פסק-דין בתיק א 18069/05

בפני תביעה לתשלום סך של 14,370 ש"ח אשר הוגשה בסדר דין מהיר.

התובעת הינה חברה בע"מ העוסקת בשיווק ומכירה של ציוד למחשבים וציוד אלקטרוני.

הנתבעת 1 הינה חברה בע"מ בבעלות ובניהול ע"י הנתבע 3. הנתבע 2  (להלן: "הנתבע") הינו עובד הנתבעת 1.

במהלך 09/04 פנה הנתבע 2 אל מר ארמו דריהם סמנכ"ל התובעת, (להלן: "ארמו") שביניהם הייתה היכרות מוקדמת וביקש לרכוש מסך בגודל 32 אינץ'. בין השניים סוכם כי המסך ימסר לנתבע במחסני התובעת שבפתח תקוה וזאת כנגד תשלום.

טוענת התובעת, כי הנתבע ללא ידיעת ארמו, פנה לרונית מזכירת התובעת ושינה את ההזמנה והודיע כי תוצא על שמה של הנתבעת 1 וכן כי המסך יאסף ממשרד התובעת שבקדימה.

ביום 21/10/04 נמסר המסך לידי עובד הנתבעת 1 מר דני הרמני אשר חתם על אישור קבלת המסך בחשבונית.

התובעת טוענת כי עקב טעות לא צויין על החשבונית כי המסירה תעשה כנגד תשלום במזומן, ולכן לא נגבה התשלום במעמד המסירה. הנתבעת 1 לא שילמה את חובה וכל פניות התובעת אליה  ולנתבעים 2-3, לא נענו.

התובעת טוענת כי יש לחייב את הנתבע 3 אישית בחובותיה של הנתבעת 1 שכן לא היה צריך לאשר את ההתחייבות דנן לאור העובדה כי ביום 28/10/04 הפך חשבונה של הנתבעת למוגבל.

בכתב הגנתם טענו הנתבעים 2 -3,  כי מעולם לא התחייבו בפני התובעת אישית לחובותיה או התחייבויותיה של הנתבעת 1 ומשכך אין הם חייבים מאומה לתובעת.

הנתבעים טענו כי מעולם לא התקבלה דרישה בע"פ או בכתב מאת התובעת לתשלום חוב כלשהו.

בדיון מיום 31/05/05 ניתן פס"|ד על מלוא סכום התביעה כנגד הנתבעת 1. עם זאת נותר עניין החיוב של הנתבעים 3-2.

הצדדים בחרו להפקיד את ענייניהם בידי בית המשפט, על מנת שזה יפסוק בהם, על פי הקבוע בסעיף 79 א' (א)לחוק בתי המשפט, לאחר טיעון קצר מכל צד.

בכך שהצדדים הסמיכו את בית המשפט ליתן פסק דין בדרך של פשרה יש לראות את כל אחד מן הצדדים כמי שמבקש לסיים את הסכסוך שנתגלע בינו לבין חברו בדרך של פשרה ולא בהכרעה שיפוטית חדה ונוקבת. הסכמה זו מקפלת בתוכה את נכונותו של כל צד שלא לעמוד בתוקף על כל טענותיו בבחינת  "ייקוב הדין את ההר", ואת נכונותו של כל צד להטות אוזן קשבת לטענות חברו, לכאורה, הפשרה צריך שתתגבש ותיקבע על ידי הצדדים עצמם.  

בדיון מיום 31/05/05 טען ב"כ התובעת המלומד כי הנתבע 2 בזמנים הרלונטים לתביעה שימש כמנכ"ל הנתבעת 1 וכן כי חרג מההסכם לפיו הגיע עם מר ארמו סמנכ"ל התובעת ושינה את אפשרות התשלום ומקום המסירה. כמו כן טען כי הנתבע נהג בחוסר תום לב שעה ששינה את שם ההזמנה על שמה של הנתבעת 1 וזאת כיוון שידע כי לא תוכל לעמוד בהתחייבות שכן לאחר מספר ימים עקב חובות כבדים התמוטטה הנתבעת 1.

לגבי הנתבע 3 נטען כי מהיותו בעלי הנתבעת 1 היה עליו, ברגע שנדרש לכך, להחזיר את המסך לתובעת או לחלופין לשלם את תמורתו. משלא עשה כן יש לחייבו.

מנגד טען ב"כ הנתבעים המלומד כי ההזמנה נעשתה רק על ידי הנתבעת 1 ומשכך אין לחייב את הנתבע כלל שכן כל שביקש הייתה הנחה למוצר לאור טענתו כי המוצר יינתן לקרוב משפחתו.

כן טען כי הנתבע הינו עובד שכיר בנתבעת 1 וכל פעולותיו נעשו בשמה. כל שינוי בהזמנה נעשה בהסכמת התובעת אחרת לא היה מתקבל.

הנתבע 3 כלל לא חתם על ערבות אישית לטובת התובעת ולכן אין לה להלין אלא על עצמה ואין בדרישתה לחייבו כל בסיס.