פסק-דין בתיק א 18113/04

מבוא

1.         בפניי תביעה שטרית לתשלומו של שיק ע"ס 15,000 ש"ח שזמן פרעונו 28.6.2000 ומספרו 8087 ( להלן: "השיק").

2.         השיק, יחד עם שישה שיקים נוספים, נמשך ע"י הנתבעת לפקודתה של שקד מצוי יבוא ויצוא בע"מ ( להלן: "שקד מצוי") במסגרת עסקה בין הצדדים.

3.         ביום 26.3.2000 סיחרה שקד מצוי את השיק, יחד עם שיקים נוספים, לידי התובע.

4.         ביום 18.4.2000, וטרם זמן פרעונו של השיק, נתקבל אצל הנתבעת צו עיקול על כספים המגיעים ממנה לשקד מצוי. צו העיקול ניתן ע"י בית משפט השלום בתל אביב לבקשת חברת קונטיננטל בע"מ.

5.         בעקבות צו העיקול נתנה הנתבעת הוראת ביטול לגבי שבעה שיקים מעותדים שנמסרו קודם לכן לשקד מצוי, ובהם השיק נשוא התביעה. הודעה בכתב על כך נמסרה לשקד מצוי ביום 24.4.2000. ביום 28.4.2000 הודיעה הנתבעת לבית המשפט על השיקים שמשכה לפקודת שקד מצוי ועל ביטולם בעקבות צו העיקול הזמני.

6.         בחודש מאי 2000 ניתן צו עיקול נוסף על נכסי שקד מצוי, והפעם ע"י ראש ההוצל"פ בפתח תקווה. ביום 24.5.2000 הודיעה הנתבעת לראש ההוצל"פ על ביטול השיקים שמשכה לפקודת שקד מצוי.

7.         ביום 27.6.2000 התקבל אצל הנתבעת מכתב דרישה מאת התובע, ובו הודעה כי התובע אוחז בשיק ע"ס 15,000 ש"ח שזמן פרעונו 18.6.2000 ומספרו 5666 . יודגש כי אין המדובר בשיק נשוא התביעה, אלא בשיק אחר.

8.         בעקבות מכתב התובע הודיע ב"כ הנתבעת לתובע במכתב מיום 27.6.2000 על צו העיקול בגינו ניתנה הוראת ביטול לשיק. ב"כ הנתבעת הציע לתובע לפנות בבקשה  לראש ההוצל"פ על מנת שזה יקבע למי שייכים הכספים, והנתבעת תפעל בהתאם להוראותיו.

9.         משיקולים השמורים עימו, התובע לא עשה דבר בעקבות הודעת ב"כ הנתבעת. יתר על כן, התובע גם לא שלח מכתב דרישה לתובעת בגין השיק נשוא התביעה.

10.        ביום 25.8.2002 ביקשה קונטיננטל בע"מ מראש ההוצל"פ בפתח תקוה להורות לנתבעת להעביר אליה את הכספים המעוקלים, וראש ההוצל"פ נעתר לבקשה ביום 29.9.2002. בעקבות כך העבירה הנתבעת ביום 8.10.2002 את הכספים המעוקלים ללשכת ההוצל"פ בפתח תקווה, לשם העברתם לידיה של קונטיננטל בע"מ.

11.        ביום 23.6.2003, בחלוף כשלוש שנים מאז נשלח מכתב הדרישה הראשון, שלח התובע לנתבעת מכתב דרישה נוסף, ובו הודיע לראשונה כי ברשותו שיקים נוספים, כמפורט במכתבו, לרבות השיק נשוא התביעה, ודרש את פרעונם. הנתבעת דחתה את הדרישה ואז הוגש לביצוע השיק נשוא התביעה.

12.        הנתבעת טוענת כי בנסיבות אלה, בהן פעלה בדיוק לפי הוראות ראש ההוצל"פ, עומדת לה הגנת ס' 51 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז- 1967. הנתבעת טוענת, כי בתשלום החוב נשוא השיק לידי המעקל, היא מילאה אחר חבותה השטרית כלפי החייב וגם כלפי התובע שבא בנעליו. לענין זה היא מפנה להלכת ע"א 533/87 מושבי הפועל המזרחי נ' ולך , פ"ד מג(2) 864. עוד טוענת הנתבעת כי התובע התרשל בהגנה על זכויותיו בכך שלא פנה ללשכת ההוצאה לפועל בדרישה כי הכסף יועבר אליו. הנתבעת לא היתה יכולה או צריכה ליזום הליך של טען ביניים, משום שלא ידעה כלל על אחיזתו של התובע בשיק נשוא התביעה, להבדיל מאחיזתו בשיק אחר, הוא השיק שמספרו 5666.

13.        התובע טוען כי הוא אוחז כשורה בשיק. לטענתו, הואיל וצו העיקול ניתן לאחר שהשיק סוחר כבר לידיו, הרי שצו העיקול לא "תפס" את התשלום המגיע בגין השיק, משום שבאותה עת הזכות לגבות את הכסף היתה נתונה לתובע ולא לשקד מצוי. בענין זה מסתמך התובע על ההלכה שנפסקה ברע"א 3036/02 אפקים השקעות בע"מ נ' אמיר פרסמן תק-על 2002(4), 804. על כן, אסור היה לנתבעת לשלם את סכום השיק לקונטיננטל בע"מ למרות הצו של ראש ההוצל"פ  שהורה לה לעשות כן. עוד טוען התובע כי הנתבעת העלימה מעיניו של ראש ההוצל"פ את העובדה כי השיק מוחזק בידיו של התובע וכי היה על הנתבעת ליזום הליך של טען ביניים.

דיון

14.        אין למעשה חולק כי התובע הוא אוחז כשורה בשיקים. יחד עם זאת, אין בעובדה זו לבדה כדי להכריע את הכף לזכותו של התובע.

15.        פסק הדין המנחה בסוגייה האם אוחז בשטר גובר על זכותו של מעקל לפי צו ראש ההוצל"פ הוא ע"א 533/87 ארגון מושבי הפועל המזרחי בע"מ נ' משה ולך   פ"ד מג(2), 864. באותו ענין פרע מושך השטר את השטר לידי האוחז בו, בניגוד לצו העיקול, ועל כן חוייב לשלם פעם נוספת את סכום השטר לידי המעקל. נקבע כי:

" הרי, הלכה למעשה, בא המעקל כאן "בנעלי" החייב ולפיכך על ידי תשלום סכום החוב לידי המעקל כמצוות ס' 47 לחוק ההוצאה לפועל ממלא הצד השלישי - המחזיק בכסף - גם אחר חיובו השטרי כלפי החייב. במה דברים אמורים? בהפטר שקם לו לאותו צד שלישי, עם התשלום למעקל, מכל חבות שיש לו כלפי החייב - הוא ה'נושה' של אותו צד שלישי. בכך נסגר, איפוא, המעגל ופוקעות החבויות כולן. המערער, במקרה שלנו, נדרש לשלם את כספי השטר למעקל (היינו לרשויות ההוצאה לפועל) ובעצם התשלום הזה הוא מופטר מכל תשלום נוסף לנפרע על פי השטר שעשה." (ע' 872)

משמע, תשלום סכום השיק לידי המוציא לפועל משחרר את מושך השיק מחבותו השטרית כלפי הנפרע.

בית המשפט העדיף איפוא את החובה לציית לצו העיקול על פני החובה לפרוע את השטר, אך מצא לכך צידוק מטעמים של מדיניות שיפוטית: