מבוטחה - דוחה את תקופת ההתיישנות לשלוש שנים מיום מתן פס"ד חלוט כנגד המשיב.

המונח "שיפוי", כמשמעותו בפוליסת בטוח אחריות מקצועית, מבטא את היקף הנזק הפוטנציאלי הצפוי למבקשת במידה ומבוטחה המשיב ייתבע ע"י צד שלישי בגין מעשה רשלנות ואיננו מאריך מועד תחילת תקופת ההתיישנות.

דעתי הינה כדעת המבקשת, לפיה, מקרה הביטוח המקים למבוטח המשיב עילה לשיפוי נגד המבטח - המבקשת, חל ביום בו נוצרת העילה שמכוחה עשוי המבוטח להיות מחוייב כלפי הצד השלישי, הווה אומר, מעת שנוצרה לצד השלישי עילת תביעה כלפי המבוטח, נוצרת  למבוטח עילה ל"שיפוי" כלפי המבטח.