פסק-דין בתיק א 18002/06

התביעה

1.         בפניי תביעה לתשלום חוב ארנונה אשר לטענת התובעת חבים לה הנתבעים. מאחר והנתבעת 1 לא הגישה בקשת רשות להתגונן ניתן כנגדה פסק דין על מלוא סכום התביעה ביום 30/7/07.

2.         המחלוקת העיקרית בתביעה מתמקדת בסוגית שיוך חוב הנתבעת 1 לנתבע 2 באופן אישי מכח סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), תשנ"ג-1992 (להלן:" חוק ההסדרים").

3.         כהערה מקדמית, אני רואה בטענות שהועלו בכתבי הטענות ולא הועלו בסיכומי הצדדים, כטענות שנזנחו (וראה גם י' זוסמן : סדרי הדין האזרחי (מהדורה שישית - 1991), עמ' 483).

טענות התובעת

4.         הנתבעת 1 (להלן:" הנתבעת"), החזיקה בנכס המצוי ברח' מוצקין 1 בטירת כרמל (להלן:" הנכס"). על פי רישומי התובעת, קיימים חובות בגין אי תשלום תשלומי ארנונה של הנתבעת.

5.         הנתבע 2 (להלן: " הנתבע") ניהל את הנתבעת, היה בעל מניות יחיד בה וחתם מטעמה על הסכם לשכירת הנכס. הנתבעת הפסיקה פעילותה בשנת 2003.

בשים לב לאמור, עותרת התובעת לחייב את הנתבע בחוב הארנונה של הנתבעת,
בהתאם לסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים, אשר מפנה לס' 119א לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש) (להלן: " פקודת מס הכנסה").

6.         התובעת שלחה לנתבעים הודעות ודרישות תשלום. הנתבעים לא שילמו את החוב ולא השיגו עליו.

7.         יתרת החוב ליום הגשת התביעה הינה 41,862 ש"ח.

טענות הנתבע

8.         הנכס הוחזק על ידי הנתבעת עד 12/1/05. דיווח על כך הוגש כדין לתובעת.

9.         טענת התובעת בדבר תחולת ס' 8(ג) לחוק ההסדרים הייתה צריכה להיות מועלית בכתב התביעה. הואיל והטענה הועלתה לראשונה בתצהיר התובעת יש בכך משום שינוי/הרחבת חזית ועל כן דין הטענה (שהיא בסיס התביעה נוכח זניחת טענת הערבות לחוזה השכירות), להדחות וכפועל יוצא דין התביעה להדחות . זאת ועוד, בטענה לפי סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים מקופל יסוד של תרמית, ועל כן קיימת חובת פירוט מיוחדת לפי תקנות 78 ו-89 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 (להלן:" תקסד"א"). הואיל והטענה כלל לא הועלתה בכתב התביעה והואיל ולא ניתן הפירוט הנדרש, יש לדחות את התביעה.

10.        הנתבע טוען שלא מדובר בחוב ארנונה סופי, הנתבע לא נרשם בספרי התובעת כמחזיק ולא ניתנה לו (כאישיות נפרדת מהנתבעת), אפשרות להשיג על החיוב, ועל כן לא ניתן לדבר על חוב ארנונה שחלף מועד ההשגה לגביו.

11.        לטענת הנתבע, סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים המפנה לסעיף 119א (א) (3) לפקודת מס הכנסה מאפשר לגבות את חוב המס רק מתוך הנכסים שהוברחו. במצב דברים זה אין לגבות מהנתבע מכלל נכסיו באשר הם, אלא מנכסים שהוברחו אליו (ככל שהוברחו), וככל שיש בהם לכסות את החוב, דבר המחייב תשתית ראייתית להברחה ושומת שוויה.

12.        עוד נטען, לחלופין, כי עד למועד פינוי הנכס שילמה הנתבעת את התשלומים השוטפים באמצעות שיקים וקיזוזים מסחורה שהוזמנה ע"י התובעת וסופקה לה בפועל ע"י הנתבעת באופן שלא רק שאינו חב דבר אלא שהתובעת אף נותרה חייבת לנתבעת
סך 3,378 ש"ח.

דיון והכרעה: