פסק-דין בתיק א 181249/02

מבוא

1.         עסקינן בתביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שאירעו לתובעת בעת עבודתה מטעם הנתבעת  1 בחצרי הנתבעת 2, ביום 08.03.2001.

2.         התובעת, ילידת 18.09.1936, עבדה בזמנים הרלוונטיים לתאונה כמטפלת באישה קשישה המתגוררת בבית אבות "משען". לטענתה, בעת שעשתה דרכה אל המחלקה בה התגוררה המטופלת שלה, החליקה התובעת, נפלה אחורנית ונחבלה בגבה.

3.         הצדדים חלוקים הן בשאלת האחריות והן בשאלת גובה הנזק. תחילה תידון שאלת האחריות.

גרסת התובעת וטענותיה לאופן קרות התאונה

4.         התובעת טוענת בתצהירה כדלקמן:

"עבדתי מטעם הנתבעת 1 בבית אבות של הנתבעת 2 כמטפלת באישה קשישה המתגוררת בבית אבות. ביום 08.03.01, בשעות אחר הצהריים, הגעתי למקום עבודתי בבית אבות של הנתבעת מס' 2. נכנסתי לאולם הלובי של בית האבות והלכתי לכיוון המחלקה בה התגוררה המטופלת שלי. לפתע החלקתי, נפלתי אחורנית ונפגעתי בגבי.

בדיעבד הסתבר כי הרצפה באולם הלובי של בית האבות הייתה רטובה וחלקה לאחר שטיפה. לא היה במקום כל גידור ו/או שלט אזהרה ו/או סימן כלשהו כי הרצפה הינה רטובה וחלקה ומסוכנת למעבר".  (ראה סעיפים 3-4 לתצהירה).

5.            בעדותה בבית המשפט העידה התובעת בהתאם לתצהירה, כי החליקה עקב רטיבות

שהייתה על הרצפה. וכדבריה בעמ' 8 לפרוטוקול:

"את שואלת אם ראיתי שלולית גדולה של מים לפני שנפלתי, אני משיבה לך שהיה מחליק ולא ראיתי שזה רטוב.

את שואלת אם היה שם מים, אני משיבה לך שלא היו מים, אבל שמתי את הרגל ונפלתי אחורנית. לאחר שנפלתי ראיתי שהיה רטוב".

עוד הוסיפה התובעת כי באותו זמן לא טיפלה במטופלים נוספים זולת אותה גברת, ששמה  מרים, שלצורך הטיפול בה הגיעה לבית האבות. לדבריה, לאחר שנפלה הלכה לטפל במרים אם כי סבלה מכאבים. ראה עדותה בעמ' 7 לפרוטוקול.

6.         לטענת התובעת הפרו הנתבעות את חובת הזהירות שמוטלת עליהן כלפיה אם כמעבידה ואם כמחזיקת המקרקעין בכך שלא סיפקו לה סביבת עבודה בטוחה ולא הזהירו את התובעת מפני סכנה של החלקה על הרצפה הרטובה והחלקה. כן הפרו הנתבעות חובות חקוקות לרבות פקודת הבטיחות בעבודה [נוסח חדש], תש"ל - 1970 ותקנות ארגון הפקוח על העבודה (מסירת מידע והדרכת עובדים), התשמ"ד - 1984.

7.         מטעם התובעת העידה התובעת בלבד. תצהירו של בנה נמשך מן התיק בסופו של יום לאחר שזה לא התייצב לדיון.

גרסת הנתבעות וטענותיהן

8.         ראשית טוענות הנתבעות, כי התובעת כלל לא הוכיחה את נסיבות התרחשות התאונה לרבות  היות הרצפה חלקה ולאחר שטיפה.

9.         הנתבעות הגישו בתחילה תצהיר מטעמה של מנהלת בית האבות, אך לאחר חקירת התובעת הודיעה ב"כ הנתבעות כי הינה מושכת את התצהיר ואינה רואה צורך בהבאת העדה לעדות.

10.        שנית, מצביעות הנתבעות על אי אחידות בגרסתה של התובעת באשר למיקום המדויק בו החליקה והמסקנה שכביכול הסיקה כי התבצעה במקום עבודת שטיפה שגרמה לרטיבות. כמו כן לדבריהן קיימת סתירה בעדות התובעת כי הגיעה לבית האבות על מנת לטפל במטופלת אחת בלבד (במרים), שכן עולה מדו"ח שעות (סומן נ/1), אשר הוצג בפני העדה כי אותו יום טיפלה בשתי מטופלות ובעצם הגיעה לבית האבות לצורך טיפול במטופלת הנוספת כבר בשעה 16:00 ורק בשעה מאוחרת יותר הגיעה לטפל במרים.

לפיכך טוענות הנתבעות כי עדות התובעת הינה בלתי מהימנה בעליל.

11.        הנתבעות מבקשות לתלות את נפילת התובעת בסחרחורות וורטיגו אשר מהן סבלה עובר לתאונה, כפי שעולה מתיק המוצגים אשר הוגש על ידן.