פסק-דין בתיק א 180367/02

רכב א' היה בבעלותה של התובעת והוא היה נהוג בידי מר יאן אבי שלומוב, רכב ב' היה בבעלותו של הנתבע בתביעה הראשית מר ישראל יוסף, ומבוטח בפוליסה לכיסוי חבות כלפי צד ג', אצל הנתבעת 2, חב' הביטוח כלל (להלן: "כלל בע"מ").

לשני הרכבים נגרמו נזקים והם נושא תביעה ותביעה שכנגד אלה שבפני.

בכתב התביעה טוענת התובעת שלמה השכרת רכב, כי רכבה הנהוג בידי מר אבי שלומוב, נסע בשד' חן בצור שלום, והתכוון להכנס לחניה כאשר לפתע הגיע מצידו השמאלי רכב ב', ופגע בדופן הקידמי השמאלית של רכב א' שלה.

התובעת מייחסת לנהג רכב ב', הנהוג בידי מר ישראל יוסף, את האחריות לתאונה,  בטענה שהוא לא עצר את רכבו ולא האט מקום שראה או היה צריך לראות את רכב א', מנסה לנסוע לאחור על מנת להכנס לחניה.

הנתבעים דוחים את טענתה של התובעת וטוענים כי האחריות נופלת דווקא על מר אבי שלומוב, שהסיע את רכבו לאחור, בניגוד לכיוון התנועה, לא נתן זכות קדימה לרכב ב', התעלם ממנו ובכלל נהג כפי שנהג סביר לא היה נוהג.

במשפט שהתנהל בפני העידו שני הנהגים שהיו מעורבים בתאונה, כל אחד לטובת עצמו ומבטחיו.

מר אבי שלומוב, מי שנהג ברכב א', בבעלות התובעת, מסר הודעה לתובעת על ארוע התאונה, התקבלה וסומנה ת/2, וכך הוא מתאר את אשר ארע: "רציתי להחנות את הרכב ברח' שד' חן, ניסיתי להשתלב בחניה, התחלתי לחזור אחורה. בעל קיוסק כיוון אותי להחנות, פתאום בא רכב מהצד במהירות ונכנס ברכב שלי, יש לצין שהכביש חד סטרי שני נתיבים".

כמו כן, מר אבי שלומוב העיד בפני בישיבת ההוכחות ביום 13.7.06, וכך הוא מתאר את אשר ארע: "מדובר בכביש עם שני נתיבים ויש עוד מקום לחניה ממול  יש חנויות, החניה היא ניצג למדרכה, זה היה יום חם, רציתי לעצור לקנות בקיוסק עמדו שתי  מכוניות בחניה, והיה מקום בין שתיהן, נעמדתי לכיוון התנועה, רציתי לנסוע רברס לחניה הפנויה, אמרתי לבעל הקיוסק שעמד שם שישים לב שאני לא אפגע באחד הרכבים כשאני נכנס, התחלתי להכנס ברברס, הגיע ביואיק לבנה במהירות אני מצייר את הסיטואציה לבית המשפט ומגיש את הציור".

ואכן, העד שרטט את המסמך ת/5, שהוגש כראיה מטעם התובעת. על פי ת/5 מדובר בכביש דו סטרי כאשר התנועה מופרדת על ידי אי תנועה בנוי ובכל צד שני נתיבי נסיעה לכל כיוון.

העד תאר את מצב עמידת הרכב שלו לפני תחילת הנסיעה לאחור כאשר הוא נמצא בנתיב הימני מבין שניים לכיוון נסיעתו (סומן בספרה 1), וכן מצב רכבו כפי שהתכוון שיהיה לאחר שהוא מחנה אותו, כשהחלק האחורי של הרכב לכיון המדרכה והחזית לכיוון הכביש.

לפי תאור זה של העד הוא עצר בנתיב הימני, ובמרחק מסויים מהחניה אליה ביקש להכנס, והסיע את רכבו לאחור על מנת להכנס לתוך חניה פנויה, בין שני רכבים.

לנתבעת התובעת שכנגד, העיד העד מר ישראלי יוסף, וכך הוא מתאר את אשר ארע מבחינתו : "נסעתי בתוך אזור התעשיה קרית ביאליק, בכביש שני מסלולים, נסעתי במסלול השמאלי, (שני הנתיבים הם לאותו כיוון), באזור התאונה יש חניה בצד ימין שלי, כאשר הרכבים חונים בצורה אלכסונית,  עם החזית כלפי המדרכה, הרכב שפגע בי עמד במסלול הימני תפס את כל המסלול, הוא עמד על ברקס, נסעתי בנתיב השמאלי, פתאום נסע נסיעה מהירה אחורה, שבר את ההגה ימינה, הוא פגע בכנף של הרכב שלי, הוא נסע מהר מאוד, ושבר את ההגה בפתאומיות, הדלת השמאלית אחורית שלו פגעה בכנף הימנית שלי, לפני שהוא התחיל לנסוע הוא עמד".

למעשה, אין מחלוקת בין הנהגים לתאור הכללי של ארוע התאונה.  עד התביעה נסע ברח' בו שני נתיבים, כשהוא נוסע בנתיב הימני, הגיע למקום  מול קיוסק כלשהו, שם זיהה חניה, כאשר הרכבים חונים בניצב לכביש, ולא לאורך הכביש, העד עצר את רכבו אחרי מקום החניה מכיון נסיעתו, וביקש להחנות את רכבו תוך נסיעה לאחור בחניה הפנויה.

עד התביעה מתאר בהודעה שמסר לחב'  הביטוח ת/2, כי הוא ביקש מבעל הקיוסק שעמד שם לכוון אותו שמא יפגע באחד משני כלי הרכב  החונים.  ככל הנראה העד התרכז יותר ברכבים החונים ולא שת ליבו לתנועה מאחור בנתיב השמאלי, שכן בתשובה לשאלה בחקירה הנגדית לבא כח הנתבעים, הוא אומר : "ראיתי אותו לראשונה כשהתחלתי לנסוע רברס, ראיתי אותו במראה האמצעית שלי נוסע במהירות, הרכב שלי היה אז במצב של סטיה חלק אחורי של רכבי מעט ימינה..."

מדברים אלה ניתן ללמוד כי החלק האחורי של רכב עד התביעה, היה כבר בסטיה ימינה לכיוון החניה ורק אז הוא ראה את רכבו של הנתבע מס' 1. לא נכון מה שאומר עד התביעה שראה את רכב הנתבע כשהתחיל לנסוע רברס, שכן יש סתירה פנימית  באמירה שהוא ראה אותו ברגע שהתחיל לנסוע רברס, בה בעת שהוא אומר שבזמן שראה אותו החלק האחורי ברכבו היה בסטיה ימינה.

רכבו של עד התביעה עמד בנתיב הימני בטרם החל בנסיעה לאחור והיה עליו לבצע את תהליך ההחניה של רכבו בשני שלבים, א' נסיעה ישרה לאחור בנתיב הימני במרחק  שהרכב עמד אחרי החניה, והשלב השני  סיבוב הגה ימינה כדי להכניס את הרכב בחלקו האחורי לתוך החניה.

מאחר ועד אומר שבזמן שראה את רכב הנתבע החלק האחורי שלו היה כבר בסטיה ימינה, משמע שאת החלק שהוא נסע בנסיעה ישרה, קצר ככל שיהיה , הוא עשה מבלי לראות את רכבו של הנתבע.