פסק-דין בתיק א 181286/02

מבוא

1.         זוהי תביעה כספית לפיצויים בגין נזקי גוף, לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975 (להלן: "החוק").

2.         התובע 1 (להלן: "התובע"), יליד 1981, נפגע בתאונת דרכים ביום 4.11.94  בהיותו רוכב אופניים, לאחר שרכב, נהוג בידי הנתבע, מבוטח בידי הנתבעות, פגע בו תוך כדי רכיבתו (להלן: "התאונה הראשונה"). ביום 10.2.1995 נפל התובע תוך כדי הליכתו בסמוך לביתו (להלן: "התאונה השנייה"). נסיבות נפילה זו לוטות בערפל, ומהוות סלע מחלוקת לאור ניסיון התביעה לקשור את סיבת התאונה השנייה בתאונה הראשונה (התובעים 2 - 3 הם הוריו של התובע). 

3.         הנתבעים כופרים בקשר האמור. כן קיימת מחלוקת לעניין שיעור הנזק.

שאלת הקשר בין האירועים

4.         כאמור, אחת המחלוקות שבין בעלי הדין מתמקדת בנסיבות ובסיבות קרות התאונה השנייה שגם בה נחבל התובע.  

5.         לאחר עיון בכל התיעוד שלפניי ושקילת עדותו של התובע, עדיו וטיעוני הצדדים, כפי שפורטו בסיכומיהם, סבורני כי התובע הצליח לשאת בנטל ההוכחה המוטל עליו להוכחת קרות התאונות ונסיבותיהן, ברמת ההוכחה המספקת - הטיית מאזן ההסתברויות לטובתו. משמצליח תובע לשאת בנטל ההוכחה העיקרי, עובר נטל השכנוע המשני אל כתפי הנתבע, והדבר נכון גם במקרה בו מכחיש נתבע את קרות האירוע שביסוד עילת תביעת התובע. לאחרונה נפסק והובהר, כי "נטל ההוכחה משמש לתאר שני מושגים שונים. הראשון הוא נטל השכנוע, והשני הוא נטל הבאת הראיות. נטל השכנוע מבטא את החובה העיקרית המוטלת על בעל דין להוכיח את טענותיו כלפי יריבו במידת ההוכחה הנדרשת בהליך אזרחי, היינו, מאזן ההסתברויות. נטל זה הוא קבוע בדרך כלל, ואינו עובר בין בעלי הדין במהלך המשפט. נטל הבאת הראיות הוא החובה המשנית והנלווית לנטל השכנוע. ככל שמדובר בצד הנושא בנטל השכנוע, משמעות החובה היא שעליו להביא ראיות מספיקות על מנת לעמוד בנטל, ואילו ביחס ליריבו משמעה שעליו להביא ראיות שישמיטו את הבסיס מתחת לראיות שהובאו כנגדו. נטל זה הוא דינאמי, ועשוי לעבור מבעל דין אחד למשנהו" (ע"א 78/04 המגן חברה לביטוח בע"מ נ' שלום גרשון הובלות בע"מ, ניתן ביום 5.10.06). להלן אנמק.

