פסק-דין בתיק א 18101/03

1.         הצדדים והמחלוקת

            התובעת, עיריית הרצלייה (להלן: "התובעת") הגישה תביעתה נשוא פסק דין זה ביום 16/2/03 בסדר דין מקוצר.

הנתבעים, מר רנה ואן פרנק וגב' מזל ואן פרנק (להלן: "הנתבעים") היו בכל הזמנים הרלבנטיים לכתב התביעה הבעלים של נכס מקרקעין ברחוב בית"ר 4 בהרצלייה, הידוע כחלקה 99 בגוש 6541. 

            התביעה הוגשה על סך 26,902.70 ש"ח, ובה נטען, כי יתרת חובם של הנתבעים לתובעת בגין אי תשלום היטל כביש בקשר לנכס ברחוב בית"ר 4 בהרצלייה הינה בסכום התביעה.

            הנתבעים הגישו בקשת רשות להתגונן, אליה צורף תצהירו של הנתבע מס' 1.

            בתצהירו העלה הנתבע את הטענות העיקריות הבאות:

            א.         רחוב בית"ר היה סלול, כשנרכש הנכס ע"י הנתבעים בשנת 1989 ממר שלמה                                                                                                                                                                   

חייט והיו כבר קיימים כביש ומדרכה בגבול הנכס.

הכביש ברחוב בית"ר (וליתר דיוק בשמו הקודם: רחוב ארלוזורוב) נסלל מחדש בהתאם להחלטת ישיבת מועצת העירייה מיום 14/9/67, כאשר כבר בשנת 1962 בוצעה סלילה ברחוב ארלוזורוב, בגינה נגבתה השתתפות מהבעלים.

ב.         לצורך העברת הזכויות בנכס קיבל מר חייט את אישור העירייה, כי אין חובות על הנכס, ומכאן ניתן להסיק, שהפיתוח בגין הנכס שולם לפני כן.

ג.          בעלי הנכסים הגובלים ברחוב ארלוזורוב חויבו בעבר בתשלום הוצאות הסלילה,

והראיה - גם בעל נכס שכן ברחוב ארלוזורוב, מר טוביס חיים, נשא בהוצאות הסלילה האמורה בשנת 1968 וגם בהוצאות הסלילה הקודמת, כפי שעולה מאישורי התשלום שצורפו.

ד.         העבודות שבוצעו ע"י התובעת בשנת 2000, שהן העומדות בבסיס התביעה, הן לכל היותר עבודות תחזוקה בלבד, הנובעות מהזנחה רבת שנים ושיש לממנן באמצעות תשלומי הארנונה של התושבים.

ה.         תעריפי הסלילה שנקבעו בתיקון לחוק העזר הרלבנטי בשנת תש"ן אינם סבירים,

            שכן הם גבוהים במידה בלתי סבירה מהנדרש לכיסוי הוצאותיה של התובעת ומשלא הומצא תחשיב עדכני למשרד הפנים, ניתן אישור משרד הפנים תוך התחמקות התובעת מהצגת נתונים, המאשרים את סבירותם של שיעורי ההיטל הקיימים. כן נטען, כי הצמדת התעריפים למדד המחירים לצרכן יצרה תוצאה בלתי סבירה.

ו.          התובעת החליטה על הפחתת תעריפי היטל הכבישים ב- 35% בהסתמך על טיעונים דומים, והיא מיישמת החלטה זו באופן אוטומטי בכל פניה של תושבים כנגד החיובים המוטלים עליהם.

ביום 28/10/03 דן כב' השופט סובל בבקשת הרשות להתגונן וניתנה לנתבעים רשות להתגונן בהתאם לכל הטענות שהועלו בתצהיר הנתבע.

התיק הועבר לטיפולו של כב' השופט ארנסט ועם פרישתו, הועבר התיק לטיפול החתום מטה.

בדיון שנערך עם הצדדים בטרם נשמעו ההוכחות, הסכימה התובעת ליתן לנתבעים את ההנחה בשיעור 35%, אשר ניתנה במקרים אחרים ובנסיבות שונות לתושבים אחרים בעיר, ואולם הנתבעים עמדו על ניהול התיק, ולפיכך נשמעו הראיות ולמחרת סיכמו הצדדים טענותיהם בעל פה.