6.         התובע הצהיר כי: "ביום 4.11.94 כשהייתי ילד בן 14 רכבתי על אופניים וחציתי את הכביש בדרך ירושלים לכיוון רעננה ואז פגע בי הרכב שהיה נהוג ע"י שדות ירון... מאז התאונה התחלתי לסבול מסחרחורות ומאיבוד שיווי משקל פתאומי. בערך 3 חודשים אחרי התאונה (ביום 10.2.95) נפלתי ליד הבית ברחוב עקב סחרחורת קשה שתקפה אותי ונחבלתי ברגל ימין. הובהלתי לבית החולים מאיר שם גבסו לי את רגל ימין וקבעו שיש לי קרע ברצועות של ברך ימין שבגללו סבלתי מהגבלה בתנועותיה. התחלתי לסבול מחוסר יציבות כאבים והגבלות בתנועה של הרגליים ובגללם לא יכולתי לעמוד זמן ממושך או ללכת הליכה רצופה וממושכת, לכן התחלתי לקבל טיפולים פיזיוטרפיים אינטנסיביים." (תצהיר עדות ראשית תובע, ס' 3, 7). התובע אכן נפל ביום 10.2.05- כך אנו למדים ממסמך רפואי מיום 12.2.95 בו נרשם: "ב- 10/2/95 נפל ברחוב ללא סיבה ברורה. נבדק במיון..." (שם, נספח ת/3). כבר במסמך מיום 11.2.95 ממוקד רפואי מרכזי מחוז שרון-שומרון נרשם: "סיבת הפנייה למוקד: חבלה ברגל, אחרי תאונה אינו יציב לכן נפל... בדיקה פיזיקלית: נפגע בתאונת דרכים לפני מספר חודשים. נפל אתמול נחבל בברך ומאז מתלונן על כאבי ונפיחות" (שם). באותו יום (11.2.95) בשעה 19:28 פנה התובע לבי"ח מאיר לקבלת טיפול רפואי. במסמך זה נכתב: "כאבים בברך ימין. לדבריו נפל אתמול. בדיקת הגוף- נפיחות ורגישות במישוש בברך. נוזל חופשי בברך. ברך יציבה הגבלה בתנועות עקב כאבים. הדמיה- אין לראות שבר. טיפול במיון: ניקור ברך - 70 cc דם...". (שם). סמיכות פניותיו הרבות של התובע לגורמים רפואיים שונים יש בהן כדי להראות כי התובע אכן נפל בשל חוסר שיווי משקל או מסיבה אחרת. מסמכים אלו נראים אובייקטיביים ואותנטיים, אך עדיין נותרה פתוחה השאלה - מהי סיבת נפילתו זו, והאם יש קשר בינה לבין תאונת הדרכים אותה עבר מספר חודשים קודם לכן?

7.         התובע נחקר בפניי, וכך העיד: "... ת. אני חולק על דעתך, מה שהיה לגבי הרגל הימנית, לפני התאונה לא הייתה לי מעולם סחרחורת... ת. בזמן שעשיתי את התאונה שברתי את רגל שמאל, פלוס צלקת ברגל שמאל (מכוערת) לאחר התאונה ששוחררתי בביתי, שבבית לא יכולתי לטייל בבית, בסלון של הבית. לאחר כחודש בערך גובסתי גם ברגל ימין עקב סחרחורות ומעידה על רגל ימין. ש. אני אומרת לך כי הנפילה שלך על רגל ימין הייתה ארבעה חודשים לאחר התאונה? ת. זה היה חודש וחצי חודשיים. כמה זמן היית עם גבס על רגל ימין? ת. בערך חודש, חודש וחצי. לא היה מצב ששתי הרגליים היו מגובסות, הייתה סחרחורת ונפלתי על רגל ימין. אני לא זוכר בדיוק אבל לא נפלתי סתם" (פרוטוקול, עמ' 14- 16).

8.         משקל חשוב להבנת הסוגיה יש לייחס לחוות דעתו של המומחה הרפואי האורטופדי אשר מונה בתיק- ד"ר משה יניב (להלן: "המומחה"). אתחקה אחר שתי חוות דעתו, ותשובות ההבהרה שמסר, דרך עדותו בפניי, על מנת ליתן תשובה מהימנה האם נזקיו של התובע בתאונה השנייה (הנפילה) הינם בעלי זיקה לתאונת הדרכים (היא התאונה הראשונה)- קרי האם מקורה של החבלה בברך רגל ימין קשורה לתאונת הדרכים, בין אם בשל סחרחורת שתקפה את התובע, או בשל היחלשותה של רגלו השמאלית - דבר שהקרין באופן ישיר אל עבר רגל ימין עקב עודף לחץ שהופעל עליה.

            בחווה"ד הראשונה מ- 08.03, אשר נערכה על סמך שתי בדיקות: מיום 29.10.02 ומיום 21.4.03 והתבססה על המסמכים הרפואיים שעמדו בפניו, לרבות תוצאות בדיקות הדמיה, מציין המומחה: "בבדיקתו- נמצאה רגישות פיקתית יותר מימין. לא נמצאו סימני אי יציבות פיקתית או סימני אי יציבות של הברך. סביב הקרסול לא נמצאו כל סימנים אובייקטיביים המעידים על קיום מגבלה או הפרעה. הצלקת באספקט האחורי של השוק השמאלי נמצאה מעובה עם הפרעת תחושה סביבה. לא נמצא הפרש באורך הגפיים התחתונות, או שינוי בציר הגפיים. בצילום נמצא עיבוי קורטקס מדיאלי של הטיביה... במיפוי העצמות הודגמה קליטה קלה באזור הפיקה בברך ימין... אתייחס למספר נקודות: השבר בעצם השוק שנגרם בתאונה- עבר תהליך חבור תקין, ללא יצירת קיצור או עיוות ציר הגפה וללא השפעה קלינית על תפקוד הקרסול. החתך בשוק שנגרם בתאונה, עבר תהליך ריפוי שהותיר אחריו צלקת מעובה ושינויי תחושתי קל סביבה. הפגיעה בברך ימין: לדעתי מדובר במצב שלאחר פריקת הפיקה הימנית כפי שהתרשם אף האורתופד שבדק את הנער לאחר הפגיעה. נכון להיום נמצאו עדיין סימנים קלים לרגישות סביב הפיקה ללא סימני אי יציבות שלה. לא מן הנמנע כי קיים קשר בין התאונה לבין האירוע של פריקת פיקה. פריקת פיקה הינה תוצאה של שקלול כוחות המופעל על עצם זו ומבנה אנטומי. יתכן בהחלט כי הצירוף של אבדן שיווי משקל ונפילה, ספק על רקע חבלת הגולגולת שקדמה לנפילה, עם דלדול יחסי של שרירי הגפה בעקבות הגבלת פעילות למשך כחודש לאחר התאונה, - תרמו לפריקת הפיקה. בהדמיה הודגמו קליטה מוגברת קלה בפיקת ברך ימין העולה בקנה אחד עם מצב של נזק קל למשטח הפרקי הפיקתי..." (חוו"ד, עמ' 6-7, ההדגשות שלי - א.ז. ). לאור הדברים האמורים קבע המומחה 4% נכות לפי ס' 48 ו' (2) [1] בגין הממצאים בברך ימין, וזאת על פי 2/5 סעיף זה. בתשובות ההבהרה שנשלחו לשאלותיו של ב"כ התובע (27.8.03) לא נדונה לעומק שאלת הקשר. לימים המשיך התובע להתלונן על כאביו בברך ימין. בתשובתו של המומחה מיום 26.9.04 לשאלת בית המשפט בדבר נחיצות בדיקה חוזרת לתובע השיב: "בעיון במכתבו של האורתופד המטפל ד"ר בנאין קיימת שאלה על קיום מצב של אי יציבות בברך ימין וחשד לקרע רצועה צולבת קדמית. מצב זה לא נמצא בבדיקה בעת מתן חוות הדעת. בפענוח בדיקת ה MRI נמצא נוזל מוגבר בשתי הברכיים ללא עדות לממצא אחר. להערכתי לאור היכרותי את מצב הברך מבדיקתי הקודמת, מדובר בכאב שמקורו במפרק הפיקתי בעטיו הוענקו לנבדק אחוזי נכות. למרות האמור לעיל ולאור התרשמות הרופא המטפל על חשד לקיום בעיה אחרת יש לדעתי מקום לבדוק את הנבדק שוב לשלילת קיום מקור אחר לתלונותיו" (נספח ת/8).

            ואכן, התובע נבדק על ידי המומחה ביום 26.12.04 בבדיקה שנייה, נוספת. גם כאן מפרט המומחה מהם המסמכים הרפואיים אשר עמדו בפניו, וכן תוצאות בדיקות ההדמיה אשר התובע עבר. אציין כי מדובר בבדיקות עדכניות למועד בדיקתו החוזרת, כגון בדיקתMRI  מיום 4.6.04 וכן מיפויspect  של הברכיים מיום 23.12.04. בפרק הדיון כותב המומחה: "נתבקשתי לבדוק בשנית את מר פדלון רן, בשל החמרת תלונותיו על כאב בברכו הימנית. מר פדלון נבדק בקהילה והופנה לבדיקות הדמיה כולל MRI של שתי הברכיים ו מפוי spect של הברכיים- בחדש לקיום אי יציבות הברך על רקע נזק רצועתי. תלונותיו של מר פדלון מתרכזות סביב חלקה הקדמי של הברך הימנית, בדיקתו הגופנית מדגימה ממצאים ממקור פטלו פמורלי (מפרק הפיקה עם עצם הירך). בבדיקת ה MRI מתאריך 04.06.04 - נמצא נוזל תוך פרקי ללא עדות לפגיעה רצועתית או מניסקיאלית. בשתי הברכיים. במיפוי ה spect  - נמצאו ממצאים "בלתי ספציפיים" בברך ימין, ו "חשד לשבר בקונדיל טיביאלי פנימי" בברך שמאל. תלונותיו של מר פדלון וממצאי הבדיקה ואף ההדמיה בברך ימין עולים בקנה אחד עם תלונות ממקור פטלו-פמורלי, כפי שציינתי בחוות דעתי מתאריך 21.04.03. - נכותו של הנבדק נקבעה תוך התחשבות בהחמרה העתידית העלולה להתרחש ושוקללה בחישוב אחוזי הנכות שהומלצו. הממצא במיפוי בברך שמאל מדגים קליטה מוגברת בקונדיל פמורלי פנימי. במסמכים הרפואיים שעמדו בפניי ממתן חוות דעתי ועד היום לא מצאתי תלונה העל ברך שמאל אך למרות זאת בוצעה בדיקת MRI של הברך- מן הסתם בשל תלונה בפני הרופא המפנה (ד"ר בנאין). בבדיקת ה MRI מתאריך 04.06.04 לא נראה ממצא גרמי בברך שמאל. בהסתכלות בממצא בברך שמאל במיפוי נראית קליטה מוגברת המעידה על "חשד לשבר בקונדיל הטיביאלי הפנימי" כפי שפוענח ע"י ד"ר ניקולוב. עיתוי הופעת הממצא אינה ברורה אך ברור כי הממצא לא היה קיים בעת ביצוע בדיקת ה MRI. מכאן שאיני יכול לקשר את ממצאי המיפוי בברך שמאל לתאונה נשוא תביעה זו" (חוו"ד שנייה, עמ' 4).

            ב"כ התובע שלח למומחה ביום 20.4.05 שאלות הבהרה בנוגע לחוות הדעת הנ"ל (תצהיר עדות ראשית תובע, נספח ת/8). המומחה מסר תשובותיו ביום 03.05.2005 (שם). לשאלות מספר 1+2 : "האם להערכתך "החשד לשבר בקונדיל הטיביאלי הפנימי" בברך שמאל יכול לנבוע כתוצאה של שקלול כוחות המופעל על עצם זו ומבנה אנטומי? האם להערכתך מצב ברך שמאל לאחר התאונה ולחץ היתר המופעל על ברך זו לאור פריקת הפיקה בברך ימין, והשינויים השחיקתיים של המשטח המפרקי פקתי של ברך ימין, והסבירות להחמרה עתידית בברך ימין יכלו לגרום לשבר בקונדיל הטיביאלי הפנימי?" השיב המומחה: "כל שבר הינו מן הסתם תוצאת "שיקלול כוחות" הפועל על עצם. לאור הממצאים הקליניים, איני סבור כי ניתן לומר כי השבר בקונדיל טיביאלי פנימי בברך שמאל עלול היה להיגרם כתוצאה ממצב המפרק הפטלו-פמורלי בברך ימין" (שם).  לשאלה מספר 6: "האם קיימת אפשרות שבדיקת ה-MRI  "פספסה" את ממצא החשד לשבר בקונדיל הטיביאלי?" השיב המומחה: "לא סביר. בדיקת ה-MRI הינה רגישה ביותר לשינויים במרקם העצם וביכולתה לאבחן פגיעה במרקם העצם. " (שם). לשאלה מספר 7: "האם נכון כי הימצאות נוזל בברך בבדיקת ה- MRI מעידה על קיומו של תהליך דלקתי ו/או ממצא פוסט חבלתי? האם זה כשלעצמו, יחד עם תלונות התובע על כאב מזכה בנכות?" השיב המומחה: "כפי שציינתי בחוות דעתי, גם בברך שמאל קיימים ממצאים קליניים בבדיקה הגופנית שהינם בעלי אופי של כאב ממקור פטלו פמורלי- ממצאים אלה יכולים להסביר קיום נוזל תוך פרקי. כפי שציינתי, איני יכול לקשור את הממצא בברך שמאל לתאונה מ 04.11.1994 נשוא תביעה זו." (שם).

9.         המומחה נחקר על ידי ב"כ שני הצדדים. בחקירתו הנגדית בסוגיית הסחרחורות עלו הדברים הבאים: "ש. האם נכון שבתיק של המרפאה האורטופדית אין רישום אחד על סחרחורות או כאבי ראש הם סובל התובע? ת. בתיק המעקב הזה שאת מציגה בפני, נכון... ש. נכון שבכל החומר הרפואי שהוצג לך על ידי הצדדים, יש שני מסמכים בודדים מנירולוג, אחד מדר' טלקובסקי והשני מדר' זוברי, שהם שניהם אחרי הנפילה ברחוב בפברואר? ת. אני זוכר בשאלות ההבהרה שהעברת לי ועניתי על השאלה. אני מפנה לתשובה 3 ולמכתבים מיום 22.5.05... ש. אני מראה לך את תעודת האשפוז. האם נכון שכתוב שם כי הבדיקה הנוירולוגית תקינה? ת. נכון אבל אני רואה שבוצעה בדיקת סי טי עקב תלונות על כאבי ראש ואפטיה. ש. מה כתוב על הסי טי ראש? ת. הוא יצא תקין. ש. גם צילום גולגולת יצא תקין? כן." (פרוטוקול, עמ' 19-20).  מנגד העיד: " ש. ... אתה מלפני התאונה ראית מסמך כלשהו או אינדיקציה כלשהי שהוא סבל מכאבי ראש וסחרחורות לפני התאונה? ת. לפני התאונה לא. ש. אני מפנה אותך למסמך מיום 12.2.95 בתוך ת/3, המסמך נערך הרבה לפני שהוגשה התביעה. התובע התלונן על סחרחורות וחש בחוסר יציבות בהליכה. בהנחה שיש לך את ת/3 ואת דו"ח השחרור של בית החולים שמצביע בבירור על זעזוע מוח, הסבירות לייחס את אותה סחרחורות לתאונה היא סבירות רחוקה? ת. בעיני לא. ש. אני מבין מחוות דעתך שלמעשה בסעיף 4 ציינת שהסחרחורות היא סיבה אחת מתוך 2 שפעלו על אותה פגיעה בברך ימין? ת. כנראה. ש. אני מבין גם מחוות דעתך שאתה מציין שבעקבות זה שהוא לא השתמש באותה רגל שהיתה מגובסת תקופה ארוכה, הופעל יותר כוח על הרגל הימנית בפיקה? ת. אני אומר שיש שינוי על הכוחות שפועלים" (שם, בעמ' 23).

            לעניין סיבת הנפילה ברחוב השיב המומחה: "ש. ... מאיפה אתה מסיק שהנפילה בפברואר הייתה כתוצאה מאובדן שיווי משקל. מאיפה אתה יודע, בייחוד שהילד הלך הליכה מלאה ללא קביים, שהוא לא החליק על משהו או נתקל במשהו... מאיפה הסקת שזה אובדן שיווי משקל? ת. אני לא מתייחס לסיבת הנפילה אלא לחבלה בברך. החבלה הייתה בפיקה בברך. יכולות להיות שתי סיבות שאולי אחת תרמה לאחרת, שגרמו לפירוק הפיקה. ש. פריקת פיקה אירעה עקב הנפילה ברחוב? ת. לא בהכרח, פריקת פיקה יכולה להתרחש גם ללא נפילה אלא בעקבות מצב של חוסר איזון שרירי שמפעיל את הפיקה. חוסר איזון שרירי של הגפה עלול לפרק את הפיקה. ש. בתאונת הנפילה מיום 11/2/95, הוא נחבל ברגל ימין? ת. כן. ש. הפיקה שאתה מדבר עליה היא בברך ימין? ת. כן. ש. בתאונה הוא נחבל בשוק שמאל בלבד? ת. כן. ש. בהנחה שפריקת הפיקה בברך ימין היא תוצאה של החבלה בברך ימין שהיא תוצאה של המעידה ברחוב בפברואר 95 - מהיכן הסקת שמדובר בחוסר שיווי משקל? ת. ישנם שני גורמים שיכולים להסביר את אותה חבלה בברך. ציינתי את שני הגורמים ואת הספק שבזה. כתבתי שלא מן הנמנע שיש כאן שני גורמים. ש. מה הם שני הגורמים? ת. אחד הוא דיסיוס של הגפה, דהיינו שאותה גפה במשך תקופה ממושכת עבדה בצורה שאיננה רגילה בגלל חוסר תנועה וחוסר פעילות רגילה אשר יכלה לשנות את הכוחות, שבדר"כ יש בהם מרכיב ראשוני והדבר הזה מחמיר אם יש דיסיוס. מה שהיה שהיתה נפילה שאולי התרחשה בעקבות אובדן שיווי משקל, אבל אני לא יכול לקבוע זאת באופן חד משמעי. אני גם לא יכול לשלול את העובדה שהנפילה היתה קשורה לאותה חבלה. ש. אם יש לך תיאור עובדתי ברור של נפילה על ברך ימין וכתוצאה מזה יש פריקה בברך ימין, כך שזה משויך לחבלה בברך ימין, כמה אחוזים מתוך הספק הזה, היית אומר שזה פשוט הפריקה עקב החבלה של רגל ימין שלא קשורה לרגל שמאל בכלל. כמה זה קשור לעובדה שכ-3 חודשים קודם הוא היה מגובס בשוק שמאל? ת. לא יכול לתת תשובה באחוזים. השאלה אם הדבר הזה יכול לקרות ולדעתי עלול לקרות." (שם, עמ' 19-21, ההדגשה שלי, א.ז.). בסופו של יום ניתן לסכם: " ש. עקב התאונת נפילה, 3 חודשים אחרי זה בפברואר, הוא נחבל בברך ימין והנכות של ה-4 אחוז היא על ברך ימין שנחבלה בפברואר נכון? ת. כן." (שם, עמ' 22).

10.       מכל המקובץ לעיל הגעתי למסקנה שמסתבר יותר לקבוע כי נזקי התובע כולם קשורים לתאונת הדרכים נשוא תובענה זו. בין אם התובע חש בסחרחורת ובין אם הופעל לחץ על ברך ימין, שתי סיבות אלו קשורות ישירות לתאונת הדרכים. התובע לא סבל מבעיות נוירולוגיות בכלל ומסחרחורות בפרט טרם התאונה. כמו כן, ניתן הסבר מעמיק, שלא נסתר, שלפיו אופי הפגיעות ואופן הטיפול בהן הביא את התובע למצב בריאותי פגיע יותר מבחינה אורטופדית.

שיעור הנכות הרפואית

11.       כאמור, המומחה חיווה דעתו בדבר הנכות שנותרה לתובע, בגין הממצאים בברך ימין, על פי 2/5 מסעיף מותאם 48 (ו') 2 (1), נכות של 4%, ובגין הצלקת בשוק שמאל על פי 1/5 מסעיף 75 (1) ב', נכות של 2%. בחישוב משוקלל ומעוגל 5.9%.

            חרף ניסיונות חוזרים ונשנים לשכנע את המומחה כי יש לפסוק שיעור נכות גבוה יותר לפי תקנות המל"ל, הן בנוגע לברך והן בנוגע לצלקת, דבק המומחה בחוות דעתו, בהשיבו, בין היתר: "... הוא קיבל נכות על הצלקת הזו בשיעור של 2 אחוז. מאחר וצלקת זו לא מכאיבה, הוא קיבל נכות נמוכה... גם אני רואה צלקות וכל אחד רואה אותן בצורה שונה, זה דבר סובייקטיבי לחלוטין. צריך לקחת בחשבון את מיקום הצלקת ואת העובדה שמדובר בגבר" (פרוטוקול, עמ' 25). וכן: "ההתרשמות שלי מהפגיעה שמדובר בפגיעה פיקתית קלה. כך גם יצא בתוצאות ההדמייה שהדגימה קליטה קלה... ספר התקנות לא יכול לרדת לכל מצב... האדון סובל מפגיעה קלה ואני מדגיש את זה... הנכות הנוכחית שלו קטנה ביותר ולקחתי בחשבון שהיא עלולה להחריף במידה מסויימת" (עמ' 26-27).      

12.          אמנם, "הלכה מושרשת היא, כי בית המשפט אינו מחויב לאמץ כ"כזה ראה וקדש" את המלצותיו של המומחה הרפואי. ההכרעה הסופית בכל השאלות השנויות במחלוקת, כמו גם בשאלות הרפואיות, שמורה לבית המשפט והוא אינו יכול להתנער מחובה זו.  כפי שכבר נאמר, עוד לפני חוק הפיצויים: 'בית המשפט, ולא המומחה, הוא הפוסק האחרון גם בשאלות הרפואיות, שנמסרו לחוות דעתו של המומחה, ולהלכה אינו חייב בית המשפט לפסוק על-פי חוות-הדעת של המומחה' (ע"א 16/68 רמת סיב בע"מ נ' דרזי, פ"ד כב(2) 164, 168). אמנם, על דרך השגרה לא יטה בית המשפט להתערב בקביעות שבחוות הדעת הרפואית של מומחה שמינה, המתבססות על הידע והמומחיות של איש המקצוע. עם זאת, בהיותו הפוסק האחרון, רשאי בית המשפט וגם מחויב להעביר תחת שבט ביקורתו את חוות דעתו של המומחה הרפואי. יש לזכור, כי עדותו של המומחה מטעם בית המשפט אינה אלא ראיה מתוך מכלול הראיות. בית המשפט, רשאי על פי שיקול דעתו לסטות במקרים מסוימים באופן חלקי או מלא ממסקנות המומחה הרפואי. כך, למשל אם ממכלול הראיות עולה, כי המסקנות בחוות הדעת נסמכו על תשתית עובדתית בלתי מהימנה (ע"א 2160/90 רז נ' לאץ, פ"ד מז(5) 170, 174), או כאשר המומחה הרפואי מסיק מן העובדות המונחות בפניו מסקנה שגויה בדבר שיעור הנכות הרפואית או בדבר הקשר שבינה לבין התאונה (ע"א 1156/92 סגל נ' סגל (לא פורסם); וכן ראו, ע"א 8288/00 קרנית נ' סיכסך (לא פורסם) פיסקה 5... העובדה שמומחה רפואי נתמנה מכוח סעיף 6א לחוק הפיצויים, אינה הופכת אותו לחסין מביקורת. בידי בית המשפט נתונה הסמכות לפסוק גם בניגוד לקביעת המומחה, שעה שמכלול הראיות, הכולל בחובו גם מסמכים רפואיים בנוגע לסוגיה שבמחלוקת, מצביע על מסקנה שונה מזו אליה הגיע המומחה " (ע"א 3212/03 נהרי נ' דולב חברה לביטוח בע"מ, תק-על 2005 (4), 1724 (2005)).

            אלא שבענייננו לא התקיים לדעתי אף לא אחד מאותם מקרים אשר מצדיקים סטייה ממסקנותיו של המומחה, חרף ההשגות עליהן.

"נכות תפקודית"/אובדן כושר השתכרות